כישלונה של הקומבינה

ברמה הארצית, הסיפור היחיד שניקח איתנו מהבחירות המוניציפליות הוא התמודדות על ראשות עיריית ירושלים. לא משום שהניצחון של ברקת על ליאון ישנה משהו במישור הלאומי - הוא לא, יותר בגלל המעורבות האינטנסיבית והיוקדת שהיתה לשלושה פוליטיקאים בכירים:

אביגדור ליברמן - כמה קור רוח והיגיון בריא היו מעורבים בהחלטה של ליברמן להריץ בירושלים מועמד שירוץ מול ראש העיר המכהן? ברקת מוכן להישבע שהכל בגלל שלא נתן תפקיד לולדימיר שקלאר, מקורב של ליברמן בירושלים. יתכן. העובדה היא ששר החוץ לשעבר, מנהיג מפלגה בישראל, אדם שנתון במאבק משפטי לא מורכב ומעוניין להיות כאן ראש ממשלה ביום מן הימים - הקדיש את עיקר המרץ והאנרגיה שלו בחודשים האחרונים כדי לשמש ראש מטה בפועל של מועמד אלמוני בבחירות לעירייה.

חודשים ניסו ליברמן ואנשיו בסניף הליכוד הירושלמי לאתר מועמד שיסכים להתמודד נגד ברקת. להלן רשימה חלקית של האנשים שהתבקשו על ידם להיכנס להרפתקה הזו: צחי הנגבי, זאב אלקין, רובי רבלין, משה ניסים שלמה מור-יוסף ועוד ועוד. כולם השיבו בשלילה עד שנשלף לבסוף רואה החשבון מגבעתיים שהסכים למלא את תפקיד הסוס של קליגולה, והפסיד.

ניתוח זריז של נתוני ההצבעה בבירה מעלה שלהוציא השכונות החרדיות, ליאון התרסק לחלוטין. זה אומר שגם ליברמן וגם אנשיו בסניף הליכוד לא הצליחו לספק את הסחורה. נסדקה קשות האגדה על הפוליטיקאי המבריק, שכשחקן שחמט רואה תמיד כמה צעדים קדימה ומשיג את מטרתו.

עכשיו נותר להמתין להכרעת בית המשפט בעוד שבועיים כדי שנדע האם המכה שחטף ליברמן בירושלים היתה האחרונה או שמה הכרעת דינם של השופטים תתברר כקשה אף יותר מזו של הבוחר בירושלים.

אריה דרעי - לו היה מרן חי עמנו היום, הוא ודאי היה מופיע מול המצלמות היום, מחר (או לכל המאוחר במוצ"ש) ומלמד סנגוריה על היו"ר שמינה: "כל מה שעשה רבי אריה, למעני עשה. לא סטה מהוראותיי ימין ושמאל" היה אומר הרב עובדיה כשדרעי לצידו. כמה פעילים היו נותרים במררתם, אלי ישי היה מתדרך כמה עיתונאים חרדים ובזה הכל היה מסתכם.

אבל הרב עובדיה איננו (ואפילו משאלתו האחרונה לא נתמלאה - בין אם היתה ניצחון של ליאון בירושלים כפי שטענו הש"סניקים בשבוע שעבר, ובין אם ניצחון של קריספל באלעד כפי שאמרו בלהט השבוע).

אריה דרעי ייאלץ להתמודד לבדו עם הטענות שיחלו כעת לצוף בתוך מפלגתו. כשזה מגיע לשנאות פנימיות ודם רע החברים בש"ס יכולים לעשות בית ספר לפריימריסטים ממפלגת העבודה. אם קיווה דרעי שהתוצאות בבחירות יחסלו כליל את קיני ההתנגדות הספורים שעוד נותרו לו בש"ס, לבסוף ההיפך הוא שקרה.

אולי משום שזה מה שהוא מכיר ואולי בהשפעת הקאמבק של דן שילון והמעגל, אריה דרעי מתקשה להפנים ששנות התשעים תמו והוא אינו עוד מגנט המנדטים הצעיר והקופצני שהיה בעבר. ההחלטה שלו להצטרף לקומבינת ליאון נראתה בזמן אמת כסיכון גדול ונראית כעת כהתחלקות מיותרת.

הרי רק בימים האחרונים הוכח פעם נוספת שגם ניר ברקת יודע היטב לסגור בחדרים סגורים דילים עם החרדים בלי להתבייש. במקום לשאת ולתת עם ראש העיר עד שתיסגר עיסקה, העדיף דרעי לעלות עם ליברמן על רכבת ההרים שהתרסקה הלילה בירושלים.

מעבר לעובדה שהפסיד בירושלים, ומעבר להתקוממות מבית שעלולה להתרגש עליו, צריך דרעי לחשוש מדבר נוסף. "גדולים צדיקים במיתתם מאשר בחייהם", מדקלמים הש"סניקים ללא הרף מאז נפטר מרן.

ובכן, בפוליטיקה זה לא עובד. הרב עובדיה החי היה גדול בקולות יותר מהרב עובדיה המת. השימוש הבוטה והמופגן שעשתה ש"ס בדמותו ובתמונתו של המנהיג המנוח לא הוכיח את עצמו. מה שלא עבד בריכוזים החרדיים שבועיים בלבד אחרי הפטירה ספק רב אם יעזור בעתיד - לידיעת הקמפיינר של ש"ס בבחירות הבאות לכנסת.

יעקב ליצמן - לכאורה אין אדם רחוק יותר מהשחקן קווין ספייסי מאשר ח"כ יעקב ליצמן. בפועל, שליחו הנאמן של האדמו"ר מגור הוא כרגע הדבר הקרוב ביותר בפוליטיקה הישראלית לדמותו של פרנסיס אנדרווד מ"בית הקלפים".

אז הנה קיצור פועלו של ליצמן בהתמודדות על ירושלים: נתן לליברמן ולדרעי להבין שהוא איתם ובכך הבטיח שליאון יתמודד, נשא ונתן עם המועמד החרדי העצמאי חיים אפשטיין וסיכם איתו שירוץ עד הסוף ולא יפרוש ולבסוף סגר מה שסגר עם ברקת . אם ליאון לא היה מתמודד ניצחונו של ברקת היה מובטח ממילא ולא היה לו שום תמריץ לסגור עיסקה עם ליצמן. אם המועמד החרדי היה פורש לאדמו"ר מגור היה קשה להורות על הצבעה חופשית והרי התירוץ לאי תמיכה בליאון היה שלא ניתן לתמוך בכיפה סרוגה בשעה שחרדי "משלנו" נוטל חלק במירוץ.

מה זה משנה לו לליצמן אם ליברמן רותח ודרעי חש נבגד. הוא יקבל מברקת את השכונה/ תלמוד תורה/ תקציבים שלו, העיקר שהאדמו"ר יהיה מרוצה.