נשכבת על הגדר

רגע לפני שירד שלשום (א') מדוכן העדים במשפט פרשת הולילנד, טרח ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, המואשם בלקיחת שוחד, להעביר מסר ברור לראש לשכתו, שולה זקן, שעלתה להעיד מיד אחריו.

בתשובה לשאלתו של התובע, עו"ד יונתן תדמור, בנוגע למימון ההוצאות המשפטיות של זקן על-ידי המיליארדר דני אברהמס, אמר אולמרט: "אני שמח מאוד שדני אברהמס עזר לשולה. היא בחורה שנותרה כמעט ללא כל ועובדת איתי 40 שנה. מה, חשבת שאני אפקיר אותה?". את השורה האחרונה של דבריו, אולמרט כמעט וצעק.

דברי אולמרט בנוגע לזקן היו אולי כנים אבל לא תמימים. בדומה למשפט שבו עמדו אולמרט וזקן לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים גם במשפט הולילנד, גורלותיהם של השניים שלובים ותלויים זה בזה. בשני המשפטים "מככבת" זקן ברשימת הנאשמים, ואולם בשניהם עיקר תפקידה - גם בעלילת האישומים וגם בהתנהלות המשפט עצמו - הוא לשמש "דלת" שדרכה ניתן להגיע לאולמרט עצמו.

במשפט בירושלים "סגרה זקן את דלת התביעה אל אולמרט" בכך שהחליטה לא להעיד במשפט. הסוף ידוע - היא הורשעה בשתי עבירות של קבלת דבר במירמה בפרשת "ראשונטורס", ואילו אולמרט יצא זכאי מהאישומים בפרשה.

גם במשפט הולילנד זקן כבר "נשכבה על הגדר" פעם אחת עבור אולמרט, כשדחתה את הצעת הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון מיטיב עמה, שאמור היה לכלול הודאה שלה בלקיחת שוחד - ובתמורה ריצוי עונש מופחת בעבירות שוחד, של 11 חודשי מאסר בלבד.

מרגע שהחלה להעיד שלשום, כשצעקתו (הנכונה או לא נכונה עובדתית) של אולמרט "אני לא מפקיר אותה" מהדהדת באוזניה, התברר כי גם הפעם זקן לא מתכוונת לשבור את הברית עם הבוס לשעבר.

"אהוד היה כאב עבורי", היא סיפרה, "לקחתי את כל כולי כדי לשרת את האיש הזה... האמנתי שאני נמצאת עם מנהיג אמיתי ושמדינת ישראל צריכה אדם כמוהו".

בהיעדר אפשרות לדבר על אולמרט, קו ההגנה שמציגה זקן עד כה מושתת על שני אפיקים מרכזיים. האחד - על ההשפלה הקשה שעברה בעת שנעצרה למשך שבוע ונחקרה בפרשה באפריל 2010, שלדבריה גרמה לה להתבלבל ולומר דברים לא מדויקים בחקירתה במשטרה.

אפיק ההגנה השני והמרכזי של זקן מתבסס על יחסיה עם עד המדינה המנוח שמואל דכנר. זקן מואשמת כי היא קיבלה מדכנר שוחד בדמות כספים, רהיטים ותמונות אמנות, בזכות תפקידה כמנהלת לשכתו של אולמרט ויכולת השפעתה עליו. ואולם, לטענתה, "נדבנותו" של דכנר כלפיה נבעה מהקירבה המיוחדת ששררה ביניהם וללא קשר לרצונו להשפיע על אולמרט.

"דכנר קרא לי 'מאמאל'ה' ו'בוביל'ה', ואני קראתי לו 'שמוליק'. הרגשתי שהוא בן אדם שאכפת לו ממני, שהוא לא מבקש ממני שום דבר, אלא שואל עליי, מתעניין בי, מתקשר בבוקר להגיד בוקר טוב ומתקשר בערב לשאול איך עבר היום", תיארה זקן את מערכת היחסים עם דכנר, שלדבריה לא גלשה ליחסים אינטימיים.

אבל השופט דוד רוזן, כך נראה, לא השתכנע. במהלך הדיון אמר רוזן לזקן בהתייחסו לסיבה שבגינה הרעיף דכנר על זקן כספים ומתנות: "עם כל הכבוד, אפשרות אחת היא שוחד לאולמרט. אפשרות שנייה היא שהוא קנה את שירותייך כאישה. מה נכון?".

זקן השיבה: "דכנר ביקש לקנות את אהבתי, את תשומת-לבי. אבל ידעתי את הגבולות שלי כאישה נשואה, ותודה לאל, לא נסחפתי מעבר לזה".

בהמשך הקשה רוזן: האם נכון לומר שההשקעה המשמעותית שהוא השקיע בך לא קשורה לעבודתך?".

זקן השיבה: "בהחלט לא".

שולה זקן עדיין נאבקת על חפותה במשפט הולילנד, אבל ניכר עליה שהיא כבר מבינה היטב כי לאור הראיות שבידי הפרקליטות והערות השופט בדיון, מצבה המשפטי הוא קשה מאוד. אולי זו הסיבה שכבר עם תחילת עדותה היא התחננה על חייה, משל אנחנו כבר מצויים בשלב הטיעונים לעונש.

"אני נאשמת במשרה מלאה. במשפטי הקודם הייתי צריכה להתייצב כל יום עד שעות הערב לדיונים... אתה עושה אתנו חסד ומשחרר אותנו בשעה יותר מוקדמת", אמרה זקן לשופט רוזן, בהתייחסה לכך שמשפט הולילנד הוא המשפט השלישי שבו היא עומדת לדין פלילי, אחרי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים ומשפט המינויים ברשות המסים.

מה שזקן שכחה לציין הוא שהסטטוס שלה השתנה זה מכבר, ועתה היא כבר לא "נאשמת במשרה מלאה" אלא "מורשעת במשרה מלאה" - שהרי שני משפטיה הקודמים הסתיימו בהרשעתה.