התקופה שאחרי החגים היא זמן מצוין לבקר בווינה. במרכז העיר אמנם מלא עדיין במבקרים, אבל גדודי התיירים של הקיץ כבר אינם והלחץ על המקומות המרכזיים קצת פחות נורא. לתיירים המעוניינים במוזיקה קלאסית מציעה העיר מבחר מרשים של אפשרויות, החל מהיוקרתיות ביותר וכלה בקונצרטים פופולאריים הפונים באופן מובהק לתיירים.
בית האופרה הווינאי עובד בצורה שונה מאוד ממקבילו הישראלי. בניגוד לישראל, בה עולה אותה הפקה מספר פעמים ברציפות, בווינה עולה מדי יום כמעט הפקה אחרת. לאוהבי אופרה זה נהדר, כי במהלך ביקור קצר בעיר יש אפשרות לצפות במספר אופרות שונות. רוב ההפקות חוזרות כמה פעמים לאורך החודש, כך שאם יש אופרה אהובה במיוחד אפשר לתזמן את ההגעה לעיר בהתאם.
בית האופרה של ווינה הוא אחד היוקרתיים בתחומו בעולם, אבל מבחינה פיזית הוא רחוק מלהיות מרשים. למי שמצפה לבית אופרה מודרני ומבהיק נכונה פה אכזבה. הבניין מיושן ומתוכנן בצורה לא ידידותית, הכיסאות די צפופים, ומבחינות רבות נדמה שהזמן עמד פה מלכת בשנת 1850 בערך. בכל הקשור לעיצוב מודרני ולתנאי ישיבה, הבניין הזה מעורר געגועים למשכן האופרה הישראלי. מצד שני, האקוסטיקה באולם נהדרת, ורמת המבצעים וההפקות היא מהטובות שיש.
וגנר ב-360 מעלות
את הביקור שלי בווינה תיאמתי לתאריך העלאת אחת האופרות הגדולות ברפרטואר: "טריסטאן ואיזולדה" של ריכרד וגנר. כמו בכל בית אופרה בעולם, למעט זה הישראלי, מבצעים בבית האופרה הווינאי את האופרות של וגנר בקביעות.
וגנר מת אמנם בשנת 1883, עשרות שנים לפני הקמת המפלגה הנאצית, אבל הוא ויצירותיו מוחרמות בישראל בשל דעותיו האנטישמיות והעובדה שהיה נערץ על היטלר. רבים בארץ סבורים החרם הזה אינו מוצדק, אבל כל הניסיונות שנעשו עד כה לשבור אותו כשלו. לכן, גם היום, למי שרוצה לצפות בהפקה חיה ליצירות של וגנר אין ברירה אלא לנסוע לחו"ל. בעיניי זו החמצה גדולה, כי נראה לי שהקהל הישראלי דווקא מאוד יתחבר למוזיקה הזו.
עלילת "טריסטאן ואיזולדה" מתרחשת באיים הבריטיים בימי הביניים. היא מספרת סיפור אהבה טראגי בין האציל טריסטאן לבין איזולדה, נסיכת אירלנד. טריסטאן מביא את איזולדה כאישה למלכו, מארק, לאחר שזכה בה בדו-קרב. איזולדה מחליטה שעדיף לה למות מאשר להימסר למלך זקן שהיא לא אוהבת, ושותה שיקוי רעל שאת חציו היא נותנת בעורמה לטריסטאן. אלא שהעוזרת שלה מחליפה את השיקוי המורעל בשיקוי אהבה, וטריסטאן ואיזולדה מתאהבים זה בזה בטירוף.
השניים בוגדים במלך בהיחבא, אך הבגידה מתגלה וטריסטאן נפצע קשה בידי אחד מעוזרי המלך. לבסוף מת טריסטאן מהפציעה ואיזולדה משיברון לב, והשניים מתאחדים במותם. האופרה אורכת כחמש שעות(!), בהן הכניס וגנר כמה מהרגעים המוזיקליים הנשגבים ביותר שחוברו בתולדות המוזיקה.
ההפקה בווינה הלכה לכיוון ריאליסטי, עם בימוי אפל וקודר, שהדגיש עד כמה בעצם האופרה הזו קאמרית באופייה. הבולט בין הזמרים היה פטר זייפרט (Seiffert), בתפקיד טריסטאן. זהו תפקיד קשה להחריד, וזייפרט ביצע אותו בקול יציב ובהבעה דרמטית נהדרת. עוד בלטו מרקוס אייכה (Eiche) בתפקיד עוזרו קורוונאל, והבאס סטפן מילינג, בתפקיד המלך מארק.
לינדה ווטסון האמריקנית, בתפקיד איזולדה, הציגה קול יפה אך פחות שיכנעה מבחינת הדיקציה הגרמנית וההופעה הדרמטית. יאנינה בשלה (Baechle), בתפקיד האומנת ברנגנה, הייתה דוגמה לכך שגם בווינה יש לפעמים זמרים גרועים. מי שהייתה נפלאה ממש היא התזמורת הפילהרמונית הווינאית, בניצוחו של פרנץ ולזר-מסט (Welser-Moest). תזמורת זו משמשת כאן גם כתזמורת האופרה, ורמת הביצוע שלה מעוררת קנאה.
את לוח הזמנים באופרה של ווינה, כולל שמות הזמרים שישירו בכל הפקה, ניתן למצוא באתר האופרה באינטרנט. בשבועות הקרובים תעלה בווינה בין השאר הפקה נהדרת של האופרה "שיקוי אהבה" של דוניצטי, שגם היא מומלצת בחום.
אתר האופרה הממלכתית של וינה: www.wiener-staatsoper.at
אופוריה ואי-נחת
בימים אלו מתקיימת במוזיאון היהודי בווינה, הנמצא במרחק הליכה קצר מבית האופרה, תערוכה שכותרתה "אופוריה וחוסר נחת - ווינה היהודית וריכרד וגנר". התערוכה מוצגת כחלק מאירועי מאתיים שנה להולדתו של וגנר, כאמור אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בעולם המוזיקה באירופה של המאה ה-19. בישראל אירועי המאתיים להולדתו כמובן אינם מוזכרים כלל, אך באירופה ובארה"ב הם זוכים להתייחסות ענפה.
התערוכה מתמקדת בהשפעתו האדירה של וגנר על ווינה, ובמיוחד על היהודים בה. בין היתר אפשר לראות כיצד זכה וגנר בקרב קהילת האינטלקטואלים היהודים הן לתומכים נלהבים - כמו חוזה המדינה תיאודור הרצל - והן למבקרים חריפים, כמו מבקר המוזיקה רב ההשפעה אדוארד הנסליק.
התערוכה נאצרה מזווית ראייה יהודית, ועוסקת בין היתר בהשפעה של וגנר - שנים לאחר מותו - על האנטישמיות, על היטלר ועל התנועה הנאצית. היא מנסה להתמודד גם עם סוגיית החרם על וגנר בישראל, ובין היתר מוצג בה סרט וידאו, שבו מתייחס לנושא המנצח דניאל ברנבוים, מראשי התומכים בהסרת החרם.
אחד המוצגים המרתקים בתערוכה הוא פרטיטורה של האופרה "טריסטאן ואיזולדה", ועליה הערות ביצוע בכתב ידו של גוסטב מהלר. מהלר, שהיה יהודי מומר, מוכר היום בעיקר כמלחין אהוב. אך מעטים יודעים כי במקביל כיהן כמנהל מוזיקלי של האופרה הממלכתית של וינה, ונחשב לגדול מנצחי וגנר בזמנו.
המוזיאון היהודי, התערוכה תוצג עד ה-16 במארס 2014. www.jmw.at/en
מוצרט לסינים
למי שאין לו כוח לאופרות כבדות ותערוכות היסטוריות, ומעוניין דווקא בבידור מוזיקלי קל, מציעה וינה קונצרטים של הרכב הנקרא "תזמורת מוצרט הווינאית". במבט ראשון, הקונצרטים האלו נראים כמו מלכודת תיירים קלאסית. הנגנים לבושים בבגדים "מקוריים" מהמאה ה-18, כולל הפאות, והתכנית כוללת מבחר קטעים קלילים של מוצרט ויוהאן שטראוס. גם העובדה שהקונצרטים האלו מתקיימים מדי יום לא עוררה ציפיות גבוהות במיוחד לגבי הרמה. עם זאת, העובדה שהם מתקיימים באולמות מכובדים - כמו לדוגמה ה"מוזיקפראיין", שהוא המקבילה הווינאית ל"היכל התרבות" שלנו - היתה סיבה טובה לבדוק במה מדובר.
האמת - הופתעתי לטובה. לפי כל הסימנים, ציפיתי לחלטורה עלובה של נגנים חובבים. בפועל התגלתה תזמורת סבירה מאוד, לא פחות טובה מרוב התזמורות הקאמריות בארץ. התזמורת ביצעה מבחר יצירות מאת מוצרט ויוהאן שטראוס, שכללו גם אריות מפורסמות מאופרות בביצוע זמרים לא רעים.
התזמורת מופיעה מדי יום באולמות שונים בווינה, וגובה מחירים לא זולים בכלל (89 אירו לכרטיסים הטובים ביותר). בסופו של דבר, לא יפתיע אותי אם יתברר שזהו עסק מצליח מאוד.
מצד שני, למי שבאמת אוהב מוזיקה קלאסית אין מה לחפש בקונצרטים האלו. אלו קונצרטים הפונים באופן מובהק לתיירים, ואכן, רובו המכריע של הקהל היה תיירים מסין ויפן. התזמורת מרשה למבקרים לצלם ולהקליט את הקונצרטים שלה, ורבים מהתיירים מהמזרח הרחוק אכן בילו את רוב הקונצרט בתקתוקי מצלמות ובהסרטה מתמדת בסמארטפונים. אין ספק שהמוזיקאים הווינאים למדו היטב מאיפה מגיע הכסף, ומסתבר שהם מוכנים לכופף את כל חוקי המשחק, ובלבד שהכסף הזה ימשיך לזרום.
אתר התזמורת: www.mozart.co.at
איכות סימפונית
לאוהבי מוזיקה סימפונית רצינית יותר מציעה וינה גן עדן של קונצרטים. התזמורת המובילה של העיר היא כמובן הפילהרמונית של וינה, שפועלת ללא מנהל מוזיקלי ומארחת בכל פעם מנצח אחר מבין המנצחים גדולי העולם. ביתה של הפילהרמונית הווינאית הוא אולם ה"מוזיקפראיין" (Musikverein), הממוקם במרחק הליכה קצר מבניין האופרה. קונצרטים אחרים מתקיימים באולם ה"קונצרטהאוס", הנמצא גם הוא במרחק הליכה.
עם זאת, הפילהרמונית אינה התזמורת הסימפונית היחידה בווינה. למבקרים בעיר כדאי לבדוק גם את התזמורת הנקראת Tonkuenstler Orchester Niederoesterreich, או בתרגום לעברית: "תזמורת אמני הצליל". זוהי תזמורת סימפונית טובה מאוד, שמנהלה המוזיקלי הוא המנצח הקולומביאני הצעיר אנדרס אורוזקו-אסטראדה (Orozco-Estrada).
את תזמורת ה"טון קונסטלר" שמעתי באולם ה"מוזיקפראיין", וגם כאן הופתעתי לטובה. התזמורת ניגנה יצירות מאת רחמנינוב ("רפסודיה של נושא של פגניני"), ריכרד שטראוס ("חיי גיבור"), ומלחין אוסטרי בן זמננו בשם קורט שוורסטיק. לביצוע היצירה של רחמנינוב הצטרף לתזמורת הפסנתרן האוסטרי רודולף בוכבינדר, שיומיים אחר כך כבר הופיע בתל אביב עם הפילהרמונית הישראלית.
תזמורת ה"טון קונסטלר" צילצלה מעולה, עם צליל מלא ועשיר ואיזון מצוין בין החטיבות. אורוזקו-אסטרארדה הקולומביאני התגלה כתואם של המנצח הוונצואלי האהוב גוסטאבו דודאמל: צעיר לטיני שחור שיער, קטן קומה ואנרגטי, חינני ומלא בכריזמה בימתית. טוב תעשה הפילהרמונית הישראלית אם תזמין אותו כאורח. הוא מנצח מקסים, ויש להניח שהתעריף שלו עדיין נמוך יותר מזה של דודאמל.
למרות איכות התזמורות המנגנות בו והאקוסטיקה המושלמת שלו, כדאי לקחת בחשבון שגם אולם ה"מוזיקפראיין" מיושן למדי. הוא בנוי בצורה לא נוחה ולא נגישה, הבמה והאולם ישנים ומהוהים, אולמות הלובי צפופים מאוד, וכדי לטעום את הכיבוד היקר להחריד בהפסקה צריך להצטופף בצורה לא נעימה. ועוד יותר חשוב, כשבוחרים מקומות כדאי מאוד להקפיד על מקומות באולם עצמו (בחלק הנקרא "פרקט") או בשורה הראשונה של הגלריה. ברוב המקומות הזולים יותר תבלו את הקונצרט בצפייה בגב של מי שיושב לפניכם.
אתר התזמורת הפילהרמונית של וינה: www.wienerphilharmoniker.at אתר תזמורת ה"טונקונסטלר" ("אמני הצליל"): www.tonkuenstler.at
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.