יו"ר ועד בזן: "בכל מפעל יש עובדי דור א', דור ב' ודור ז'"

"אני לא יודע למי היה אינטרס להוציא החוצה דבר כזה, אבל מה שיצא זה ברווז עיתונאי", כך טוען היום (ב') בשיחה עם "גלובס" ראובן שוורצברג, יו"ר הוועד הוותיק של בתי הזיקוק בחיפה (בזן), לאחר הפרסום בדבר החלטת החברה לפטר לכאורה 240 עובדים.

"לא רק שלא דובר אתנו על מספר כזה, אני מזכיר לך שאת עובדי דור א' אי אפשר בכלל לפטר לפי הסכמי ההפרטה", אומר שוורצברג ומוסיף: "פיטורים של עובדי דור ב' דורשים הסכמה של הוועד וההסתדרות, ואם מתכוונים לפטר את מי שמכונים 'עובדי דור העתיד', שהם צעירים שנקלטו בשנים האחרונות ברמות שכר נמוכות בהרבה, הרי שזה לשפוך את התינוק עם המים. מה, תפטר את אלה שקראת להם דור העתיד?"

שוורצברג לא מתעלם מהמשבר הפיננסי בחברה, אבל מבקש לעצור מעט את הסוסים לפני שמספידים אותה ומדברים על פיטורים המוניים. "בתי הזיקוק מגלגלים מיליארדים. בשנתיים האחרונות החברה נכנסה להשקעות אדירות של כ-700 מיליון דולר, בין היתר עבור התקנת מתקן זיקוק חדש, מתקנים לקליטת הגז הטבעי ושיפור איכות הסביבה. בפועל, מבחינה ריאלית, אנחנו נמצאים דווקא במצב שבו כל מנועי הצמיחה שבהם השקענו כבר קיימים ופועלים, כך שמכאן אפשר רק להמריא.

"המצב הגיאופוליטי בטח לא עזר לנו ורק שחק יותר את מחירי חומרי הגלם, ואם במצב רגיל המרווחים השחוקים הספיקו לנו - אז בשנתיים האחרונות לא הצלחנו לייצר מספיק כסף בשביל להחזיר את הריבית והחוב. העובדים כבר תרמו מעל 90 מיליון שקל במהלך 2013 באמצעות הפחתת ימי חופשה, הבראה וקיצוץ בהטבות שונות, ומאז 2012 פרשו לפנסיה מוקדמת כ-100 עובדים ותיקים".

לדבריו, אין טעם לדבר על התייעלות לפני שמסדירים את הסוגיה הפיננסית. "לא יעלה על הדעת שעוד לפני שפותרים את הבעיה הפיננסית ומבינים לאיזה מתווה הולכים, יבקשו מאתנו התייעלות נוספת. ההנהלה והבעלים צריכים ליישב קודם את המחלוקות עם הבנקים, שמנצלים את המשבר הזה. בינתיים בנק לאומי עושה לנו הכי הרבה צרות, וזה דווקא הבנק שמחזיק 18% מהמניות בחברה לישראל, בעלת השליטה בבזן. לך תבין".

שוורצברג לא אוהב שמזכירים היום את הדיבידנד המצטבר שמשכו בעלי החברה בשנים 2007-2010, בשווי מיליארד שקל: "להגיד שעכשיו זה חסר בקופה זו חוכמה קטנה בדיעבד. הדיבידנד נמשך בשנים רווחיות ובעקבות המיזוג עם כרמל אולפינים, ואם לא היה דיבידנד אולי לא היה מיזוג, מי יודע. בזמנו כולם נהנו, גם העובדים קיבלו שתי משכורות. אז גם העובדים וגם הבעלים היו מאושרים. במקום להתמודד עם הבעיות האמיתיות כולם נעשים היום חכמים.

"בוא נשאל אם היה צריך לפצל ולהפריט את בתי הזיקוק באשדוד ובחיפה. להגיד לך שהרווחנו מזה? כן, העובדים הקיימים הרוויחו מענקים ותוספות שכר, אבל לך תראה כמה מרוויחים היום הצעירים. יש לך בכל מפעל 3 סוגים של עובדים: דור א', דור ב' ודור ז'. הוותיקים והמבוגרים מכרו את העתיד של הילדים שלהם כדי לדאוג לאינטרסים של עצמם. להגיד לך שאני חף מכל העסק? לא. אבל זה קורה בכל מקום, בכל תחום. מנסים להפריט כל מה שזז, גם את הנמלים ואת חברת החשמל כדי שלמישהו יהיה שקט עד סוף הקדנציה. אז אחר כך תשאלו איך קרה ומה קרה ואיך משכו כזה דיבידנד".

יחסי העבודה בבזן מתנהלים מאז הפרטתה ב-2006 הרחק מעיניה של התקשורת, ומאופיינים בשקט תעשייתי. הסכמי הפרישה בבזן מהווים חלק בלתי נפרד מהסכמי העבודה, והם חייבו את החברה להפקיד כ-300 מיליון שקל בקרן מיוחדת רק כערובה לתשלומי הפנסיה המוקדמת לפורשים מרצון.

לחברה אסור לגעת בכספים האלה אלא במקרה של משבר קשה במיוחד, ועל פי רוב לא במשבר הנוכחי. עבור כ-100 עובדים שפרשו מאז 2012 שילמה החברה לא פחות מ-17 מיליון דולר. עלות ההעסקה של עובדי דור א' הוותיקים נאמדת בממוצע בכ-35-40 אלף שקל בחודש. מדובר בעיקר בעובדי משמרות ומפקחי משמרת, כולם מעל גיל 50. בקרב העובדים הצעירים יותר, השכר נחתך בחצי.

כך, פרישה של עובדים ותיקים משרתת את החברה בטווח הארוך, אולם בטווח הקצר היא מכבידה עליה לכאורה. עם זאת, גורם המקורב לחברה מעריך כי אם ההנהלה תציג תוכנית לפרישה מוקדמת של כ-100 עובדים ותיקים, לצורך העניין, הבנקים צפויים להסכים לפריסת חוב ולהזרמת אשראי מתוך הבנה כי החברה חותכת משמעותית בהוצאות השכר שלה.

בקבוצת בזן מועסקים כ-1,500 עובדים, כאשר המספר הזה כולל גם את עובדי החברות הבנות: כרמל אולפינים, גדיב תעשיות וחברת שב"ח (שמנים בסיסיים חיפה). מספר העובדים הנכללים במסגרת הסכמי "דור א'" עומד על כ-800, אולם פרישה של עובדי דור א' בחברות הבנות נחשבת יקרה פחות מזו של עובדי בית הזיקוק.