פסיכולוגיה של פיטורים

כמה שעות אחרי שהודיעו על הפיטורים בטבע, גם אצלנו זימנו מספר עובדים לשימוע", סיפרה השבוע עובדת בחברת ביומד ממרכז הארץ, שהפגינה שכנוע עמוק בדבר הקשר בין שני המקרים. כמוה, גם אמצעי התקשורת מיהרו לחבר בין האירועים השונים - מהמשבר הפיננסי בבזן ועד לפיטורים בפלקסטרוניקס. אז בבזן רחוקים מלפטר והמהלך של פלקסטרוניקס נובע בכלל מהצמצום הדרמטי בכוח האדם של ECI (פלקסטרוניקס מייצרת ל-ECI את רכיבי האלקטרוניקה), אבל דבר כבר לא יכול היה לעצור את הכותרות המפחידות על "גל פיטורים" או כפי שהגדיל לעשות אחד העיתונים: "מכת מדינה". באופן אירוני, או יותר נכון טראגי, הגל הדמיוני הזה עלול ליצור צונאמי אמיתי לגמרי.

ברוכים הבאים לפסיכולוגיה של הפיטורים. עם כל הכבוד לתזרים מזומנים יציב, צבר הזמנות ולקוחות מרוצים - ידיעה בעיתון ואווירה של חוסר ודאות יכולה לערער את הביטחון גם של המעסיק הכי סולידי. "טבע היא מה שנקרא מובילת דעת קהל, בטח בעיני מעסיקים בתחום הפארמה, כך שאותם מעסיקים יכולים להגיד לעצמם שאם טבע הגדולה מרשה לעצמה לפטר בטח גם הם יכולים או אפילו צריכים לעשות את זה", אומר אולי אתר, יועץ ארגוני ותיק שעובד בין היתר עם חברות בענפי ההיי-טק והפארמה.

"הם כבר ימצאו כל מיני סיבות, תירוצים ולגיטימציות למהלך כזה. גם אם חברות גדולות ויציבות לא יעשו את זה בהכרח, זה בטח נותן 'פוש' לחברות שממילא מתלבטות בעניין ואולי נמצאות בסוג של משבר", הוא מוסיף.

לדברי אתר, יש אפילו מי שמנצלים את הדיווחים על פיטורים כדי להצטרף לגל, אולי כדי לחמוק מגל אחר, של ביקורת: "ראינו ב-2008, במיוחד בהיי-טק, חברות שמנצלות את המשבר כדי לפטר עובדים תחת המטרייה הזו של 'משבר' למרות שלא תמיד היה משבר ולא צריך היה לפטר".

לפני כחודש פורסם סקר תשקיף התעסוקה השנתי של קבוצת מנפאואר, שהראה כי 70% מהמעסיקים לא צופים שישנו את מצבת כוח האדם שלהם ברבעון האחרון של 2013, לעומת 15% שהעידו כי הם צפויים לגייס עובדים נוספים ו-9% שצפו צמצום. אפשר רק לנחש איך היה נראה הסקר הזה אילו היה נערך השבוע אילו אותם נשאלים היו מקבלים את שיחת הטלפון מהסוקרים רגע אחרי שראו את כותרות העיתונים, אחרי שקראו על גלי פיטורים וצפו ב"שידורים חיים" מבניין ההסתדרות. גם אם הנתונים הכלכליים שלהם נותרו ללא שינוי, צריך להיות אמיץ במיוחד כדי להישאר אדיש לנוכח האווירה העכורה ברקע והתחזיות הקודרות שעוטפות את הימים האחרונים.

לדברי עו"ד דפנה שמואלביץ', המייצגת מעסיקים גדולים במשק, לא בכל מקום עבודה אפשר "לרכב על הגל", לפחות לא במקומות עבודה בהם העובדים מאוגדים. "כשיש לך ועדי עובדים אתה לא יכול לפטר כחלק מאיזה אפקט כזה, כי העובדים דורשים להציג נתונים שיוכיחו בדיוק מה מצבה של החברה".

כך קרה השבוע בבזן, אחרי שידיעה בערוץ 10 בישרה על "240 עובדים שעומדים ללכת הביתה". מה פתאום הביתה, מיהר להבהיר יו"ר הוועד ראובן שוורצברג, ובטח לא 240. עובדים ותיקים שנמנים עם מה שמכונה הסכמי "דור א'" בכלל אסור לפטר אלא להוציא לפרישה מוקדמת מרצון, הסביר שוורצברג, ופיטורים של דור ב' אפשריים רק בהסכמת ההסתדרות. כך, כמו בכל גלי פיטורים - מדומים או מדומים פחות - מתחדד היתרון של עבודה מאורגנת: פיטורים יכולים להיות (כמעט) בכל מקום, אבל לא פיטורים שרירותיים, לא לפני שהפכו כמה אבנים טובות בדרך, לא לפני שגרמו למנכ"ל לנסח מחדש את התוכניות, לשנות את המספרים ולקצץ קודם בקומה שלו.

האחריות של התקשורת

אמצעי התקשורת המרכזיים, לפחות הפופולריים שבהם, לא מיהרו לספר על ההבדל הדק הזה בין חברה שמודיעה על כך וכך עובדים מפוטרים בצורה של "שגר ושכח", לבין חברה שעובדיה מאוגדים ועל כן יהיו התוכניות אשר יהיו לה, הכול נתון עוד למשא ומתן.

זה לא נובע מאיזו אג'נדה נגד עבודה מאורגנת חלילה, שהרי רוב אמצעי התקשורת היום מאורגנים בעצמם. הסיבה הרבה יותר פשוטה אך גם מעציבה: התקשורת מיהרה לספר סיפור על פיטורים, וסיפור טוב על פיטורים צריך לספר בצבעים קודרים, חדים, בלי גוונים של אפור, בלי אולי, בלי להסביר שייתכן וזה רק שריר, שהמספרים מנופחים, שאולי אפילו בכלל לא יפוטרו בסוף. וככה מי שמבקשים לדווח על עובדים מפוטרים שעדיין לא פוטרו, מייצרים את המפוטרים הבאים שעוד יבואו באמת.