אתלטיקו מדריד יכולה ללכת עד הסוף?

כדי להבין מה גורם לאנשים לתפוס את הראש בתדהמה בכל שבוע, ולהתחיל לשאול את עצמם ברצינות האם ברצלונה וריאל מדריד יכולות לאבד את כתר האליפות הספרדי אחרי 10 שנים רצופות, צריך למקד את הדיון על תופעת אתלטיקו מדריד בעיקר באיש אחד: המאמן הכל כך מיוחד של הקבוצה, דייגו סימאונה.

***

לפני שנסביר מה סוד הקסם של המנג'ר הארגנטיני, שהוביל את אתלטיקו לרשום את פתיחת העונה הטובה בתולדות הכדורגל הספרדי (בצוותא עם ברצלונה - שמונה ניצחונות בשמונת משחקי הליגה הראשונים), חובה להדגיש את עמדת הנחיתות הבולטת איתה צריך סימאונה להתמודד. זה לא מרטינו או וילאנובה שקיבלו קבוצה ענקית על מגש של כסף מפפ גווארדיולה: אתלטיקו היא אנדרדוג מובהק, בעיקר פיננסית, וכתוצאה מכך גם מקצועית.

לפי "האס", תקציב המועדון אשתקד (בעונת 2012/13) הגיע ל-123 מיליון אירו, לעומת 517 מיליון אצל היריבה העירונית ריאל ו-470 מיליון אצל בארסה; החובות? מוערכים בקרוב ל-300 מיליון אירו. כיוון שלאתלטיקו אין הכנסות טבעיות כמו לשתי הגדולות, היא נאלצת למכור שחקנים מדי קיץ כדי לשרוד. אחרי שבשנים קודמות היו אלו בין היתר סרחיו אגוארו, דויד דה חאה ופרננדו טורס - בפגרה האחרונה הגיע תורו של רדמאל פלקאו להפוך למניה המניבה התורנית, לאחר שהוא ו-34 השערים שכבש בעונה החולפת עברו בעסקת ענק למונאקו (תמורת 60 מיליון אירו).

מודל ההישרדות של בעל השליטה במועדון והמנכ"ל שלה, מיגל אנחל חיל מארין (בנו של הנשיא המיתולוגי והשנוי במחלוקת חזוס חיל, שהלך לעולמו ב-2004) כולל גם מכירת נכסים מוחשיים, לא רק שחקנים. בשנים האחרונות מכרה אתלטיקו נכסי נדל"ן ב"ויסנטה קלדרון" הביתי שלה, שטחים הצמודים אליו, כמו גם את שטחי מגרש האימונים של הקבוצה. בתחשיב שערך בלוג כלכלת הכדורגל Swissramble, נמצא כי ללא מכירת השחקנים והנכסים, אתלטיקו היתה מסיימת את השנים 2006-2011 בהפסד תפעולי כולל של 229.3 מיליון אירו. על רקע האמביציה לעבור לאצטדיון חדש בעונת 2016/17 - ברור שאין לה ברירה אלא לבצע שינויים דרסטיים בכל קיץ בסגל.

***

אבל הכלכלה הופכת לקצת פחות קריטית כשהאיש שמנהל את המיליונרים שרצים על המגרש הוא דייגו סימאונה. כשחקן הוא זכור כאמסטף עצבני שהתרוצץ במרכז הקישור עם סכין בין השיניים. הגדולה שלו היא היכולת להעביר את אותה גישה לשחקניו, שמדהימים באינטנסיביות שלהם. אבל בדיוק כמו סימאונה השחקן, שאיבד שליטה לעיתים נדירות, גם חניכיו מצליחים לשמור על הקו הדק שמפריד בין זעם הרסני, לבין זעם שמתועל לכיוונים הנכונים.

העיתונאי הנחשב גבריאל מארקוטי, שכותב עבור "הטיימס" הלונדוני, ESPN וה"וול סטריט ג'ורנל", מתאר שיחה שערך לפני כמה שנים עם סימאונה במסעדה בבואנוס איירס, כשהמג'ר החל לירות את משנתו: "זה עניין מדעי: כשאתה זועם, הלב שלך פועם חזק יותר, הדם שלך זורם מהר יותר, אתה יותר מפוקס, דרכי הנשימה שלך נפתחות, ולמוח מגיע יותר חמצן ואדרנלין. פיזית, אתה נמצא בשלב בו אתה יכול לשחק את הכדורגל הכי טוב שלך - אבל בשלב הזה אתה גם יותר חשוף לביצוע החלטות רעות, כי אתה לא תמיד מצליח לחשוב בבהירות. זה בדיוק האתגר: אם אתה מצליח לנתב את יתרונות הזעם למקומות חיוביים - תהפוך לחזק ומצליח יותר".

פרשן הכדורגל הספרדי של "הגרדיאן", סיד לואו: "סימאונה הפך את כל הקלישאות על 'עבודה קשה', 'רוח לחימה' ו'מחוייבות' לנכונות. תחתיו, אלו כבר לא נשמעים כמו נאומי חדרי הלבשה חסרי משמעות". קרלו אנצ'לוטי, מאמן ריאל מדריד, אמר לפני הדרבי האחרון בברנבאו שאותו הפסיד: "אתלטיקו משחקת כמו שסימאונה שיחק: חזקה ומפוקסת".

השחקן המצליח ביותר של אתלטיקו כיום, דייגו קוסטה, ממחיש יותר מכולם את הצלחתו של סימאונה. החלוץ האלים, שעד גיל 24 כבר הספיק לחטוף שבעה כרטיסים אדומים במהלך הקריירה, ממשיך לשחק חזק, לקלל, לצבוט ולעשות פרובוקציות - אבל הזעם שלו מתועל נכון. עובדה: כל הכרטיסים האדומים שלו הגיעו בטרום עידן סימאונה. בעונה הנוכחית הוא ספג רק שני צהובים. אבל מעל הכל, קוסטה מנתב את האדרנלין, החמצן והדם שזורם כדי לכבוש בצרורות: 10 כאלו כבר יש לו העונה, יותר מהתפוקה של מסי ורונאלדו.

אתלטיקו של סימאונה לא משחקת כדורגל מרשים ויצירתי יותר מדי, אבל יש לו מערכת שלמה שעומדת מאחוריו ומוכנה לצאת לקרב בשבילו. סיד לואו: "כקפטן לשעבר באתלטיקו שזכה בדאבל במועדון, כמודל לחיקוי, אף אחד בקבוצה לא יכול לערער על סמכותו של סימאונה - לא בחדר ההלבשה, לא בחדר ההנהלה ולא ביציעים. רק הוא היה יכול לאחד ככה את המועדון".

בעוד חודשיים יחגוג סימאונה שנתיים לעבודתו באתלטיקו, לא עניין של מה בכך במועדון משוגע שתחת ההנהלה הנוכחית (משפחת חיל לדורותיה), החליף 49 מאמנים. נס ההישרדות שלו בתפקיד קשור כמובן לקבלות שהוא מביא. מאז מונה למנג'ר בדצמבר 2011, הקבוצה לקחה בשנה וחצי שלושה תארים - אותה כמות שרשמה ב-15 השנים שקדמו להגעתו: הליגה האירופית במאי 2012, הסופרקאפ הספרדי באוגוסט שלאחר מכן, ובסוף העונה הקודמת את הגביע הספרדי - אחרי ניצחון בגמר על ריאל של ז'וזה מוריניו.

***

האם אתלטיקו מסוגלת לשמור על הריצה המטורפת שלה? הנה טיעונים לכאן ולכאן: מצד אחד, בארבעת המשחקים האחרונים שלה בכל המפעלים מול שתי הגדולות ריאל ובארסה - אתלטיקו לא הפסידה, והיא נראית כמו מכונה אדירה. לואיס אנריקה, מאמן סלטה ויגו כיום, ששיחק בעבר בברצלונה וריאל מדריד, אמר לפני מספר ימים ש"אתלטיקו היא כרגע אחת מהקבוצות הטובות באירופה".

מצד שני, לאתלטיקו אין את הלוקסוס של סגל עמוק כמו לריאל ובארסה, כדי לעמוד בריצה שוחקת במקביל בצ'מפיונס. סגנון המשחק האינטנסיבי שלה עשוי להפיל חללים בשלב זה או אחר, ואז הדרך להידרדרות תהיה קצרה.

ויש גם צד שלישי: באתלטיקו יודעים שהצלחה גדולה ככל שתהיה השנה, לא בהכרח תצליח למנוע בקיץ הבא מכירה נוספת של כוכבים.