טבע תופסת אמריקה

1. אלוהים, אומרים, נמצא בפרטים הקטנים, והפרטים הקטנטנים, הלא-חשובים לכאורה, הקטנוניים לכאורה, מעידים יותר מכול על התמונה המלאה, זו שקרובה יותר למציאות ובדרך כלל מנסים להדחיק או להסתיר. גם הסיפור הבא יישמע לכם מעט קטנוני, לא ממש חשוב, סוג של רכילות, אבל יש בו מוסר השכל חשוב.

המטה של חברת טבע, שעמדה השבוע במרכז העניין התקשורתי בעקבות ההחלטה לפטר מאות עובדים בישראל, נמצא כבר תקופה ארוכה מאוד בפתח תקווה, מרחק נסיעה של כמה דקות מהמרכז הרפואי רבין (בילינסון). שטח הנדל"ן שבו ממוקם המטה הדי גדול ודי ישן משתרע על כ-27 אלף מ"ר וחוזה השכירות שלו יסתיים בסוף 2014. אלי הורביץ ז"ל ודן זיסקינד, לשעבר מנהל הכספים של טבע, התגאו תמיד בעובדה שמשרדי טבע אינם מפוארים וצנועים, במיוחד ביחס להצלחת החברה ולשווייה בבורסה.

לאורך השנים הזדמן לנו לבקר פעמיים במשרדים בפתח תקווה. אכן, הייתה בהם צניעות, אפילו קיצונית כמעט - רהיטים שניכרו בהם השנים, ובאופן כללי תחושה של סגפנות, אולי בבואה לדמותו של הורביץ. משרדי ההנהלה, משהו די סמלי, שיקפו את הישראליות הישנה של טבע, למרות ההצלחה המסחררת שלה אז ואף שהצמיחה בקרבה עשרות מנהלים עם חשבון בנק של עשרות מיליונים לפחות. לא נוצץ, לא ראוותני, לא מנקר עיניים.

כשג'רמי לוין, מנכ"ל החברה הנוכחי, נכנס לתפקידו במחצית הראשונה של 2012, הוא מאס במסורת והחליט להפוך את מטה המשרדים מן היסוד. לוין הוא ההיפך הגמור מהורביץ: איש החיים הטובים, חובב מסעדות יוקרתיות ויין משובח. לוין החליט לנער את הבניין, בנה לו לשכה רחבה ויוקרתית (צריך להיות הוגנים: לפי עדויות של אנשים שביקרו במתחם לא מדובר במשהו מנקר עיניים ויוצא דופן, אבל בהחלט יוקרתי). גם המתחם הירוק מסביב למשרדים שודרג ונוספו מדשאה ופינות ישיבה, משהו שמזכיר קצת כפר נופש. סביבת עבודה רגועה, נעימה ונוחה היא בהחלט דבר שאין לזלזל בו, אבל בלי ספק, עלותה לא מבוטלת.

צריך להבין: עלות זו הייתה שולית בסך הוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות של טבע ב-2012, שהגיעו ל-1.2 מיליארד דולר. זה כלום, בוטנים, כסף גדול לכאורה שנבלע בים של הוצאות ענק. אבל הכסף הוא לא ממש העניין החשוב פה, אלא הנראות והמידתיות. המסר של לוין והיו"ר פיליפ פרוסט היה: טבע עוברת אמריקניזציה. התהליך הזה התחיל בבניין, אבל לא נגמר שם, כפי שמיד נראה. לראשונה יש לטבע יו"ר אמריקאי ומנכ"ל אמריקאי, וזה בהחלט בא לידי ביטוי בתרבות הארגונית. באופן טבעי, לוין הקיף את עצמו באנשיו ודחק אחרים, במיוחד את הישראלים.

2. הנה רשימת המינויים של לוין:

ד"ר קרלו דה נוטריסטפאני מונה לנשיא ומנכ"ל התפעול הגלובלי והחל לעבוד בחברה באוגוסט 2012. נוטריסטפאני היה חבר בצוות ההנהלה של בריסטול מאיירס, שממנה הגיע גם לוין לטבע.

פול ג' סכרי מונה לסמנכ"ל קבוצה בכיר, מנהל פיתוח עסקים גלובלי ומנהל עסקים אסטרטגיה ראשי והחל לעבוד בחברה ביוני 2013. סכרי עבד בעברו בנוברטיס (אחת המתחרות הבולטות של טבע). גם לוין בילה בחברה הזאת תקופה לפני שעבר לבריסטול מאיירס ומשם לטבע.

מדי וינר הייתה כפופה ללוין בנוברטיס והובאה על ידיו לטבע כדי להוביל צוות שבוחן את המיזמים המיוחדים בחברה.

ג'יל דה-סימון מונתה לתפקיד חדש בטבע: סמנכ"לית בכירה ומנהלת כללית של תחום בריאות האישה הגלובלי בטבע, שתפקח על כל היבטי הפעילות של עסקי בריאות האישה בחברה. דה-סימון הגיעה לטבע מ... בריסטול מאיירס.

ד"ר מייקל היידן מונה לנשיא המו"פ הגלובלי של טבע ולמדען הראשי במאי 2012, באותו חודש שבו נכנס לוין לתפקידו. היידן היה לפני כן מדען ללא ניסיון בחברת פיתוח תרופות.

במקביל הזיז לוין כמה מנהלים. ניחשתם נכון, הם ישראלים. ד"ר אהרון שוורץ, סגן נשיא טבע וסמנכ"ל מיזמים ייחודיים מצא את עצמו בחוץ, אחרי שלוין החליט לרוקן את תפקידו מתוכן והפסיק את שיתופי הפעולה עם חברות הביומד הישראליות. לא לחינם תקף השבוע שוורץ בעיתון "כלכליסט" את החלטתו של לוין ("טבע שגתה כשהחליטה לוותר על תרופות המקור שפותחו בישראל. השקעתי בתוכניות הפיתוח האלה המון שנות עבודה. מובן שאני חושב שזה היה צעד לא נכון, אבל קטונתי").

אהרון יערי, מוותיקי טבע, נדחק הצדה ולבסוף החוצה, ומונה השנה למנכ"ל בזן, חברה הנמצאת בצרות צרורות. פרופ' יצחק קרינסקי, שכיהן כסמנכ"ל בכיר לפיתוח עסקי בחברה, עבר לטוקיו אחרי שקיבל תפקיד חדש - יו"ר טבע יפן ודרום קוריאה. קרינסקי רואה בזה קידום, גורמים אחרים בטבע רואים את המעבר אחרת לגמרי.

מנהל ישראלי אחד, אבינועם ספיר, דווקא קודם - למנהל טבע ישראל. ספיר, אגב, הוא מהמייסדים של מפלגת "יש עתיד" שבראשות שר האוצר יאיר לפיד. האם אין פה חשש לניגוד עניינים, לפחות למראית עין? הרי ההידיינות של האוצר עם טבע על הרווחים הכלואים ושינוי משטר המס שלה (אם אכן אפשר לשנותו) נמצא עתה בשיאו ותהיה לו השפעה של מיליארדים על טבע.

שוב, המינויים הללו די טבעיים. כל מנהל מביא בדרך כלל את האנשים "שלו", אבל התנועה היא מובהקת: יותר מנהלים אמריקאים, הרבה פחות ישראלים. עוד שלב במהפך האמריקאי של החברה.

3. טבע מעסיקה שתי חברות ייעוץ מהגדולות בעולם: בוסטון קונסלטינג ומקינזי. ההתקשרות עמן נעשתה עוד לפני שלוין נכנס לתפקידו במאי 2012, אך עבודתן קיבלה משנה תוקף לאחר שגיבשו את התוכנית האסטרטגית החדשה של לוין. השבוע היא עלתה לדיון ציבורי נוקב בעקבות פרסומה תחת הכותרת המוזרה "טבע מאיצה את תוכנית ההתייעלות", שאמורה לחסוך לחברה קרוב ל-2 מיליארד דולר בשנה ולגרור בעקבותיה פיטורי אלפי עובדים.

על פי הערכות, עלה גיבוש התוכנית הזאת בלבד מיליונים רבים, יש הנוקבים אפילו במספר גדול בהרבה. בטבע מאשרים היום ל"גלובס" שעלות הייעוץ הכוללת לכ-70 מדינות בעולם נאמדת ב-70 מיליון שקלים, בתשלום חד-פעמי.

על תפקודן של חברות הייעוץ הארגוני יש מחלוקת רבת שנים מאז הפכו פופולריות והפכו פריט חובה למנהלים - עוד תופעה אמריקאית מאוד. יש הרואים בחברות הייעוץ אם כל חטאת של הקפיטליזם, אחרים רואים בהן ברכה, מומחים הנוחתים מבחוץ ומעניקים לחברה פרספקטיבה שלעתים היא מתעקשת לא לראות.

אנחנו מעולם לא הבנו את השימוש המוגזם והלא-מידתי ביועצים ארגוניים ובחברות ייעוץ ואת התשלום המופרז שהן גובות. בשביל מה בדיוק משלמות החברות למנהלים ולסמנכ"לים ולעוזריהם האישיים ולכל צוותי הניהול המנופחים שכר נדיב, אם לא כדי להכיר היטב את השוק שבו פועלת החברה ולהתוות לה אסטרטגיה? עזרה מבחוץ? או.קיי, אבל למה לשלם כל כך הרבה?

מקינזי העולמית הוציאה משורותיה לא מעט בכירים שבילו או מבלים עכשיו בכלא, אחרי שעברו מייעוץ לניהול חברות וסרחו. מקינזי היא זו שהתפארה במוניטין ובחדשנות של אנרון, זמן קצר לפני שקרסה ברעש גדול. צריך לקוות שהתוכנית האסטרטגית שגובשה בטבע לא "תבשר" חלילה על הבאות.

4. כשהצרות נערמות, כל השדים יוצאים מהבקבוק. כל עוד טבע הייתה שם נרדף להצלחה וליצירת ערך, איש לא התעניין בדברים הפחות נעימים שמתרחשים בה. כשהפכה מהמאמי הלאומית לשק החבטות הלאומי, הדברים הפחות נעימים עולים לכותרות.

מבחינת העובדים, יצא לאור הסוד הגלוי: טבע היא בסך הכול מראה להתרחבות הפערים החברתיים - קבוצה מצומצמת יחסית של מנהלים גרפה את כל השמנת, רוב העובדים קיבלו שכר נמוך יחסית אבל עם תנאים נלווים כמו סבסוד קייטנות וכדומה.

מבחינת ההנהלה, אז כך: מתחת לפני השטח מתנהל קרב אמוציונלי מאוד בתוך חילופי האשמות בין ג'רמי לוין לשלמה ינאי, קודמו בתפקיד. לוין, בפועל, מחק את האסטרטגיה של ינאי וגם "מחק" חלק מאנשיו. ינאי וחבריו להנהלה הקודמת, כמו שוורץ, מפנים אצבע מאשימה לאסטרטגיה החדשה של לוין. אסטרטגיה-אסטרטגיה, טבע היא "ספינה ענקית", הניהול בה אינו עניין של מופע קסמים.

ג'וזף חימנז, מנכ"ל ענקית התרופות נוברטיס, הגדיר זאת יפה: פיתוח תרופות, הוא אמר, מזכיר יותר תכנון והרכבה של נושאת מטוסים. אתה מחליט על מוצרים עם לוחות זמנים של שבע-שמונה שנים. חימנז, אגב, הוא לא רופא ולא מדען, עניין מרענן יחסית בחברת תרופות. מה הצמיחו זרעי האסטרטגיה של לוין נדע בעוד כמה שנים. מה שהצמיחו זרעי האסטרטגיה של ינאי אנחנו רואים כבר עכשיו, ומתברר שחלקם לא היו ממש מוצלחים, במיוחד ההחלטה להתמקד ברכישות ענק בתקופה יחסית קצרה ובמחיר מוגזם.

לא רצוי אף פעם להכליל, אבל חלק מהתסיסה החברתית של השנים האחרונות בארץ ובעולם הוא תוצאה של תרבות הניהול שהתפתחה בחברות. נטפלים לכאורה לתשלום כזה או אחר למנהל, אף שמדובר בסכומים שוליים יחסית למחזור של החברה ולרווחיה, אם יש כאלה, אבל שוב, העניין הוא מידתיות ונראות. מנהלים נוהגים לקטר על ועדים, על עובדים, על פריון של עובדים, אבל מתקשים להסתכל במראה.

לאורך עשרים השנים האחרונות נתקלנו בתופעות מדהימות: מנהלים שעובדים חזק מאוד על המיתוג האישי שלהם. הביצועים שלהם לא חשובים כמו הרושם שהם יוצרים, הדימוי, הפוזה, התמונה שתופיע בעיתון ומיקומם בסדר הנואמים באירועים שונים. הם משקיעים בזה אנרגיות בלתי נתפסות. חלקם נעים מכישלון לכישלון, רובם מקיפים את עצמם בחבורה של בעלי משרת משנה למנכ"ל, סמנכ"לים, עוזרים אישיים, יועצים תקשורתיים ויועצים ארגוניים. בדרך כלל מדובר בעדר חנפנים. לא פעם הם שיכורי כוח, שיכורי הילה, זחוחים עד בלי די ומאבדים כל קשר עם עובדיהם ומפעילים עליהם לחצים לא סבירים. זה כולל גם עיתונאים בכירים, "טאלנטים" לכאורה בארגון שלהם, שמדברים גבוהה-גבוהה על ערכים חברתיים אבל מתעלמים ממה שקורה בארגון שלהם.

5. ומה לנו כי נלין על המנהלים, הרי היה להם מורה דגול, מורה דרך מצוין, מופלא ממש - מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל וגדול המנותקים. איננו יודעים אם שמתם לב, אבל נתניהו הוריד לגמרי פרופיל בעניינים הכלכליים. שום מילה, שום התייחסות, שום כלום. כמנהל המדינה, נתניהו מתנהג כאילו בידיו הסמכות, אבל בהחלט לא האחריות, לפחות לא בתחום הכלכלי. תנו לו לדבר על איראן והוא יקפוץ מערוץ לערוץ. ראיון כלכלי? אין על מה לדבר, ו"גלובס" ניסה את מזלו בעניין כבר כמה וכמה פעמים.

נתניהו, מר כלכלה, נתקף לפתע אלם, כנראה בעצת יועצי התקשורת שלו. כאילו אין משבר דיור, כאילו לא היו מעולם גזירות, כאילו הטבות המס חסרות הפרופורציה מעולם לא ניתנו. זה מוזר, כי בקדנציה של נתניהו מחירי הדירות המריאו בעשרות אחוזים והתרחבו הפערים החברתיים באופן משמעותי. בקדנציה שלו כשר האוצר נפרצו כל הסכרים בהטבות מס, ללא בדיקה, ללא הגבלה, ללא מעקב. כל המחדלים הללו הם פרי יצירתו המופלאה של נתניהו ומדיניותו.

השבוע, כש"גלובס" פנה לבקש את תגובת נתניהו על אחריותו הישירה כשר אוצר על ממצאיו החמורים של המבקר בעניין הטבות המס, הוא שוב החליט להתעלם. הוא מצפצף על כולם. יש לו עיתונאים מאוד מאולפים שדאגו להעלים לחלוטין את חלקו בשערוריית המס הגדולה ביותר שהייתה בישראל.

יאיר לפיד בא לנתניהו משמים. מתת אל. כל עוד לפיד מפיץ את הגיגיו בפייסבוק, נתניהו יכול לשתוק ולחגוג. נאמניו של נתניהו בתקשורת אף מנסים להפיל את תיק הדיור או כל תיק כלכלי אחר על לפיד, שמתגלה אף הוא כאדם שלא תמיד ממש מחובר למציאות. הציצו באמרה משמאל של איין ראנד, שהאמינה בשיטה הקפיטליסטית, היא נכונה גם למנהלים וגם לפוליטיקאים: "אדם יצירתי מונע מכוח התשוקה להשיג, לא מכוח התשוקה לנצח אחרים". נתניהו ולפיד אינם עסוקים בלהשיג משהו לציבור, הם עסוקים בלנצח זה את זה. אין ספק, בינתיים נתניהו לוקח בהליכה.

eli@globes.co.il

 ג'רמי לוין / איור: גיל ג'יבלי