הידועה והירושה

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מהשבוע שעבר עוסק בסיטואציה בעייתית אך נפוצה ביותר, במסגרתה אדם בערוב ימיו מנהל זוגיות חדשה, אשר יש בה כדי לאיים על בעלותו ברכוש שצבר לאורך חייו.

במקרה המתואר בפסק הדין, י', אלמן בן 76 מבת-ים, הכיר את א', גרושה בת 59, והם הפכו לבני זוג. א' עברה להתגורר עם י' בדירתו, העניקה לו חברה, תמיכה ושמחת חיים, והוא מצידו שמח לארח אותה בביתו ללא תמורה ואף לפרנסה ולתמוך בה כלכלית כל עוד הם חיים ביחד.

מאידך, י' לא היה אדם בעל ממון רב, כל רכושו היה דירה בבת-ים וחסכון כספי צנוע בלבד, ולפיכך היה מקום לחששו כי לאחר מותו א' תתבע לקבל חלק ברכושו, על חשבון ירושת ילדיו.

כיצד היה על י' לנהוג כדי להגן על ירושתם העתידית של ילדיו? ראשית חוכמה הייתה כמובן לדאוג לכתיבת צוואה מפורשת וחוקית שבה הוא מוריש את רכושו לילדיו, אך בכך אין די.

חלוקת העיזבון בין היורשים בהתאם לצוואה נעשית רק בשלב שני, וקודם לכך על בית המשפט לקבוע את היקף העיזבון על-פי החוק. אדם אינו יכול להוריש את מה שאינו שלו, ולכן ייתכן שיקבע כי מגיעות לידועה בציבור זכויות בדירה או בכספים מכוח השיתוף בין בני זוג, ואז הצוואה של י' תחול רק על החלק שנשאר בידיו מהדירה ומכספים.

כדי לוודא כי א' לא תקבל חלק מרכושו מכוח היותה ידועה בציבור, י' דאג לחתום עימה על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית. האם החתימה על הסכם הממון מייתרת את כתיבת הצוואה בנוסף? בהחלט לא - חובה לדאוג לחתום על שני המסמכים כאחד.

הסכם הממון מפקיע את זכותה של הידועה בציבור לקבל חלק מהנכסים מכוח השיתוף, אך אינו מונע ממנה לרשת את בן הזוג כיורשת על-פי דין. הוראה בהסכם ממון שתקבע כי הידועה בציבור מוותרת על כל חלק ברכוש גם לאחר מות בן הזוג הינה חסרת תוקף, ולפיכך יש לדאוג להסכם ממון בנוסף לצוואה.

הסעיף הראשון בהסכם הממון עליו חתמו י' וא' הייתה הצהרה מפורשת כי יחסיהם חבריים בלבד, ואין במגוריהם המשותפים כדי ליצור ביניהם יחסי ידועים בציבור או ליצור חבות כלשהי של צד כלפי משנהו.

האם די בכך כדי למנוע מא' לתבוע זכויות כידועה בציבור? התשובה היא שלילית. לא זאת בלבד שאין די בסעיף זה, אלא שכלל אין לו תוקף משפטי, באשר לא ניתן להתנות בהסכם על סטטוס משפטי. בית המשפט רשאי לקבוע כי הצדדים היו ידועים בציבור על אף הצהרתם ההפוכה בהסכם, וכך אכן עשה בפסק דין זה.

במקום לעסוק במעמד האישי, הסכם ממון אפקטיבי צריך לכלול סעיפים העוסקים בהפרדה הרכושית בין הצדדים, במסגרתם הידוע או הידועה בציבור מצהירים כי הם מבינים ומקבלים שאין ולא יהיה להם חלק ברכוש, ובעל הרכוש מצהיר כי אין לו כל כוונה לשתף את הידוע או הידועה בציבור ברכושו.

צוואה והסכם ממון שכתובים היטב יכולים להגן על רכוש בעליו בצורה כה יעילה, עד כי הם עלולים להותיר את הידוע בציבור חסר כל עם מותו של בן הזוג. במקרה כזה יכולה לקום לידוע בציבור הזכות לתבוע מזונות מהעיזבון.

הסכם הממון של י' וא' בני הזוג התייחס גם למצב זה, וקבע כי שום צד לא יהיה רשאי בשום מקרה לתבוע מזונות מהצד השני, לרבות מזונות מהעיזבון לאחר המוות, ושני הצדדים מצהירים כי לכל אחד מהם ישנה הכנסה מספיקה וסבירה מרכושו ו/או מקור הכנסה המאפשרים לו גם בעתיד מחיה ברמה נאותה.

למרבה הצער, גם לסעיף זה בהסכם הממון אין תוקף משפטי, שכן לא ניתן להתנות או לשלול את הזכות לתבוע מזונות מהעיזבון.

עם זאת, מזונות מהעיזבון מצומצמים מאד בהיקפם לעומת מזונות בחיים. כדי להיות זכאי למזונות מהעיזבון, על הידוע בציבור להוכיח כי אין לו מקורות מחיה משל עצמו, וגם אם נפסקים מזונות, הם יהיו בדרך-כלל נמוכים, שכן מטרתם אינה לספק רמת חיים אלא צרכים קיום הכרחיים בלבד.

בפסק הדין בעניינם של י' וא' בית המשפט פסק כי לאור הסכם הממון והצוואה שהותיר אחריו י', א' אכן אינה זכאית לחלק מרכושו, לא מכוח שיתוף בנכסים ולא מכוח ירושה, אך מאידך העניק לה מזונות מן העיזבון בסכום של 100 אלף שקל, אשר יאפשר לה לשקם את דירתה ואת חייה לאחר שתתפנה מדירת בן זוגה המנוח.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".