שבוע לאחר שחשף דוח מבקר המדינה כי מאות דירות הדיור ציבורי, המיועדות לזכאים לדיור סוציאלי, מושכרות לגורמים שאינם ראויים להן וללא תשלום שכר דירה, כמו מגורי עובדי ציבור, בתי כנסת, עמותות, משרדי עיריות ואף דירת נופש, נראה כי מי שמשלם את המחיר הם האוכלוסיות החלשות ביותר.
בלה צריכמן, בת 54, היא נכה המרותקת לכיסא גלגלים ונמצאה זכאית על ידי משרד השיכון לדירה בדיור הציבורי. בתשע השנים האחרונות היא מתגוררת בשכירות בדירה בבניין ישן בעיר ירוחם, בקומה שלישית ללא מעלית, כאשר מזה שנתיים היא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים, ומצליחה לצאת מביתה רק בעזרת שכנים המורידים ומעלים אותה מדירתה ואליה. היא מקבלת סיוע בשכר דירה בסך 2,300 שקל בחודש, אך לדבריה, מזה כמה שנים שהיא מבקשת להתגורר בדירה בקומה נמוכה בדימונה או בירוחם כזכאית לדיור ציבורית ונענית בשלילה, מאחר ולטענת משרד השיכון אין דירות מתאימות במלאי.
צריכמן התגוררה בעבר עם משפחתה בדירה של הדיור הציבורי כזכאית מטעם משרד הקליטה, אך לאחר שילדיה עזבו את הבית, היא נדרשה לעזוב את הדירה, שלטענת המדינה הייתה גדולה לצרכיה, והובטח לה כי תימצא לה דירה קטנה יותר. צריכמן איבדה למעשה את זכאותה לדיור ציבורי, ומאז היא נלחמת להכרה מחודשת בזכאותה. לפני שנתיים היא חלתה והפכה למרותקת לכיסא גלגלים. רק בחודש פברואר האחרון הכיר בה משרד השיכון כזכאית, אך טרם נמצאה עבורה דירה מתאימה, למרות היותה נכה.
"כבר תשע שנים אני גרה בשכירות ואומרים לי שאין דירות קרקע", מספרת צריכמן ל"גלובס". "אני כל הזמן בבית, ויוצאת רק לבנק או לבדיקות רפואיות בבאר שבע, ובגלל שאני יודעת שבבאר שבע אין דירות של המדינה, אני אפילו לא דורשת דירה שם, אלא מוכנה להסתפק בדירה בירוחם או בדימונה. אני לא מבינה למה אף אחד לא עוזר, אני חולה והמצב לא טוב".
לדברי אלכס טנצר, פעיל חברתי המטפל בפניות זכאים לסיוע, מספר הזכאים לדיור ציבורי עולה בהתמדה, ועומד היום על 2,500 זכאים מטעם משרד השיכון ו-39 אלף זכאים מטעם משרד הקליטה. "תמיד אמרו לזכאים לדיור ציבורי לשכוח מדירות במרכז הארץ, ולהתפשר על דירות בפריפריה, ועכשיו גם את זה המדינה לא מספקת", אומר טנצר. "אם המדינה מוכרת את דירות הדיור הציבורי, מה נכים זכאים אמורים לעשות? טיפלתי בנכים ששנים לא יוצאים מהבית בגלל הבעיה הזאת. המדינה צריכה לקחת בחשבון שאנשים מזדקנים, המצב הרפואי שלהם מידרדר ולפעמים הם הופכים לנכים, ולכן המדינה צריכה לספק להם דירה מתאימה לצרכיהם. מי שנתקע בקומה גבוהה, נתקע שבועות, חודשים ואפילו שנים, ולמעשה, הדירה שלו הופכת לבית סוהר כי האנשים לא יכולים פיזית לצאת מהדירה. בלה לא מבקשת דירה ברמת אביב, היא מבקשת דירה בדימונה או ירוחם, שהן ערים שיש בהן הרבה דירות לדיור ציבורי. לאן הולך הכסף ממכירת דירות בדיור הציבורי אם לא כדי לדאוג לפתרונות דיור לאנשים נכים?".
נזכיר, כי מבקר המדינה מצא שדירה בקומת קרקע בדימונה הושכרה במשך יותר מ-20 שנה לבכיר בעירייה. "הכל על חשבונם של זכאי דיור ציבורי הממתינים לדיור ציבורי, לעתים במשך שנים ארוכות", נכתב בדו"ח.
ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "גב' צריכמן אכן אושרה לדיור ציבורי בפברואר 2013. צריכמן רתוקה לכיסא גלגלים וזכאית לדיור בקומת קרקע. אולם בשל המחסור עד כה לא התפנתה דירה, והיא נמצאת ראשונה בתור הממתינים. צריכמן אושרה לסיוע בשכר דירה כממתינה, בגובה של 2,500 שקל, והיא שוכרת דירה ב-2,500 שקל לחודש, ומקבלת בהתאם לכללים 95% מגובה הסיוע - 2,375 שקל. לא ברור מדוע היא שוכרת בקומה גבוהה, שכן הסיוע המוגדל בירוחם ניתן רק לרתוקים ומתוך כוונה שזה יענה על הצורך הדיורי ועל מחירה של דירת קרקע בישוב. בכל מקרה, הישוב ירוחם אינו ישוב נ"ר (נכסי רכישה), ומתפנות בו מעת לעת דירות קרקע. ככל שלא תתפנה דירה מתאימה במשך שנה וחצי מיום הזכאות, המחוז ייזום טיפול לדירת נ"ר, אולם במשרד צופים שהבעיה תיפתר בינתיים, כאשר בינתיים, כאמור, היא מקבלת סיוע מוגדל בשכר דירה שמאפשר לה לשכור דירת קרקע".
מחברת עמידר נמסר בתגובה: "בתאריך 18.02.13 אישר משרד השיכון את זכאותה לדירת קרקע בת 2 חדרים. כפי שנמסר לדיירת, כרגע אין בנמצא דירה צמודת קרקע פנויה או בקומה ראשונה. יש לציין, כי הדיירת ממוקמת ראשונה ברשימת ההמתנה לאכלוס וכאשר תתפנה דירה מתאימה היא תופנה אליה בהקדם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
