לתת הטבות מס לעובדים

האזהרות ונבואות הזעם שפרסמו אנשי אקדמיה ומחלקת המחקר של בנק ישראל על חוק עידוד השקעות הון, על העיוותים שהביאו לחוסר יעילות כלכלית; על הפגיעה הקשה בהון החברתי והאנושי; על בריחת המוחות; על המורל הנמוך של מרבית המפרנסים הנמנים על מעמד הביניים; על הפיכתה של כלכלת ישראל משוק חופשי יעיל, שבו כשלי השוק מטופלים ברגישות על-ידי הממשלה, למשטר קפיטליסטי המעניק הטבות לבעלי יכולות גבוהות; על התרומה השלילית שיש לשיעורי מס נמוכים על חברות מוטבות על האבטלה - כל אלה קיבלו לאחרונה אישוש וביסוס. כך הדוח האמיץ של מבקר המדינה, כך מלחמתה של העיתונות הכלכלית ובראשה עיתון "גלובס", נגד הסתרת האמת מהציבור.

ועדיין לא נחקרו שאלות מורכבות על דרכי ההתנהלות של רשות המסים באישור הטבות המס. גם בדיקות כאלה, כשתקוימנה, לא יביאו להערכתי גאווה למצדדי החוק.

ואף על-פי כן, חוששני שהקריאות לביטול הטבות המס לא יביאו לביטולן. יותר מדי אינטרסים מוטלים על כפות המאזניים, והכוחות הנהנים מהן לא יוותרו בקלות. כדי להבין זאת ראוי לפרט את הסיבות לקיומן של הטבות מס:

1. פוליטיקאים מבקשים לחזק כוחם על-ידי מתן הטבות לשולחיהם. מתן הטבות ישירות מעורר את סקרנותה של העיתונות, ועל כן הדרך היעילה היא להעניק הטבות אותן ניתן להסתיר מעין הציבור. לכך נועדו הטבות המס: המדינה אינה מעניקה סכומים לנהנים, ולכן סכומים אלה לא באים לביטוי בתקציב השנתי. ההטבות מצליחות לחלוף מתחת לרדאר של הציבור, וגם אם הן מתגלות קשה לאמוד את עלותן האמיתית.

2. חלק ניכר מהבכירים ברשות המסים רואה בעבודתו קרש קפיצה לקראת העיסוק האמיתי: הצטרפות לשוק הפרטי.

3. המבנה הלא בריא על-פיו רשות המסים ועובדי האוצר ממונים בפועל על חקיקת המס.

מה עושים?

1. נפטרים מהקיבעון המחשבתי ומפנימים את המציאות הכלכלית של המאה ה-21 כמפורט: א. כלכלת שוק ומשטר קפיטליסטי אינם זהים: הראשונה היא חלק ממשטר דמוקרטי שנועד לקדם את הרווחה האישית והמצרפית ולהעניק שוויון הזדמנויות לכל. לעומתה, משטר קפיטליסטי פוגע בתחרות החופשית, מעניק הטבות להון הפיננסי ונועד לשמר את כוחם של בעליו. הוא מביא את הממשל להתערב לטובת ההון ומונע פיקוח של הציבור ונציגיו - עיתונות, כנסת, ממשלה, מבקר המדינה - על תקינות הפעילות הכלכלית החופשית.

ב. בראש סולם השיקולים של חברות רב-לאומיות היכן להשקיע עומדים איכותו של ההון הציבורי והאנושי, ולא שיקולים של הטבות מס.

ג. ההון האנושי בישראל הוא מן המשובחים בעולם. זהו אמצעי הייצור החשוב ביותר למשקיעים בישראל.

ד. לו את דעתי היו שואלים, הכנסת הייתה פועלת לביטול הטבות המס ומעניקה לשוק החופשי לפעול ביעילות. הטיפול בכשלי שוק ייעשה על-ידי הממשלה באמצעות הוצאות ישירות שתפורטנה בחוק התקציב, ולכן יהיו חייבות לעמוד בביקורת של הכנסת, של הציבור ושל בתי המשפט.

ה. כיוון שהגורמים שפירטנו לעיל התומכים בקיומן של הטבות מס חזקים, אני מעריך כי ביטולן לא יתרחש מסיבות פוליטיות.

2. כיוון שכך ראוי לשקול את האלטרנטיבה השנייה: א. עידוד הקמת מפעלים יצרניים יתמקד בגורם הייצור המשובח שיש בישראל (ההולך ואוזל), קרי ההון האנושי. אני מציע לבחון את המרתו של "חוק עידוד השקעות הון" ב"חוק עידוד השקעות הון אנושי". לאמור, הטבות המס יוענקו לעובדי ולעובדות המפעלים היצרניים ולא למשקיעים.

ב. במסגרת החוק יוכרו גם בתי-ספר בפריפריה כמפעלים יצרניים, שהרי תרומתם ליצירת ההון האנושי היא ברורה.

ג. גם הטבות המס המוענקות היום למשקיעים בפירמות, כגון הטבות המס (השערוריות) שהוענקו אך לאחרונה במסגרת חוק האנג'לים; הטבות המס למחקר ולפיתוח ושיעורי המס הנמוכים להון, יומרו להטבות מס לעובדי ולעובדות הפירמות הללו.

ד. שיטת מס החברות בישראל המעודדת "אקזיטים" על פני פעילות יצרנית תשונה ותותאם למבנה הייחודי של המשק הישראלי המשופע (עדיין) בהון אנושי מעולה.

3. היתרונות העיקריים של ההצעה הם אלה:

א. עובדים ועובדות מוכשרים יזכו לעידוד ולשכר נטו גבוה כל עוד הם עובדים בישראל, בכך תקטן המוטיבציה לבריחת המוחות.

ב. חלק מהטבות המס לעובדים תזלוגנה גם למשקיעים; עלויות השכר של המפעלים תרדנה, הרווחים יעלו וגם המשקיעים ייהנו מההטבות.

ג. הקטנת עלויות השכר תביא גם להגברת המוטיבציה של המפעלים לשכור "עובדים מאושרים"; לגידול בעלייה/חזרה לארץ ולצמצום האבטלה, ולחוקה הגיונית, יעילה וצודקת יותר של ההכנסה הלאומית.

ד. יזמי ה"סטארט-אפ" לא ימהרו למכור את פירות פיתוחם לחברות זרות.

ה. תעומעם תחושת ההשפלה של מעמד הביניים הנובעת היום מהמסר שהמדיניות הנוכחית משגרת לו: ההון עדיף על העבודה.

ו. מערכת החינוך תקלוט מורים ומורות שנמנעו עד היום ללכת בעקבות נטיות ליבם ולהצטרף למערכת ההוראה.

ז. עידוד ההון האנושי יביא בהכרח לגידול באיכותו של ההון האנושי וההון החברתי ויבטיח המשך השקעות הון בישראל.

* הכותב הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת חיפה ומומחה למדיניות מסים ולמיסוי תאגידי.