הדלק המלאכותי ייגמר

עם השבתת הממשל האמריקאי והאפשרות של חדלות פירעון שתפסו חלק גדול מרוחב הפס של הכנסים השנתיים של קרן המטבע והבנק העולמי בשבוע שעבר, התקשו הדיונים לעמוד אפילו בציפיות הנמוכות לפריצת דרך חדשה במדיניות הכלכלית. אבל אם קובעי המדיניות מ-180 מדינות הפנימו את מה ששמעו במפגשים הרשמיים, בקבוצות הדיון ובמסדרונות, הם חזרו לערי הבירה שלהם עם ארבע תובנות חשובות.

הראשונה היא שהם אינם יכולים להתעלם מההקשר הפוליטי החיצוני שממשיך להתערב בכלכלות ובשווקים המקומיים שלהם. הדרמה המתמשכת בקונגרס בוושינגטון היא רק תזכורת לכך שהמערכות הפוליטיות במערב מאותגרות על ידי הצמיחה הכלכלית הנמוכה והאבטלה הגבוהה. שאר העולם צריך לצפות לעלייה בהשפעה השלילית של הפוליטיקה המערבית על הכלכלה העולמית, ביחד עם תנודתיות פיננסית מעת לעת.

שנית, לבנקים המרכזיים במערב לא תהיה כל ברירה אלא להמשיך לשאת על גבם נטל ענק של מדיניות, ולעשות זאת באמצעים בלתי מושלמים באופן בלתי נמנע. בנוסף לפיצוי על אי-העשייה של קובעי מדיניות אחרים - בייחוד בתחום הרפורמות התקציביות והמבניות - הבנקאים המרכזיים יצטרכו להמשיך לעקר את ההשפעה השלילית של חוסר התפקוד הפוליטי על הצמיחה.

אלה יכלו להיות חדשות נהדרות לשאר העולם אלמלא האמת הלא נעימה: הכלים שבידי הבנקים המרכזיים המערב קהים ועקיפים מדי למשימה הזו. לכן, היתרונות של מדיניות מוניטרית ניסיונית מאוד באים עם לחצים חיצוניים ששאר העולם צריך להגיב עליהם, כולל גלישת בעיות פיננסיות וכלכליות ממדינה למדינה.

שלישית, השילוב הזה - פוליטיקה שמפריעה ותגובות מוניטריות ותקציביות שאינן הטובות ביותר - צפוי להחמיר את הנתק בין שוקי נכסים שעולים בצורה מלאכותית ונתוני היסוד הגרועים של הכלכלות הריאליות. ואגב כך, בנקים מרכזיים ושווקים ימשיכו במה שהופך לתלות הדדית בהחלט בלתי בריאה.

בזמני שגרה (בריאות), השווקים מצפים מהבנקים המרכזיים לספק את הסביבה הפיקוחית והמוניטרית הנאותה, והבנקים המרכזיים מצפים מהשווקים לספק תמחור והקצאת משאבים יעילים. היום, התלות ההדדית הזו הופכת להרבה פחות בריאה. השווקים כיום מתוכנתים לצפות ל"תשומת בנק מרכזי" יציבה ומתמשכת, וההעדפה הגלויה של בנקים מרכזיים להתערבויות חוזרות ונשנות כדי לתמוך במחירי נכסים, מערערת את התפקוד היעיל והמשמעת של השווקים.

כפי שהודגם בהחלטה של הפדרל ריזרב מהחודש שעבר שלא לצמצם את ההקלה הכמותית שלו, בנקים מרכזיים מגלים שקשה להם לצמצם את התערבויות השוק הישירות שלהם מבלי לגרום להפרעה רצינית בתמחור של השווקים, בנזילות שלהם ובתנאים הפיננסיים במשק - כמו ההפרעה שנרשמה אחרי שדוברי הפד דיברו ב-22 במאי על צמצום קניות האג"ח.

ורביעית, תיאום המדיניות העולמי ובהיבט הרחב יותר הארכיטקטורה הפיננסית העולמית, רחוק מלהיות מסוגל להתגבר על האפקט השלילי של הבעיות הפוליטיות הלאומיות, על התערובת הבלתי מאוזנת של מדיניות כלכלית ברמה הלאומית ועל תמחורי השוק המלאכותיים.

תסכול מתמשך

ההודעות לעיתונות היו מנומסות, אך לא היו סימנים רבים למדיניות רב-צדדית מתואמת אפקטיבית יותר בכנסים השנתיים בשבוע שעבר. במקום זאת, דוברים רשמיים מכמה כלכלות מתעוררות ביטאו די בפומבי את התסכול שלהם מהליקויים המתמשכים במשילות הרב-לאומית. המהומה סביב הקונגרס האמריקאי שימשה תזכורת עד כמה מפגר העולם ביישום רפורמות המשילות המוגבלות שהוסכמו כבר ב-2010.

בטווח הקצר, זה מוסיף למהירויות השונות בכלכלה העולמית שביחד נשארו תקועות במאזן צמיחה נמוך, לאבטלה המוגזמת והמזיקה ולהתרחבות פערי ההכנסה, העושר וההזדמנויות במדינות השונות. זהו גם מצב שבו פוליטיקה לא נעשית קלה יותר, והמרקם החברתי עומד בפני לחצים גדולים עוד יותר.

אך מעבר לטווח הקצר, מדינות חשובות במערכת העולמית ניצבות בפני "צומת T": בטווח הבינוני, פנייה לתנאים שאנחנו מייחלים להם - תאוצה גבוהה יותר של הצמיחה, יצירת מקומות עבודה, צמצום פערי ההכנסה ויציבות פיננסית - מחייבת שהתהליך המתמשך של ההבראה ייתמך על ידי רוחות גב פוליטיות ותיאום מדיניות עולמי טוב יותר. מנגד, הפנייה החלופית בטווח הבינוני, זו שאנחנו צריכים לחשוש מפניה אך היא לא זכתה לתשומת לב ראויה בכנסים של השבוע שעבר, היא לכלכלה עולמית שגומרת את הדלק המלאכותי שעליו היא צומחת. זהו עולם שבו למדיניות כלכלית טובה תהיה עוד פחות תמיכה פוליטית וחברתית.

הכותב הוא מנכ"ל פימקו, חברת קרנות האג"ח הגדולה בעולם, ומנהל ההשקעות המשותף שלה