ברוך הוא

"הבורר", עונה רביעית, ד', 22:15, "הוט 3"

יכול להיות שזכרוני אינו חד כשהיה, אבל אני מתקשה לזכור האם הגיעה כבר סדרת מתח בישראל לעונתה הרביעית. גם אם היה כדבר הזה, הרי שעונה רביעית לסדרה עם הקאסט הכי מפואר בישראל (הייתי רושם כאן את כל השמות, בזה אחר זה, אבל בכך אכלה את המקום שנועד לטור הזה), אינה עניין של מה בכך. כוחה של "הבורר" הוא כה גדול, עד שגם מנוי לוויין שכמוני צפה בעונות הקודמות שלה: באינטרנט, במכון הכושר, אצל חברים שמנויים לכבלים. הכוכבים שלה הובילו קו מצליח של סרטוני פרסומת להוט - עניין ששמור לאייקונים תקשורתיים שמכירים בכל בית בישראל.

רשף לוי הצליח ליצור סדרה מאוד מאוזנת: מותחת מספיק כדי להסתקרן לקראת הפרק הבא, עם אתנחתות קומיות, שמסייעות להפיג את המתח, דמויות אמינות ומרכיבים נוספים שבדרך כלל אוזלים מהמזווה של כותבים מקומיים כבר אחרי עונה אחת.

העונה החדשה נפתחת בסימן צרות במשפחת אסולין. ברוך הבורר (איבגי) מוצא את עצמו שוב לבד, אחרי שנדב פלדמן, "הבן האובד" מגלה שאביו הביולוגי אינו הבורר, אלא אויבו חסר המעצורים, יגאל "הנאצי". גם אבי "הטחול" מתחיל להתפרק כתוצאה מכישלונותיו בעסקי הפשע והצרות שעושה לו בת זוגו, קוקי. כך קורה שאסולין נותר בודד בצמרת, כשלצידו רק "הבולדוג" הנאמן, בפרשנות מעניינת למשפט: "אם אתה רוצה חבר, קנה כלב".

בנעלי בית

"נפלאות התבונה", ד', 21:30, "יס 1"

יש סרטים שאפשר ליהנות מהם גם בפעם המאה. לכל מאתנו יש מדף של סרטים שכאלה בזיכרון. אם אני חייב להסגיר כמה מאבות המזון שלי, אז מעבר לקלאסיקות שתמיד כיף לראות שוב כמו כל אחד מפרקי טרילוגיית "הסנדק", פרק בסדרת ג'יימס בונד או קלאסיקות מקומיות כמו "מציצים" או "גבעת חלפון", יש עוד כעשרים סרטים שאני נהנה לפגוש בשעות הלילה בטלוויזיה כמוצא חבר ותיק, מאלו שנתקלים בהם על בסיס אקראי, אך עדיין מעניין (באמת) לשמוע מה התחדש אצלם.

"נפלאות התבונה" הוא סרט שכזה. אי שם בתחילת האלף, עשה ראסל קרואו קולות של שחקן: "גלדיאטור" היה שובר קופות מרהיב וב"נפלאות התבונה" הוא מתגלה בגדולתו הדרמטית. גילום בעלי מוגבלויות, פיזיות או נפשיות, היא משאת נפשו של כל שחקן, מאז שלשחק את המלט היוצא מדעתו הייתה חותם המקצועיות האולטימטיבי.

דסטין הופמן עשה את זה ב"איש הגשם", דניאל דיי לואיס ב "כף רגלי השמאלית", טום הנקס ב"פורסט גאמפ", ג'ק ניקולסון ב"הכי טוב שיש" ועוד - בדרך כלל זה נגמר עם פסלון מוזהב. "נפלאות התבונה" שלאורכו מאבד מתמטיקאי מחונן (קרואו) את שפיותו ושורד רק בזכות האישה שלצידו (ג'ניפר קונלי), הוא סרט נפלא שמבוסס על סיפור אמיתי. הדבר היחיד שמצער בו הוא שבפרספקטיבה של 12 שנים, הוא לא היה ההתחלה לקריירה מפוארת של קרואו, אלא דווקא, אולי, סופה.