יום עצוב למערכת הבנקאות

בתום הקרב המשפטי שהתנהל מזה חודשים בין דני דנקנר וסנגוריו לבין אנשי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ועם ההגעה להסדר טיעון בתיק, החלו הצדדים לנהל קרב על לבה של התקשורת. כפי שקורה רבות בפרשות בעלות הד ציבורי גדול, מאז שהושג הסדר הטיעון, מנסה כל אחד מהצדדים לשכנע כי ההסדר מהווה הישג עבורו, והרבה פחות עבור הצד השני.

הדבר הוא טבעי, אך כול שמדובר במשמעות ובהשפעת המעשים שבהם הודה דנקנר על בנק הפועלים ועל ציבור החוסכים בו, הפער הרטורי שבין הצדדים הוא ניכר וקשה ליישוב.

דנקנר וסנגוריו טוענים כי "הסדר הטיעון מבהיר ללא צל של ספק שמעשיו של דנקנר לא פגעו בבנק הפועלים". הפרקליטות טוענת מנגד שמעשיו של דנקנר פגעו בניהול התקין של הבנק.

התשובה לשאלה מי צודק בנקודה זו היא לא עניין של אגו. השאלה אם דנקנר פגע בבנק ובלקוחותיו, ואם כן - כיצד קרה שאדם כמוהו הצליח להגיע לעמדת יו"ר הבנק ולבצע את המעשים הללו - היא השאלה המרכזית בפרשה. המסר לגביה לא יכול להישאר מעורפל או אמביוולנטי.

אז היכן האמת? שלא כמנהגה, היא לא ממש באמצע, אך כהרגלה בקודש היא מצויה בפרטים ובעובדות. ולהלן העובדות: דנקנר מודה כי הוא הסתיר מהבנק את קשריו העסקיים עם גורם שעמו ניהל הבנק משא-ומתן לפיצוי של מיליונים; הוא גם מודה כי הסתיר מדירקטוריון הבנק שקיבל הלוואה של מיליונים מבנק הולנדי, וכי במקביל פעל לטובת הבנק ההולנדי; וכן כי קיבל הלוואות ואשראי של מיליוני שקלים, תוך הגשת דיווחים שקריים לבנקים באשר למצבו הכלכלי. למשל, הוא מודה כי מסר לציון קינן הצהרת הון שקרית, שבה כלל את בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר כי מדובר בהון העצמי שלו.

פגיעה בלקוחות הבנק

הסנגורים אולי מתכוונים שהתנהלותו הפלילית של דנקנר לא פגעה באופן ישיר במאזנים הכספיים של בנק הפועלים, אך לא זה העיקר, שהרי התנהגות כזו של אדם העומד בראש הפירמידה של הבנק הגדול בישראל פוגעת מעצם טבעה ומעצם מהותה בבנק ובלקוחותיו.

כך למשל, לא יכול להיות ספק שהיא פגעה באמינות הבנק, בסדרי המינהל התקין שלו, והגרוע מכל באמון הציבור בו ובגורמי הפיקוח עליו, שרובם ככולם כשלו מלגלות בזמן אמת את אי-הסדרים החמורים.

לפגיעות הללו יש גם משמעות כלכלית, שכן הציבור לא ינהל את כספו בבנק שהוא לא יכול לתת בו אמון, ובמדינה שלא מסוגלת להבטיח שמערכת הבנקאות שלה היא מפוקחת ובעלת ממשל תאגידי תקין.

בנק הפועלים הוא לא עוד תאגיד, ודני דנקנר הוא לא עוד מנהל חברה שפעל בניגוד עניינים. בנק הפועלים הוא גוף מסחרי ציבורי שהאחריות שלו וחובת האמון שלו כלפי הלקוחות חורגת מהיחסים הרגילים שבין לקוח לנותן שירותים, ובפעולותיו כיו"ר הבנק, הביא דנקנר לפגיעה במערכת היחסים הזו.

הרשעתו של דנקנר היא יום עצוב לבנק הפועלים, למערכת הבנקאות ולציבור כולו.