"אמרו לי שרשות השידור היא מקום מתועב, שיהרגו אותי"

זה השלב בחייו של מוטי שקלאר שבו הוא כותב ספר. בתפר שבין עברו הציבורי ובין ההתחלה החדשה במגזר העסקי-פרטי. קשה לדמיין את שקלאר, מי שהיה מנכ"ל רשות השידור ומנכ"ל הרשות השנייה, שהוביל מאבקים סיזיפיים ולא פופולריים נגד ריאליטי ופרסומות גסות, ומדבר רבות על 'ערכים' ו'פרדיגמות תרבותיות' עובד תחת בעל הון, שרוצה, לא עלינו, להרוויח כסף. אבל הנה שקלאר חוזר אל עולם הטלוויזיה והפעם בערוץ כמעט מסחרי.

"כמעט", משום שזה אמנם ערוץ עם פרסומות ובעליו הוא המיליארדר יצחק מירילשווילי, אך בכל זאת שקלאר מוצא ב"ערוץ הישראלי", שמו הזמני של ערוץ המורשת הייעודי החדש שיעלה ב-2014, מקום נוסף שבו יוכל להגשים את המשימות הערכיות שלקח על עצמו בתפקידיו הקודמים.

- זה יהיה ערוץ מגזרי?

"אני מאוד מקווה שלא. קבוצה אחרת הציעה לי לחבור אליה, אבל היא נראתה לי מגזרית מדי אז ויתרתי. זה ערוץ שאמור לייצר את השיח הישראלי-יהודי, שהוא שיח מרתק ביותר. קהל היעד שלו הוא קהל איכותי שמחפש אלטרנטיבה ל-2 ו-10".

- כלומר הוא לא יהיה ערוץ דתי.

"לא, אבל הוא גם לא יתבייש להתעסק בתכנים יהודיים".

תקציבו הראשוני של הערוץ הוא 20 מיליון שקל והוא ימנה בתחילה שלושה עובדים בלבד - שקלאר כיו"ר, המנכ"ל דוד שריקי, לשעבר "מקור ראשון", ומנהל התוכן טל ברקאי. "אנחנו עובדים בצורה צנועה ואין לנו רצון למקסם לאחוזי רייטינג בלתי ריאליים", מודה שקלאר. "יש היום ביקוש רב לסוג התכנים הזה. אם תוכנית שיח יהודית כמו של מיכה גודמן מגיעה בערוץ 2 ל-6%, זה מראה שיש ביקוש. לאנשים נמאס מהעולם התעשייתי והמובן מאליו. זה יהיה ערוץ בוטיק. אנחנו מכוונים להגיע בשנה הראשונה לנתונים של 4%-5%, שגם זה לא מעט".

כל הפקות הערוץ יהיו חיצוניות, ובהן דרמה בפיתוחם של שולי רנד ואודי ליאון, רצועת נשים ("העצמת נשים", אומר שקלאר), רצועה דוקומנטרית, רצועת ילדים עם עודד מנשה ואפילו מתקיימים מגעים מול "לאטמה" ו"אנדרדוס" לתוכניות סאטירה. "יהורם גאון יגיש תוכנית שתדון בדילמות בנות ימינו המהדהדות לימי התנ"ך", מספר שקלאר ומדגיש שיהיו כמובן גם תוכניות הגות ודת. בעיקר הוא גאה ברצועת האקטואליה שיקים.

- יהיו לכם חדשות משלכם?

"לא נעסוק בהארד קור, אין לי עניין להתעסק בשאלה אם קרי מגיע או לא. אני לא בא להתחרות בחברות החדשות, אנחנו נעמיק בדברים. אם מחר יעסקו בפינוי עמונה, אז אני אתן לאנשי עמונה את הפן הייחודי להם בתוך הסיפור הזה. בחדשות מתעסקים במקרו, ואני אלך לסיפורים היותר נקודתיים וארחיב".

למה אתה לא בא באומץ ואומר "רוב הציבור בישראל ימני היום, אנחנו ערוץ שעיקר צופיו משויך לימין, קיבלנו פה מנדט ואנחנו רוצים לעשות חדשות דעתניות ופטריוטיות כמו 'פוקס', שיהוו אלטרנטיבה"? הרייטינג שלך בטוח יהיה פי שניים ממה שאתה מקווה לו.

"זו ראייה חילונית. המגזר שלנו חי בדואליות, הוא לומד תורה וגם הולך לתיאטרון, עובד עם חילונים ומשרת איתם בצבא. יותר ויותר שילובים חלים בתוך הציבור הזה, לכן גם הערוץ צריך להיות שקוף בהליך הזה. כדי שאני אהיה רשת פוקס מול CNN, שהוא נניח ערוץ 2, מספיק שאתן יותר ביטוי למציאות המורכבת, במסגרת זו לא תראה את אנשי עמונה דרך המבט הסטריאוטיפי. אז אתה תבין את הבידול שלי, מבלי שאני אגיד מלכתחילה שאני רשת פוקס".

- תן דוגמה למה שאתה רואה היום ולא יהיה אצלכם.

"הייתה כתבה בחדשות 2 על 'סקנדל' - חב"ד נכנסו לגני ילדים. זה נשמע כאילו חב"ד ממירים את דתם של ילדי הגן. ואז השמיעו כדוגמה לכך חב"דניק שסיפר לילדים מה קרה בתקופת האינקוויזיציה, כשלא אפשרו ליהודים להדליק נרות או לעשות ברית. זו הישראליזציה הזו, שאומרת שתכנים מהסוג הזה הם המרת הדת. אז אתה יודע מה? אני התשובה לעניין הזה. אני 'הממיר'".

שקלאר לא רוצה להשתמש במילה "קירוב". לדבריו, המונח סכריני ופאתטי, הוא רוצה "מפגש". "הייתי עושה מעין 'מחוברים', אבל לא להעצמה נרקיסיסטית, אלא לתופעות חברתיות: מחלק מצלמות בתנועת איילים, בגרעין בלוד או בירוחם".

- מה לגבי נשים לא צנועות בפרסומות?

"בין האתגרים שעומדים בפנינו, עומד גם ההקשר הזה. לא נראה נשים חשופות. הגישה שאומרת שאתה ליברל ואיכותי בזה שאתה לא שם גבולות נראית לי מופרכת. דווקא כשאתה תוחם את עצמך אתה מגיע להרבה יותר ביטוי וחופש. אני לא חושב שהחפצה של נשים היא משהו נאור".

- יהיה לערוץ רב שייתן דעתו על שידוריו?

"אין לנו מושג של רב מייעץ, יש הצוות שלנו".

לא בריא זה אנדרסטייטמנט

בחזרה לספר שכותב שקלאר, שבשנה הבאה ימלאו לו 60. קשה להאמין שתמצאו בו חיסול חשבונות בוטה. שקלאר אינו אדם של עימותים חזיתיים וישירים, אף שחווה על בשרו את אחת החוויות הקשות בשירות הציבורי - ניהול רשות השידור. אחרי שהשלים שם קדנציה בשנת 2011, יצא בעור שיניו, חבוט ומלווה בדוח חמצמץ של מבקר המדינה. "אני לא יודע אם אפשר להבריא את המקום הזה", פוסק היום שקלאר בראיון ראשון מאז פרישתו.

"זה מקום שבנוי על כל התשתית הציבורית שלפיה אין לך חופש לייצר שום דבר בניגוד להסכמים. אתה לא יכול לבוא כמנהל ולהגיד 'אני מתייעל'. אתה לא יכול להחליט להוציא ערכת שידור ניידת עם כתב ('לייב יו') במקום ניידות, כי זה לא כתוב בהסכמים. אתה רוצה לשלוח כתב לאירוע משמעותי? אתה לא יכול לעשות זאת בלי הצלם והתאורן. הסכמי העבודה לא מאפשרים לך לייצר טלוויזיה שמתאימה למציאות העדכנית".

פרק שלם בספרו של שקלאר יתייחס לקושי בניהול בשירות הציבורי, כשבכל צעד יש משרד ממשלתי שבולם אותך ומקבל יחד איתך את החלטותיך. "החלטות תקציביות - לא בידך. משרד האוצר שותף, הוועד המנהל שותף. אתה רוצה להוציא ולהכניס אנשים? אי אפשר בלי הממונה על השכר. רציתי להעסיק בחוזה את ינון מגל, ומשרד האוצר אסר עליי. זו השיטה. גם המערכת המשפטית לא מאפשרת לך להוביל דבר בניגוד לנהלים או התקנות. ניסיתי למקסם הכנסות באמצעות שינוי של האגרה, אבל אז בא משרד המשפטים ואמר 'אי אפשר'. ואז יש לך שותף נוסף, שנקרא הכנסת".

בשנת 2006, כששקלאר מונה על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, הוא זכה לתמיכה רחבה. היוצרים, שאהבו אותו מימי הרשות השנייה מחד גיסא, ועיתונאים בכירים כמו אמנון דנקנר ודן מרגלית מאידך גיסא. אורי שנער, שהיה המתמודד העיקרי מולו על התפקיד, הסיר מועמדות לאחר שהבין שתוכניתו לסגירה ופתיחה מחדש של הרשות לא תתקבל.

"כשיצאתי אז מאולמרט קרא לי רענן דינור ואמר לי, 'אם אתה הולך לרשות השידור, אתה קורא ללאה ולילדים ואומר להם, רבותיי הגעתי למקום מתועב. ותדע לך שהם יהרגו אותך, הם יהפכו אותך לדמון, הם יגידו שאתה שודד, גנב. ירוצו אחריך בהיסטוריה שלך עד לימי חיספין כדי למצוא עליך דברים'. אחרי זה, עברתי בכנסת, פגשתי את יוסי ביילין, והוא אומר לי, 'תגיד לי, השתגעת? אתה הולך למקום הכי קשה בשירות הציבורי!'. כך שהכינו אותי לקראת זה. מה שלא הייתי מוכן לו זה הרוע שיש בקרב חלק מהאנשים. רוב האנשים שם טובים, את חלקם מניע רוע".

- ניסו לפגוע בך אישית. הגישו נגדך תלונות על גבי תלונות, הגישו בג"ץ וטענו שאין לך בגרות, מה שהוכח כלא נכון. לא פיתחת עור של פיל?

"לא. העובדים היו משתאים מול השקט שלי, ויש כאלו שפירשו את זה כחולשה. אבל לי לא היה עניין להתכתש מול כל המלל, מול כל תלונות השווא למבקר המדינה. לא הייתי בנוי לפגוש את הרוע. ברשות השנייה, בתקופה אולי המאתגרת ביותר של מכרז חדש של ערוץ 2, לא היה דבר כזה".

תגובת רשות השידור: אכן, היה רוע

מרשות השידור נמסר בתגובה לדברים: "למרות חוסר הידיעה של שקלאר לגבי הבראת המקום, הנהלת רשות השידור הנוכחית מאמינה כי ניתן וצריך להבריא את המקום, וכן מסכימה איתו לגבי הרוע של אותם גורמים, כפי שהוא מציין בכתבה. אכן, האנשים הנכונים לא היו סביבו, ובשל כך לא ניתן לנו אלא להסכים איתו.

"לגבי העובדים, הטכנאים ושאר המאוגדים בהסתדרות, בעת הזאת הם מגלים אחריות רבה ואף מתנהלים בחוסר כוח אדם. כמו כן, הם מאפשרים נורמות עבודה תקינות תוך לקיחת אחריות לגורל פרנסת עובדיהם, דבר אשר לצערנו לא ניתן להגיד על רוב חברי אגודות העיתונאים.

"היה חלון הזדמנויות שהעיתונאים בחרו לא לנצלו, דבר שהתברר כעת כטעות גדולה. מנכ"ל הרשות וצוות ההנהלה הבכיר, אשר לחלקו מתייחס שקלאר, מביעים צער על תחושותיו ומקווים שבתפקידיו הבאים יצליח יותר מאשר ברשות ובבחירת צוות ניהול בכיר סביבו. לגבי תחושותיו על 'צדק', אף עם זה מזדהה איתו חלק מהנהלת הרשות.

"מנכ"ל הרשות וצוות ההנהלה הבכיר ימשיכו להגן על השידור הציבורי ועובדיהם, כפי שעשו בשנתיים האחרונות, עם כל האמצעים העומדים לרשותם".

מאגודת העיתונאים בירושלים נמסר בתגובה: "מנכ"ל רשות השידור לשעבר, מוטי שקלאר, בהגינות, לא בחר לתקוף איש בשמו ולא כיוון את חיציו לאגודת העיתונאים בירושלים כשדיבר על 'הרוע' שמצא ברשות השידור בתקופת ניהולו אותה, וזאת בראיון שהעניק ל'גלובס'. הנהלת רשות השידור, שעיכבה את ההסכם על הרפורמה ברשות, לא בחלה בתגובתה בעוד הזדמנות לשקר ולסכסך בין כל הגורמים הרלוונטיים להבראת רשות השידור".

*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"