נדל"ן מסובסד במרכז העיר

ביישובים העירוניים בארץ כמעט לכל אדם שני מעל גיל 20 יש מכונית, ומכאן שמדיניות חניה היא גורם מרכזי בחיי העיר. שליטה במחירי חניה, שאותם קובע היום משרד התחבורה, היא שליטה בקצב, בסוג ובעומס התנועה. היא תשפיע על נגישות לשכונה, על הצלחת אזור מסחרי, על כמות רעש ואיכות האוויר ברחובות ועל בטיחות הולכי הרגל.

חניה זולה באזור יוצרת פקקי תנועה בדרכים המובילות אליו, כי היא מעודדת להגיע לסביבתו במכונית פרטית; חניה יקרה תאלץ להגיע בתחבורה ציבורית, באופניים או ברגל, ומצד שני - עלולה גם לגרום לאנשים שלא להגיע אליו בכלל.

אלא שבישראל, לא הרשות המקומית קובעת את תעריפי החניה ברחובות ובחניונים הציבוריים שבשטחה, אלא הממשלה. זה סוג הקרקע היחיד בארץ - "נדל"ן" אם תרצו - שמחירו בצפת, באילת, בחיפה ובלב תל-אביב, כמעט אחיד. נדל״ן במחיר מפוקח, בלי הבדל היצע וביקוש, שצרכניו מוגנים בתעריף מקסימום. חניונים פרטיים, שאינם כבולים לתעריף הממשלתי, העומד היום על 6.1 שקלים לשעה, גובים פי שניים ויותר.

פקק בדרך לחומוס

בהעדר הזכות להפעיל "אגרות גודש" (דמי כניסה לעיר, כנהוג למשל בלונדון ובניו-יורק), ובהעדר סמכות לקבוע את מחירי החניה; ניטל מהרשויות המקומיות כלי מדיניות ראשון במעלה.

כך למשל, ברחובות שסביב העיר העתיקה בעכו יש חניה בכחול-לבן וחניון ציבורי. אל האזור הפופולרי משתרך דרך קבע טור מכוניות מזהם, צופר ועצבני. מחיר החניה שם 4 שקלים לשעה למבקר ו-2 שקלים לתושב; נסיעה באוטובוס - אפילו לכל המשפחה - יקרה יותר. לו התירו לראש העירייה בעכו להעלות את התעריף באזור ל-20 שקל- לשעה, סביר שאנשים היו חונים במקומות אחרים בעיר, ומגיעים לשוק ולחומוסיות שבפתחו ברגל או באופניים.

גם ערים גדולות יותר סובלות: הרכבת הקלה בירושלים עוברת במרכז העיר, שאליו נדרשים תושבים לקניות ולסידורים. אם יכול היה ראש העירייה להעלות את תעריף החניה באזור ל-25 שקל לשעה, רבים היו מעדיפים להגיע אליו בתחבורה הציבורית, במקום במכונית הפרטית, ולחץ תחבורתי היה נחסך מכל העיר. עוד דוגמא: המטרונית שהחלה לפעול לפני חודשיים, וכיום נוסעים בה בחינם. אם החניה בחיפה תהיה בחינם, או כמעט בחינם, האם עדיין ימשיכו תושבי הקריות לצבות על דלתותיה כדי להגיע לעיר?

כך יוצא שמהנדסי תחבורה היושבים בירושלים, שולטים במדיניות התנועה בארץ כולה, מבלי שיוכלו להבחין במגבלות ובצרכים יחודיים של אזורים מסויימים בכל ישוב וישוב.

מתנות לתושבי העיר

המדינה לא ביטלה לחלוטין את סמכותם של ראשי עיר בתחום. החוק מתיר להם לשנות ייעוד של מגרש חניה ולהפוך אותו לגן שעשועים או לגינה פורחת, אך מי יעז לעשות זאת ולהקים עליו את תושביו (ועוד בשנת בחירות)?

לעומת זאת, משרד התחבורה התיר לראשי הרשויות להפחית ממחיר המקסימום של החניה ואף לחלק אותה בחינם לכולם או לקבוצה מסוימת, כפי שעשה באחרונה רון חולדאי עבור תושבי תל-אביב.

כך נמסר בידי ראשי ערים אמצעי לקניית לב התושבים במתנות מבוקשות, כי מי לא רוצה חניה בחינם בכל מקום ושעה, וכך הוערם עוד מחסום בדרך למעבר לתחבורה ציבורית במרכזי הערים.

תושב תל-אביב לא יזדרז לוותר על מכוניתו, אם אינו צריך לשלם על אחסונה; ומדוע שיעדיף לנסוע עם הילדים לים באוטובוס או לצעוד לחוף, אם אפשר להזיז את האוטו הממוזג, ולחנות בחינם ברחוב שעל יד?