מבט חודר באוכל: יופי קולינרי בתערוכת "פוד פרוססור"

הכבשה עומדת על שולחן אוכל מעוצב, אוכלת תירס; שלוש בנות יושבות סביב אותו שולחן, כשהוא עמוס שיפודים בלאפה (כפיר חרבי); נערה פתיינית בבגד ים אוכלת אבטיח (יניב אדרי); גלידה והמבורגר מעוכים ומרוטשים על הרצפה (ניר אדר מתוך התערוכהDeliciously Disgusting); נערים מתבגרים יושבים בשני צדדיו של שולחן אוכל עם מפה ומתרפקים על זיכרונות האוכל מבית סבתא (אנג'ליקה שר); רגלי תרנגולת במרק עוף משוחות בלק אדום (דלית מרחב-הורן ועדי גלעד); גוף של אישה מחולק לנתחים (יוגב עמרני מתאר את היחס הצבוע והמתחסד לאכילת בעלי חיים ומצד שני לנשים שעובדות בשוק הבשר); חבורת ישראלים נטולי חולצה, כרסיהם הגדולות משתפלות, ממנגלים ביום העצמאות (יהונתן שאול); אריזות אוכל ריקות, מעוכות (אסנת שאפס מוחה על תרבות הצריכה); משמשים ושזיפים מונחים בקערה (אסנת בן-דב); שני גברים קובנים עומדים במטבח עלוב עד כאב (עוני ומחסור בצילומיו של אנריקה רוטנברג); וצברים שתולים בקופסאות של קוטג', של נרות חנוכה ושל קפה נמס עלית (יואל גלינסקי) ועוד.

העיסוק באוכל משתלט על חיינו, ולפחות לפי העבודות האלה הוא רחוק מלהיות יפה ותמים כמו התמונות המפולטרות שאנחנו מעלים באינסטגרם. בתערוכה חדשה, "פוד פרוססור 2", שתיפתח היום (חמישי) בחלל אמנות הקיר בתל אביב, יציגו אמנים שונים את הזוויות שלהם לנושא הטעון והמורכב, מתברר - אוכל. "מורכב זו אולי מילה עדינה מדי", אומרת אוצרת התערוכה, דלית מרחב-הורן. "כאוס זו מילה מדויקת יותר. העיסוק באוכל היה קיים מאז ומתמיד (סיפור גן עדן עם הפרי האסור, הריב על הבכורה ונזיד העדשים, הסעודה האחרונה ועוד), אבל נדמה לי שבמציאות של היום הכאוס הקולינרי מתרחש כל הזמן, בכל מקום ובעוצמה.

"מצד אחד יש לנו שפע בלתי נסבל ואנחנו צורכים אוכל בצורה מוגברת, מצד שני אנחנו עדים גם למחסור משווע ולרעב. היחס שלנו לאוכל הוא נהנתני, אבל מנגד מתעוררת אצלנו חמלה מול כאב ומחסור. אנחנו מתמודדים עם הפרעות אכילה שמקורן באופנת ההרואין שיק ובבעיית השמנת היתר ועם דילמות מוסריות שהולכות ומתרבות".

שפע, ג'אנק פוד, רעש

אל העיסוק הביקורתי באוכל מגיעה מרחב, בין השאר, בשל עברה כסטייליסטית מזון. "עשיתי פוד סטיילינג לפרסומות ומאסתי בזה. העיסוק בזה נראה לי משעמם, צר וחד-ממדי; לייפות את האוכל רק כדי לשווק ולמכור אותו. בסופו של דבר זה חוזר על עצמו, וזה שטחי. הרגשתי שיש לי מה להגיד מעבר לזה. אוכל זה הרבה יותר ממנה יפה וטעימה. עם זאת, לא אתחסד. אני אוהבת אוכל טוב ויכולה למכור את נשמתי בשביל כוס יין משובח. אבל כשאני רואה מתחת לבית שלי את כל ההומלסים, אני נקרעת. השפע מול העוני, העובדה שאנשים זורקים אוכל מול מציאות שבה לאנשים אין מה לאכול לא נעלמת מעיניי ויוצרת אצלי דיסוננס גדול".

- איך את מתמודדת איתו?

"אני עוצמת עיניים מול הקושי, רגע אחרי שהתקוממתי נגדו בערנות. כשאנחנו ערניים והעיניים שלנו פקוחות אנחנו רואים הכול. אבל כשאנחנו עוצמים עיניים, אנחנו לא רואים את מה שקורה סביבנו; אנחנו לא רוצים לראות. אז כן, אני רואה את ההומלסים, ובמקביל מזמינה את המנה הכי יקרה בתפריט, ואני כבר לא יודעת אם לפקוח את העיניים או לעצום אותן, והאמת היא שאני קצת מתביישת. אוכלת ומתביישת, ומתביישת בזה שאני מתביישת, כי לא נוח לי עם זה, זאת צביעות בעיניי. והאמת היא שאני לא מתביישת באמת; עובדה, אני ממשיכה לשבת במסעדות יקרות. על זה בדיוק פוד פרוססור, ומשם זה בא".

כשאוכל היה אוכל

מתמהיל העבודות בתערוכה ניכרת כברת הדרך שעשה האוכל מהמקום הפונקציונלי שלו (אם בכלל יש מקום כזה), נטול הקשרים תרבותיים, כלכליים, מוסריים, היסטוריים ופסיכולוגיים. כך, למשל, בעבודה שמציגה הצלמת אנג'ליקה שר, חוזר האוכל למקומו הטבעי, הפרופורציונלי לכאורה. בצילום, שני מתבגרים יושבים ליד שולחן עם מפה בהירה ומתרפקים על זיכרונות האוכל מבית סבתא. "לאוכל שם יש היבט נוסטלגי", אומרת שר, "הוא נקי, בריא, מינימליסטי. האווירה בתמונה, הכלים, הצבעוניות המתונה והאוכל עצמו מאוד מנוגדים לתרבות האוכל היום, שהיא תרבות של שפע, ג'אנק פוד, צבעוניות, מותגים, פלסטיק ושל הרבה רעש".

גם מהאיורים שתרם דוד טרטקובר לתערוכה, שמקורם בשנות ה-50 בספר "אני ילד טוב" (הוצאת דעת, איורים: מרים ניק), עולה מציאות קולינרית-תרבותית שונה מאוד מזו של היום. "בשנות ה-50, המאופיינות בצנע, היה מעט מאוד אוכל על השולחן. האיורים בעבודות משדרים פשטות, צניעות וערכים. ילדים מנומסים, מסתפקים במועט. זאת תקופה שבה אוכל היה אוכל, ולא תעשייה".

התבוננות אחרת, אופטימית יותר, מציעה הצלמת אסנת בן-דב. בעבודותיה, שכותרתן "טבע דומם", היא מצלמת פירות וירקות באור טבעי, ובכך מציעה לעצור רגע, להתבונן על הפריטים היומיומיים וליהנות. "אנחנו חשופים היום להרבה מאוד דימויים של אוכל", היא אומרת, "פייסבוק, אינסטגרם, מדורי אוכל, תוכניות בישול וריאליטי. מי עוצר היום רגע לפני שהוא מכניס משמש לפה, מתבונן עליו ואומר: איזה יופי, יש לי אוצר ביד".

 ללא כותרת / צילום: כפיר חרבי

 ארוחה בננוצ'קה / צילום: כפיר חרבי