פלוג לא תהיה יועצת בכירה

1. עכשיו מתחילה הבעיה האמיתית, משמעותית הרבה יותר מחודשי האין-נגיד: תפקיד מרכזי של נגיד הוא להיות היועץ הכלכלי לממשלה. הצד הכלכלי של הממשלה, הוא הצד שבוחר את הנגיד-היועץ, הם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד. אבל שני אלה בחרו היום בחירה מאולצת. בחירה של פשרה.

צליל המילה פשרה מזכיר את המילה פושר. פרווה. לא בשר, לא חלב. ראש הממשלה והשר נכנסו למסלול של הכרעה ללא התלהבות, ללא תחושת שלמות. במצב הזה - יהיה להם קשה מאוד, עד כמעט בלתי אפשרי, לאמץ את ראש הבנק המרכזי כיועצת הכלכלית הבכירה שלהם. גם ככה השניים, נתניהו ולפיד, משוכנעים שנולדו יודעי כול. עם הנגיד הקודם סטנלי פישר, מפאת מעמדו הרם בעולם ובציבוריות בישראל, הם התייעצו, שמעו עמדותיו ובכל זאת לא תמיד הקשיבו (בנק ישראל חזר בשנים האחרונות וציין במסגרת מטרות העל שלו את חיזוק מעמדו של הנגיד ביועץ הכלכלי לממשלה).

אבל למי שנבחרה כברירת מחדל, רק אחרי שלא הצליחו לקטוף "כוכב" אמריקאי - למה שיקשיבו? למה שיעריכו? למה שיתייעצו בעניינים קריטיים לכלכלת ישראל? למה שייקחו ברצינות את ממצאי מחלקת המחקר שלה?

2. התשובה היא: זה תלוי בה. בעיקר בה. ד"ר קרנית פלוג, נבחרה כמי שהיא טובה יותר לתפקיד ממריו בלכר, ויקטור מדינה וצבי אקשטיין ואחרים (בעניינו של לארי סאמרס שאומרים שנתניהו פנה אליו באחרונה, אפשר לומר שהיה ראוי שהצעד הזה לא ייעשה. לא מתאים להזמין את השאריות של ברק אובמה, שכן הביקורת הציבורית שמנעה מסאמרס להחליף את בן ברננקי תקפה גם בציבוריות הישראלית).

פלוג נבחרה אחרי שהוכיחה, אפילו לנתניהו ולפיד, שהיא הנכונה לתפקיד. אם תשקיע בלכעוס, להיעלב, להיות מרירה נוכח חודשי הרוח הקפואה שנשבה אליה ממשרד ראש הממשלה - היא עלולה לשקוע ולא להתפנות להישגים ופריצות דרך במשק.

3. נגמרו הימים שבהם נגיד בנק מרכזי הוא רק ישות מוניטרית, שומר יעד האינפלציה שהממשלה קובעת. לא די במומחה/מומחית במאקרו כלכלה. חשוב גם המעמד האישי-מקצועי שנגידי בנקים מרכזיים בונים בעצמם ולעצמם בקרב הציבור ואצל מקבלי החלטות בארץ ובעולם.

זו לא רק כריזמה אישית מולדת (שדי חסרה לארבעת המועמדים שהגיעו לקו הסיום) ובהחלט לא רק פעילות מתוחכמת של יועצי תקשורת. פישר הוא האב המייסד של מודל הנגידות החדש. ציבור רחב מאוד הכיר אותו, הוא היה "המבוגר האחראי", "המלכה האם של כלכלת ישראל", איש שאפשר לסמוך עליו בימי מצוקה ואי ודאות.

זה לא בא רק מהיותו כוכב שנחת מאמריקה - למרות שזו הייתה מקפצה מקדמית גבוהה למדי - ולא רק מהיותו לחלוטין בלתי מזוהה פוליטית.

האמון הציבורי, שיש לו השפעה מכרעת על נבחרי הממשלה (למרות ביקורות לא מעטות על החלטותיו המקצועיות) בא מכוח אישיותו, סגנון הדיבור, השפה הברורה, הריחוק שבנה בינו לבין המלל היומיומי המתיש, הנאומים שתמיד היו שזורות בהם "כותרות" פרו-ציבוריות. יותר מזה, פישר יצא מהאלמוניות היחסית של קביעת ריבית ושמירת יעד אינפלציה בכך שהרחיב משמעותית את תחומי פעילות הבנק המרכזי לכיוונים של תעסוקה, יצוא, דיו ר, חינוך, יוקר מחיה, תחרות, אמינות הבנקים ועוד.

כל עמדה שלו באחד הנושאים הללו הפכה אותו לשחקן משמעותי בתחום. כך נחשפו יותר ויותר קהלים למעמדו הציבורי. זה הביא לתופעה ייחודית נוספת: האישיות שלו והזיהוי החד משמעי שלו כמר כלכלת ישראל הביאו לארץ הילה בינלאומית הרבה יותר גדולה מחלקה היחסי של ישראל בעולם. זה גם הביא לכך שמעמדו שלו נסק כגורם בינלאומי בכיר, כזה שהתקשורת העולמית כותבת עליו שראשי מדינות מבקשים לפגוש בו ונגידי בנקים מתייעצים איתו במתכונת יומיומית. האם תצליח ד"ר פלוג לתחזק את המעמד? זה תלוי חד משמעית באיך תתפקד.

איך תבנה עצמה כגורם עצמאי, שלא תתאמץ מדי להיות תאומה סיאמית של פישר, אלא כמי ששומרת, בדרכה שלה, שקטה, מופנמת ופחות כריזמטית, על מעמדה בממשלה, בציבור ומעמד ישראל בכלכלת העולם. קשה - אבל אפשרי.

4. נפתלות דרכי עולם. המעמד הבכיר של פישר הוא שהביא אותה לתפקיד אבל הוא גם היה גורם דווקא לעיכוב מינויה. פישר טרח וחזר וטרח להדגיש שגידל ובנה את פלוג כמחליפתו, שהיא הנגידה המומלצת ואין בלתה. זה הפך את נתניהו, האיש שבסמכותו לבחור נגיד ומי שאמור לעבוד צמוד לנגידה, לסוג של סרח עודף. כאילו הוא ראש ממשלה אוטומטי וכנוע, שבוחר מה שמישהו רם ומקובל מכתיב לו. אגו, אין מה לעשות, יש גם לראש ממשלה, והרבה. פישר היה אמור לדעת מתי להפסיק להתערב. חודשים שהוא לא כאן, לא בתפקיד, לא עוד גורם בציבוריות.

אילו היה משחרר את פלוג מהמטרייה שהחזיק מעליה - אפשר שהמינוי היה קורה הרבה קודם. מה שאומר שעוד אחד מתפקידיה הקריטיים של פלוג זה להיות עצמאית, גם מול המר"ן שלה, אביה המקצועי. אם יתברר כי "פישר ניצח" כמו שאמרו היום, שהוא ממשיך למשוך בחוטי בנק ישראל ולהסביר למחליפתו מה עליה לעשות מתי כמה ולמה - יהיה חבל עליה.

5. הערכה לנתניהו. לא הנשיות ולא דוחות שלה מהעבר הרחוק השפיעו על נתניהו כשלא קיבל את המלצת פישר להודיע על מינויה של פלוג, כבר לפני חודשים. זו השונות בתודעה הכלכלית, נתניהו שוחר משק תחרותי ברמות גבוהות בהרבה מאלה המיוחסות לפלוג. ובכל זאת, וזה ייאמר לגמרי לזכותו של נתניהו, הוא היה מוכן ללמוד עליה ולהודות שהיא נכונה לתפקיד, בטח ביחס לשלושה שהגיעו לקו הגמר, והיה גם מוכן לאפק את "האגו" ולשנות את דעתו.

גם אם חשש מהביקורת, וההתבדחות התקשורתית שבוודאי תבוא, הוא עשה מה שחשב לנכון. עוד נקודת ציון לנתניהו: הוא בהחלט לא היה חייב להיות תלוי בלפיד. חוק בנק ישראל קובע שבחירת נגיד היא בידי ראש הממשלה בהיוועצות עם שר האוצר. להתייעץ זה לא אומר לקבל. לפעמים זה גם אומר להודיע. ובכל זאת נתניהו הלך צעד צעד עם לפיד, למרות שכוחו של לפיד הפוליטיקאי מצוי במצב נוכחי של צלילה.