לא תמיד נמרח חיוך אינפנטילי על הפרצוף כאשר מסיימים כמה סיבובים מלאי אדרנלין על מסלול מרוץ. לעתים חיוך שכזה כלל אינו מפציע. לפעמים הוא רק נלווה אל הבעה מלומדת וקרירה של הערכה טכנולוגית. ורק לעתים רחוקות ונדירות הוא זורח במלוא הדרו, גדוש כולו - גם באינפנטיליות ברוכה וגם בהתפעמות מוטורית.
ובדיוק כך, זורח ומיוזע, מותש ומאושר, נפעם וגאה, נפרדתי מן הב.מ.וו סדרה 4, שעמה סבתי סביב מסלול אסטוריל הפורטוגזי. איזה אוטו!
לכאורה, מה הרבותא? הרי בסך הכול מדובר בב.מ.וו סדרה 3 קופה חדשה. ובכן, לא בדיוק. לא בכד*י חנכה המכונית הזאת סדרה חדשה בבית ב.מ.וו - סדרה 4. כי היא שונה. היא אחרת. היא לא סתם האחות מעוגלת הגב של האחות מרובעת הדלתות. היא ברייה בזכות עצמה.
היא לא מכחישה את קרבתה הגנטית לסדרה 3. היא אפילו משתמשת בלא-מעט רכיבים של אחותה, וגם במנועים שרכשו את ניסיונם בחיק האחות. ובכל זאת היא שונה. וגם יפה. מאוד יפה. קוויה גם מעוגלים וגם חדים, גם אלגנטיים וגם - בהיעדר מילה מוצלחת יותר - "אגרסיביים" (כלומר, קצת מייק טייסון וקצת יו גרנט).
בהיותי - כך נדמה לי - אחרון מעריציו של כריס בנגל (מעצב הבית הנועז מדי של ב.מ.וו), שמחתי למצוא סימנים ברורים למורשתו בקוויה של ה-4. יש בה נופך כרישי ברור, יש לה סנטר מונמך וקלסתר עז, יש לה טוסיק קצת סתמי. כריס בנגל ללא ספק. לא חלילה חיקוי, או גניבה אמנותית, אבל בהחלט השפעה.
כדי ליצור לה בידול מן ה-3, שונו בעדינות ממדיה של ה-4. בסיס הגלגלים לא השתנה, אבל האורך, הרוחב, ובעיקר - הגובה (בעצם הנומך...) השתנו במילימטרים ניכרים. ועתה, זו המכונית בעלת מרכז הכובד הנמוך ביותר בכל תפריט המכוניות של ב.מ.וו. פחות מחצי מטר מפרידים בינו לבין הכביש. וזו, כידוע לכל חובב פיזיקה מוטורית, בשורה טובה מאוד.
קטר. תחנת כוח
להשקה בפורטוגל הגיעה - כמעט והוספתי "ברוך השם" - רק הגרסה השרירית ביותר: 435i. מנוע ששת הצילינדרים המוכר והנפלא של ב.מ.וו, 306 כוחות-סוס, מגדש כפול ו-40 קג"מ של מומנט לאורך מלוא התחום שבין 1,200 סל"ד ועד 5,000 סל"ד. ומה כל המספרים המבלבלים הללו אומרים? מאוד פשוט: מדובר בקטר. בתחנת כוח. בעוצמה השופעת כמעט בכל מצב. בסל"ד נמוך כמו בסל"ד גבוה. בהילוך נמוך כמו בהילוך גבוה. רפיון הוא יגלה רק בניוטרל.
למנוע הזה הוצמדה תיבה אוטומטית בת 8 הילוכים, כנפי פרפר לצד ההגה למען יוכל הנהג להשתעשע בהם, וגם מוט הילוכים למעדיפים להחליף הילוכים בידם הימנית. ובעיקר יש בו שכל אלקטרוני המערער את האמונה המקובלת שאלברט איינשטיין הלך לעולמו. זה פשוט גיר גאוני. נבון הרבה יותר, זריז הרבה יותר, חסכוני הרבה יותר ומיומן הרבה יותר מן האוחז בו.
שעות רבות ומענגות של נהיגה עברו עליי בעודי מנסה למצוא את המילה הנכונה לתיאור תכונותיה השגיבות של התיבה האוטומטית הזאת. הגעתי לבסוף למסקנה שהמילה היאה לו ביותר תהא: "מחונן". גיר מאוד-מאוד מחונן. ממש ברוך כישרונות. לא אתפלא אם היישר מן המכונית הוא יצורף ל-8200, ומיד לאחר השחרור יקים סטארט-אפ מבריק ויעשה אקזיט של מיליארד. עד כדי כך הוא מחונן.
שוב ושוב ניסיתי להטעות אותו, לבלבל את מוחו האלקטרוני, לבחון את תגובותיו בזכוכית מגדלת קפדנית ומרושעת. והוא לא טעה אפילו פעם אחת! הוריד כשצריך להוריד, העלה כשצריך היה להעלות, הבין מתי ראוי לבלום בעזרת המנוע, משך הילוכים כשחש שזהו רצוני, נחבא אל כליו והביא את המכונית לשיוט חרישי כשהבין שהגיעה השעה לנוח. פשוט מתוק.
לא רק במסלול המרוצים נהגתי ב-i435, אלא גם בכמה מאות קילומטרים, בכבישים מכל סוג ואיכות. ואלה לימדוני כי ה-4 השרירית והמהודקת הזאת יודעת גם להתנהל כאחד האדם. שפויה, נינוחה, נעימה, נוחה ומאוד-מאוד מהירה. הצמיגים נמוכי החתך שבהם צוידה (לכפכפי ים יש סוליה עבה יותר) אמנם שידרו אל כליותיי מנת יתר של מידע על איכות האספלט.
אך ידעתי כי את הדיבידנד על אי-הנוחות הנסבלת הזאת, אגבה במסלול ובהתנהגות כביש רהוטה, ולכן לא כעסתי. מרכז כובד נמוך, חלוקת משקל אופטימלית (50% מקדימה, 50% מאחור), המנוע, הגיר - כל אלה השכיחו ממני חיש קל טרוניה על קשיות המתלים.
ולא נותר אלא להפליג גם בשבחי ההגה החשמלי המשובח, מערכת התצוגה העילית, סביבת הנהג, הארגונומיה, אבל לדלג על שבחי החיסכון בתצרוכת הדלק. תמיד מצאתי משהו מוזר במכונית שמחירה כמה מאות אלפי שקלים, המתגאה שהיא חוסכת לבעליה 550 דולר בדלק לשנה.
ואז הגעתי אל מסלול המרוצים, וקראתי דרור למכונית ולאינפנטיליזם שעדיין מחלחל בעורקיי. בהקפה השנייה אפילו העזתי וניתקתי (כמעט) לחלוטין את מערכות בקרת הנהיגה. עד כדי כך השרתה עליי ה-4 ביטחון וחדווה. וכך התפרחחנו לנו, עד שהמדריך הרשע נפנף בדגלו וגירש אותנו חזרה אל רחבת הטיפולים הדוממת.
ה-4, למען הגילוי הנאות, לא נועדה למסלול. היא מכונית שנועדה לענג ולרגש את בעליה, גם כשהוא נוהג בה רק עד המכולת. כי גם בטיולון כזה קצרצר, הוא יחווה עמה את אותו קסם ייחודי שב.מ.וו יודעת לטמון במכוניותיה המיוחדות.
ל-4 הזאת מגיע ציון 9 וחצי, לפחות. ולמה לא 10? ראשית, כי אף אחד לא מושלם. שנית, כי עיצוב הפנים שלה, יעיל ונוח ככל שיהיה, נופל בהידורו ובעיצובו משאר המכונית. ושלישית, כי תצורת הקופה, יפה ככל שתהיה, גובה את המחיר המקובל: לא ממש נוח להיכנס למושבים האחוריים, וגם מרחב המחיה בהם אינו מן המרווחים ביותר. אבל גם 9.5 זה לגמרי לא רע, למכונית שאך זה עתה נולדה.
הכתב היה אורח ב.מ.וו בפורטוגל
ב.מ וו
חלק מהמתחרות
מרצדס C250 קופה
ב-355 אלף שקל מציעה מרצדס את גרסת ה-3 דלתות של C קלאס. היא קטנה יותר מסדרה 4 ובסיס הגלגלים שלה קצר יותר, אבל היא עדיין יכולה לשנע 4 מבוגרים בנוחות מכובדת. דגם ה-250 מצויד במנוע 1.8 ליטר טורבו שמאיץ מאפס ל-100 קמ"ש ב-7.2 שניות.
אינפיניטי G-37 קופה
ב-435 אלף שקל לפני מבצעים והנחות, מציעה אינפיניטי את גרסת הקופה של G-37. למכונית יש שלדת הנעה אחורית מושחזת ותא נוסעים מרווח, והיא מגיעה עם מנוע 3.7 ליטר אטמוספרי שמייצר 320 כ"ס ומאיץ אותה מאפס ל-100 קמ"ש ב-5.9 שניות.
אאודי A5 קופה
ב-351 אלף שקל עד 451 אלף שקל, מציעה אאודי שלוש גרסאות שונות של A5 קופה. דגם הביניים, שעולה 423 אלף שקל, מצויד במנוע 2 ליטר טורבו בהספק 211 כ"ס, שמאיץ את המכונית ל-100 קמ"ש ב-6.5 שניות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
