לא יוכלו לנשום לרווחה

אחד החידושים שהנהיג מבקר המדינה יוסף שפירא בקדנציה שלו בראשות מוסד מבקר המדינה הוא עריכת כנסים אקדמיים המנסים לברר היבטים עיוניים שונים בעבודת המבקר. לפני חודשים אחדים התקיים כנס כזה במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובשבוע שעבר הגיע תורה של אוניברסיטת בר-אילן.

שיתוף-הפעולה בין אוניברסיטת בר-אילן למבקר המדינה בעריכת יום העיון ראוי לציון, נוכח דוח הביקורת הקטלני שפרסם המבקר לפני חודשים אחדים בנוגע להתנהלות המוסד האקדמי. דומה כי שפירא ביקש לצנן את הלהבות שעלו מהדוח, שאחריו פרש נשיא האוניברסיטה מכהונתו.

אחד ההיבטים שנדונו בכנס היה תפקידו של המבקר כמי שנאבק בשחיתות השלטונית, הציבורית, הפוליטית. "שחיתות" איננה מונח משפטי. זהו מונח עיתונאי-ציבורי. אבל הוא איננו מנותק מהחובות הרשמיות של המבקר.

סעיף 10 לחוק מבקר המדינה קובע כי המבקר יבדוק אם רשויות המדינה פעלו "בחיסכון וביעילות ובטוהר המידות". מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, התגאה בכך שהעלה את תחום "המאבק בשחיתות" לדרגה חדשה של בולטות ציבורית. תיקי הדגל של כהונתו הם תיקי שחיתות של דמויות פוליטיות. הוא אף מינה לעצמו יועצים מיוחדים למאבק בשחיתות.

לעומתו, שפירא נשמע אמביוולנטי בהרבה ביחס לנושא השחיתות. לגישתו, המאבק בשחיתות איננו ממש בתחום תפקידו. מה ששייך לספרה הפלילית צריך להישאר שם.

האם אפשר ליישב את גישתו של המבקר שפירא עם לשון החוק? הרי אפשר לטעון כי שחיתות וטוהר מידות הם שני צדדים של אותה משוואה. במילים אחרות, מי שתפקידו על-פי חוק הוא לשמור על טוהר המידות, פירושו של דבר שתפקידו הוא להיאבק בשחיתות.

בעניין הזה אפשר להיאחז בכמה אילנות גבוהים. למשל, היועצת המשפטית של משרד מבקר המדינה, עו"ד נורית ישראלי, שהשתתפה גם היא בכנס בבר-אילן. גם לגישת ישראלי, טוהר המידות ומאבק בשחיתות חד המה.

"מה שמכונה בציבור 'שחיתות', נקרא בחוק המבקר 'טוהר המידות'", כתבה ישראלי במאמר שפרסמה בשנת 2011. לדבריה, המונח "טוהר המידות" לא היה קיים בחוק המבקר המקורי שנחקק ב-1949, ורק 3 שנים אחר-כך, בתיקון הראשון שנערך לחוק, הוא היתוסף לתפקידי המבקר. כיום מעוגן נושא טוהר המידות במסגרת סמכויות המבקר גם בחוק יסוד, ולפיכך הוא זוכה למעמד חוקתי ממשי.

השאלה היא - מהו אותו טוהר מידות שעליו מדברים. התשובה אינה מובנת מאליה. מצד אחד, מדובר בתחום פעילות המשיק או חופף לטיפול בשחיתות שלטונית; מצד שני, נזכיר שהטיפול בעבירות פליליות מסור ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטות ולמשטרה.

ד"ר יצחק נבנצל, ששימש כמבקר המדינה במשך 20 שנה עד 1981, כתב כי המונח "טוהר מידות" משמש "מושג של האתיקה המעשית, המורה על תכונה חיובית ואף נעלה, והוא מעורר תגובה רגשית חיובית, כפי שבהקבלה טבעית מעורר המושג 'פגיעה בטוהר המידות' תגובה רגשית שלילית". נבנצל ממקם את הנושא בתחום המוסר, האתיקה, הרחק מהזירה הפלילית.

הפוליטיקאים יכולים לנשום כעת לרווחה?

עו"ד ישראלי, לעומתו, מגדירה את טוהר המידות כך: "כל מעשה או מחדל הפוגע בחובת הנאמנות של הרשות הציבורית ופוגע באמון הציבור ברשויות הוא מעשה הפוגע בטוהר המידות". אולם, לדבריה, "התנהגות שמאופיינת בשחיתות או בפגיעה בטוהר המידות יכולה להיות גם עבירה פלילית, גם עבירה משמעתית, גם עבירה אתית וגם אמירה ציבורית".

מדברי ישראלי עולה כי יכולה להתקיים קטגוריה של שחיתות שאינה פלילית - מסקנה קשה לעיכול. שהרי שחיתות מטבעה ובוודאי במגזר הציבורי, מקיימת את כל יסודות העבירה הפלילית של הפרת אמונים. הקשיים שעלולים להיווצר מצויים בתחום הראייתי בלבד.

יצוין כי ניצב (בדימוס) עמיחי שי - שירש את מקומם של עו"ד יעקב בורובסקי, ד"ר מאיר גלבוע וניצב (בדימוס) נחום לוי - שינה את הגדרת התפקיד מ"יועץ מיוחד למאבק בשחיתות" ל"יועץ המבקר לתפקידים מיוחדים" - כנראה כדי לבטא את התנערותו מהתיוג של מי שבא להיאבק בשחיתות.

השאלה היא היכן יחפש משרד המבקר, בעידן שפירא, את השחיתות: אצל הפקידים בדרגות הנמוכות והבינוניות - או במעלה הסולם, אצל שרי הממשלה והדרג הפוליטי?

שי נשאל אם הפוליטיקאים יכולים לנשום כעת לרווחה, שכן איש אינו נושף עוד בעורפם כמו בתקופת לינדנשטראוס. תשובתו: "חד-משמעית, לא".