ת"א תציל את בטר פלייס?

כישלון בטר פלייס אינו רק כישלונו של שי אגסי והחמצת המשקיעים. לאחריות ולתחושה המרה שותפים למשל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהציג את המיזם כתשובה הטכנולוגית הציונית ללפיתת האנרגיה של העולם הערבי בתנועת כלי הרכב בעולם, וכמוהו הנשיא שמעון פרס, שמשך בקשריו ברחבי תבל והתרוצץ בין דאבוס לפאריס, כדי לשכנע את חברת רנו לשתף פעולה ולתכנן מכונית מתאימה.

היום, שאריות החברה מתבוססות במיץ המפלה - אין קונה למכוניות החשמליות שלא נמכרו, אין מתעניין בתחנות הטעינה שהוקמו ברחבי הארץ ושלאחרונה פורסם כי קרוב היום שייסגרו, ואין מי שיפצה את הלקוחות חדורי האמונה שמיהרו וקנו. משמעות סגירת התחנות היא שבעלי המכוניות יישארו עם כלי רכב שהנסיעה בו מוגבלת עד חסרת תכלית לחלוטין - פגר תנועה.

שקט ברחובות בעיר

אבל, למה להיות פסימייים. לנכסים שנמצאים בבעלות בטר פלייס ולקוחותיה האמיצים יכול להיות שימוש נפלא, אפשר להקים באמצעותם מערכת מוניות חשמליות לעיר תל אביב. קונספט החלפת סוללה אידאלי עבור מוניות, כי משך זמן ההשבתה שלהן קצר; והשימוש האינטנסיבי במוניות, שהורג מנועי בעירה פנימית, הוא קלאסי למכלולים החשמליים.

קחו נשימה ושוו בנפשכם תוספת של 600 עד 1,000 מוניות שינועו בתחומי תל אביב ויחזקו באופן משמעותי את היצע התחבורה בתוכה. זאת מבלי שיתפסו חניה, מבלי שיוסיפו לזיהום ולפיח ולריח הבנזין השרוף ברחובותיה, ומבלי שיעמיסו עוד על רעש התנועה שכבר הולם בחוצותיה.

הוספת מוניות היא מקרה שבו הגדלת ההיצע (מספר המוניות) תגדיל את הביקוש (כמות הנוסעים). אדם הבא לעיר במכוניתו, חונה בחניון שבפאתי העיר - צריך לדעת שיוכל להשיג מייד מונית ליעדו, ומשם באותה מהירות מונית בחזרה. זאת, במקום לחפש חנייה שגם היא עולה כסף, ולבזבז עוד דקות יקרות בחניון, בכניסה אליו, ביציאה ובתשלום.

600 מוניות כאלה יכולות להניע 50 אלף איש בתוך תל אביב בכל יום. זמינות המוניות תגדיל את הנכונות להשתמש בהן, ולכן נהגי מוניות הסולר צפויים אף להרוויח ממנו. אם יוחלט שינועו רק בתחומי תל אביב (להוציא את דרכן לטעינה ובחזרה בפי גלילות), יקטן החשש זה מתחרות עם המוניות האחרות.

ניתן אף לקבוע כי המוניות החשמליות נוסעות רק בצירי תנועה קבועים, ב״גריד״ הבסיסי של תל אביב (לאורך: ברחוב חיים לבנון, דרך נמיר ואילת, אבן גבירול ויהודה הלוי, דיזינגוף, בן יהודה, הירקון והטיילת עד קצה שדרות ירושלים; ולרוחב: בשד' קרן קיימת, שד' נורדאו, ז'בוטינסקי, ארלוזורוב, גורדון, פרישמן, בוגרשוב, אלנבי).

בהגבלה זו נרכך עוד קצת את ההתנגדות הצפויה מצד לובי נהגי המוניות, שעלול להתקומם על "הוספת המספרים" המאסיבית, ועל הדרך נחדד ונדגיש את הגדרת הרחובות המתאימים לתחבורה ציבורית בעיר.

שלושה גברים ונשיא אחד שישכין שלום

כדי שמהלך כזה יצא לפועל נדרש שיתוף פעולה בין שלושה גברים, שלושתם עם כוח גדול ועם אגו גדול לא פחות: שר האוצר יאיר לפיד, שר התחבורה ישראל כץ וראש עיריית תל אביב, רון חולדאי.

מי האיש שיצליח לדחוס את שלושתם לאותה מונית ולגרום להם לשתף פעולה בשליחות תחבורתית זו? אולי טלפון מבית הנשיא יכול לעזור, הן פרס היה משושביני המיזם של אגסי, ויש לו גם רקורד לא מבוטל בכלל בענייני שלום.

החשמונית של תל אביב

מיחזור כזה של הריסות בטר פלייס, ישחרר את בעלי המכוניות מההפסד המציק, ירים את המורל של המשקיעים המתבוססים בכישלונם הצורב, וייטע תקווה בלב המאמינים במיזם שראו בו מהלך סביבתי בעל ערך.

יש לו גם פוטנציאל חלומי נוסף - להפוך לאייקון תל אביבי עם נינוח בינלאומי. ״החשמונית של תל אביב״, בצבע אופייני ועם לוגו מתאים, יכולה להתמתג כמקבילתה הים תיכונית והלוהטת של הצהובה מניו יורק והשחורה מלונדון.

ומי יודע, אולי אם גם ירושלים הבירה תצטרף לנחשול ותלך על חשמול המוניות הנעות ברחובותיה, עוד תצא מציון בשורת מונית-ציונית-חשמלית שתשטוף את מטרופולוני העולם כולו, ואז גם שי אגסי (וזה מגיע לו) ייצא גדול מהסיפור הזה.