הכול קדוש חוץ מהשלום

ילדים בגיל בית ספר כבר אין לנו, לאשתי ולי. אבל יש לנו נכדים בגילאים המתאימים ומהם ידענו על טקסי הזיכרון שנערכו היום (ג') בבתי הספר לזכרו של יצחק רבין, רה"מ שנרצח על רקע פוליטי ודתי.

על מה דיברו בטקסים אלה? על שלום, על הכמיהה אליו, על ערכי דמוקרטיה ומוסר. כמה שונה משכנינו. אצלם מטיפים לתלמידים ש"הציונים" הם רעל, שישראל היא סרטן בלב האומה הערבית. מלחמת קודש, רצח קודש, הכול קדוש - חוץ משכנות הטובה, חוץ מהשלום. אדמה זה הדבר הכי קדוש וחשוב. לא החיים. את זה הם שומעים מינקותם.

נשמות ומוחות מורעלים

הפער הזה, בינינו לבינם, לא מספיק מתייחסים אליו. כשמדברים על מי רוצה (ולא רוצה) שלום, מכוונים להתבטאויות של מדינאים. אני לא מזלזל בהתבטאויות כאלה, אבל הן פחותות בחשיבותן לעומת מה שמלמדים בבתי הספר, בעצרות ובאופן פרטי, מאב לבן.

פלסטיני, או כל אדם, המתחנך על מסרים כאלה - האם הוא מסוגל לקיים אתנו יחסי שלום או יחסים נורמליים כלשהם? האם הוא יוכל להתנער ממסרי השנאה שהוחדרו למוחו כל השנים? כאשר אנחנו חותמים על מסמך כלשהו עם הערבים, והפלסטינים בעיקר, אנחנו חותמים בעצם עם אנשים שנשמותיהם ומוחותיהם הורעלו נגדנו. על כל המתבקש והמשתמע מכך.

סאדאת ויגאל עמיר

ואם תאמרו מצרים וירדן - הרי שאדרבא. כאשר צרפת וגרמניה חתמו על הסכם שלום לאחר מלחמות נוראיות נוצרה מציאות של שלום. כי האנשים שם חונכו ששלום הוא המטרה הנעלה ביותר. כאשר אנחנו חתמנו עם מצרים וירדן אז יש הסכם, אבל לא יחסים של שלום.

וזו תוצאה ישירה של החומרים שהוחדרו למוחות האנשים בבתי הספר, בטלוויזיה, בעיתונות. המנהיג המצרי אנואר סאדאת החליט שמספיק ודי ועשה אתנו שלום. אבל נתיניו רצחו אותו, תוצאה של שטיפת המוח שקיבלו. ממש כמו אצלנו בפרשת רצח רבין, כאשר רבנים שטפו את מוחו של יגאל עמיר ורבים כמותו. אלא, שאצלם כוחם של כוהני הדת והאמונה בהם היא כמעט טוטאלית.

חינוך לפני שיחות

לא מספיק אנחנו מעבירים את העובדות הללו לידיעת אומות העולם. אנחנו מזכירים את השואה, מפיצים צילומים של נפגעי פיגועים, וזה בסדר. אבל לא פחות חשוב שנעביר ראיות על הנעשה היום במוסדות החינוך והתקשורת שלהם. זה צריך להיות המסר העיקרי שלנו: לפני שמדברים על שלום צריך לחנך לשלום.

רצח גיבור השלום

ברצח סאדאת, גיבור השלום, יש לקחים מאלפים. חשוב להקדיש זמן גם למנהיג המיוחד הזה ולמורשתו ביום השנה לרציחתו.