ניתוח פסק דין: כספי הפיצויים שייכים לעובד בלבד - גם אם התפטר

שנים של מחלוקות והיעדר אמירה מוחלטת של בית המשפט בסוגיית כספי הפיצויים של עובד שמתפטר מרצונו, הגיעו לסופן בהכרעה משפטית (עש"א 23659-05-12), שניתנה לאחרונה כמעט כבדרך-אגב.

מדובר בפסק דין חשוב בתחום יחסי עבודה, שנדמה כי חשיבותו הרבה לא נקלטה בקרב ציבור העובדים אלא עברה "מתחת לרדאר", ומכאן הצורך לחדד ולהדגיש אותו: זהו פסק הדין הראשון הקובע כי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אוסר על חברת הביטוח להחזיר את כספי הפיצויים למעסיק.

כלומר, הכספים הצבורים בסעיף הפיצויים בהסדר הפנסיוני על שם העובד - קרן פנסיה או ביטוח מנהלים - אמורים להישאר צבורים על שמו של העובד גם לאחר סיום עבודתו.

מבחינה משפטית, זוהי הכרעה חד-משמעית: כספי פיצויים שהופרשו לקרן פנסיה של עובד שהתפטר מרצונו, שייכים לו ורק לו.

בית המשפט מהחוזי דחה ערעור שהגישה חברת הביטוח הפניקס על החלטת המפקח על הביטוח במשרד האוצר. ההחלטה של המפקח ניתנה בתלונה של עובדת שהתפטרה ולא קיבלה את כספי הפיצויים. כספים אלה הועברו על-ידי הפניקס חזרה לחברה המעסיקה, שבינתיים פשטה את הרגל, והעובדת מצאה את עצמה בפני שוקת שבורה בדרישתה לתבוע ולקבל את הכסף.

העובדת התלוננה נגד הפניקס אצל המפקח על הביטוח, וזה קבע כי התנהגותה של הפניקס הייתה בניגוד לחוק, ומכאן שחלה עליה החובה לפצות את העובדת. הפניקס ערערה על קביעה זו, אבל בית המשפט דחה את הערעור, קיבל את עמדת המפקח על הביטוח וקבע בכך מסמרות משפטיים חדשים.

לקביעה זו יש השלכות רוחביות משמעותית, כיוון שבניגוד לבתי המשפט המחוזיים, עד לאחרונה לא קיבל בית הדין לעבודה טענות עובדים לפיהן הם זכאים לכספי צבירת הפיצויים מכוח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

לכאורה, לשון סעיף 26 ברורה, והיא מורה כי הצבירה אינה ניתנת להחזרה למעביד. עם זאת, הפרקטיקה שנהוגה במשך שנים ארוכות ועד עתה היא כי חברת הביטוח מחזירה את כספי הפיצויים למעסיק בכל עת שהוא מבקש לעשות כן.

אלא שפרקטיקה זו, כאמור, מנוגדת לחוק פיצויי פיטורים. העובדה שעד היום אין פסיקה של בתי הדין לעבודה המפרשת באופן יסודי את סעיף 26, נובעת משתי סיבות עיקריות:

1. בפועל, המעסיק הוא הלקוח של חברות הביטוח וקרנות הפנסיה, ולכן יש להן אינטרס לפעול לפי הוראותיו.

2. חוסר המודעות של עובדים ובאי-כוחם העוסקים בייצוג עובדים בדיני עבודה למשמעותו של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

יש לקוות כי פסיקת בית משפט המחוזי תביא לכך שגם בתי הדין לעבודה יכירו בכך שהכספים הצבורים בסעיף הפיצויים, בהסדר הפנסיוני של העובד, שייכים לעובד בלבד, בלי קשר לנסיבות בהן סיים את עבודתו. בכך, תיסלל הדרך להגשת תביעות לקבלת כספי פיצויים מצד עובדים שהתפטרו, ונאלצו לסמוך על טוב ליבו של המעסיק כדי ש"יעניק" או "ישחרר" להם כספים.

תביעות כאלה יכולות להיות מוגשות על-ידי עובדים באופן אישי, אבל לא רק על-ידם. הואיל שסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים חל בלי קשר לנסיבות הפסקת העבודה - קרי: גם בפיטורים וגם בהתפטרות - ייתכן כי הדבר מהווה עילה להגשת תביעה ייצוגית נגד מעסיקים שלא שיחררו את כספי הפיצווים, וגם נגד הגופים המוסדיים שהחזירו את כספי הפיצויים למעביד.

■ הכותב הוא שותף במשרד גורודיסקי ושות', המתמחה בדיני עבודה ופנסיה.