קשטן? "גמר את הסוס"; בנאדו? "חסר ניסיון"

חלפו בדיוק חמישה מחזורים בליגת העל והקהל - בעזרתם האדיבה של אוראקלי תקשורת צמאי דם - מנענע את רגלי הכיסאות עליהם יושבים אריק בנאדו ודרור קשטן. דברים כאלה יכולים לחרפן כל בר דעת. חמישה מחזורים זה לא זמן מספיק ארוך כדי לבחון עבודת מאמן, מה גם שבמקרה של בנאדו הוא משחק בשתי מסגרות, ובמסגרת אחת הוא הצליח להביא את הקבוצה לשלב הבתים בליגה האירופית. מה שמעליב בעיקר היא העובדה שתרבות הטוקבקים שבה כל זב חוטם יכול לחבוט מילולית בפרות קדושות, חלחלה בעיקר לכדורגל הישראלי. כשבני דורי נעלבו ממה שעשו בהפועל ת"א לדוביד שוייצר, הכריש, בעונת 1986/87, עונה לאחת שער האליפות השנוי במחלוקת של גילי לנדאו, עוד לא היתה תרבות כזו. כשאני רואה מה עובר דרור קשטן, אני מצטמרר רק מהמחשבה מה היו עוברים דוביד, שניאור, גרונדמן, השפיגלים, שפר או אפילו שלמה שרף, שאתמול היה שם והיום יושב ביציע, יציע העיתונות.

התרבות או למעשה חוסר התרבות הישראלית, שממליכה מלכים ועורפת את ראשם באותו שבוע, מעמידה את דרור קשטן, שבשבוע שעבר חגג 69, אבל צבר למעלה מ-800 משחקי ליגה, גרף 17 תארים, והביא קבוצה למרחק 90 דקות מחצי גמר גביע אירופה, למצב בלתי אפשרי. יש שנים שבהן התקציב מאפשר ויש שנים שבתקציב קטן אפשר למצוא שחקנים מדהימים ויש שנים שאין לך לא את זה ולא את זה. בכל אותן שנים, אתה לא שוכח לאמן. אתה לרגע לא שוכח לאמן. מה שמשתנה אלו גורמים סביבתיים, ואם אתה דבק בדרך, אתה גם תגיע להישגים.

אותו דבר אריק בנאדו, מאמן צעיר בעונה הראשונה בה הוא מתחיל כמאמן. מישהו זוכר מה היו אחוזי ההצלחה של בנאדו בעונה שעברה? 74 אחוז! בדיוק כמו אחוז ההצלחה של האלוף קרלוס גרסיה. אז יש לאריק בנאדו שבעה משחקים ללא ניצחון בכל המסגרות. יהיו לו עוד הרבה רצפים כאלה בקריירה, אבל פתאום כל תהילת העולם שהיתה לו כשחקן, כקפטן, כבעל מספר ההופעות הכי גדול בנבחרת ישראל, כל אלה מתפוגגים כהרף עין. מישהו יודע שגם בנאדו זכה ב-17 תארים? איך אפשר לטאטא את זה באבחה אחת?

***

כדורגל הוא לא עולם עסקי קר, מה גם שמאמני כדורגל לא יוצרים נזק כלכלי מיידי. בכדורגל מפטרים מאמנים על שרלטנות, על אחיזת עיניים, על זיגזוג, על זלזול, על בטלנות ועצלנות, על המרדה והתססה, על חוסר מקצועיות. אי אפשר לפטר אותם רק על סמך הישגים, בוודאי שלא על סמך הישגים בחמישה מחזורים. לא שעומדים לפטר את קשטן ובנאדו, אבל האווירה בה הם חיים היום, היא אווירת מאכלת.

אוהדי מכבי חיפה צריכים לזכור שבמהלך השנתיים בהם דרסה בית"ר ארקדי את הליגה, הם שתו את הדם לרוני לוי, מאמן שזכה איתם בשלוש אליפויות רצופות. מאמנים, מוכשרים ככל שיהיו, לא מוחקים לאורך זמן פער תקציבי משמעותי מיריביהם. גם אוהדי בני יהודה צריכים להפנים שאליפות כמו ב-1990 יכולה הקבוצה לשחזר אולי בעוד 100 שנה, ולא יעזרו לה אפילו בעלים מהסוג של חזי מגן. את בני יהודה לא קונים אנשים כמו גאידמק או גולדהאר, הם קונים קבוצות עם קהל ענק. בני יהודה היא הקבוצה הקטנה הכי גדולה בכדורגל הישראלי בחמש השנים האחרונות, וכך היא צפויה להישאר. מישהו זוכר איך החלה העונה הראשונה של גיא לוזון בקבוצה, 2008/09? אחרי עשרה מחזורים הוא היה במקום האחרון. בסוף אותה עונה הגיעה הקבוצה לאירופה.

קצת סבלנות לא תזיק לכולם, ליגת העל הוכיחה בשנים האחרונות את הפכפכותה. אוהדי מכבי חיפה כבר הספיקו לשכוח שהקבוצה ניצחה 8-0 באזרבייג'אן רק לפני חודשיים ושהרכש הספרדי ראיוס כבש שישה שערים בגביע אירופה. זו אותה קבוצה, מה שחסר לה זה לא רק חלוץ או קשר או בלם או 40 מיליון שקל.