אמנות עושים באהבה או לא עושים בכלל: מתיחות בין הגלריות לעיריית ת"א

המתח בין פורום הגלריות לעיריית תל-אביב, שהסלים השנה, מעיב על אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות", שייפתחו בסוף השבוע הבא. גם הבחירות חוללו כאוס קטן, כאשר הובילו לדחיית האירוע ובהמשך לפיצולו לשני סופי שבוע נפרדים (ואפילו לא רצופים). אבל האינטרס המשותף של הכוחות בשטח, הדחף לחולל פעילות והצורך של האמנים להציג, מתגלים כחזקים יותר ממאבקי הכוח והצדק בין הגופים השונים בגלקסיית האמנות בתל-אביב.

- כך, יוצא לדרך האירוע שמסמן את פתיחת עונת התערוכות "הרציניות".

"אוהבים אמנות. עושים אמנות" הוא יוזמה שכבר הפכה למסורת, המנסה לשלב את כוחה של עיריית תל-אביב עם הגורמים הפעילים בתחום האמנות בעיר. המטרה היא להשיק בחגיגיות את שנת הפעילות החדשה, אחרי "עונת מלפפונים" ארוכה, שנמשכה לאורך הקיץ והחגים.

בעלי הגלריות בתל-אביב טוענים מזה שנים, שהגלריות משמשות כעוגן התרבותי של העיר. לטענתם, כך במכתב שהוציאו לפני מספר חודשים לראש העירייה, העיר נהנית מהפעילות ומההשקעות הפרטיות שלהם ואילו הגלריות נאנקות תחת מחירי הארנונה הגבוהים ולא נהנות מהקלות ומעזרה מהעירייה - כגורם תרבותי התורם לעיר.

במהלך מערכת הבחירות הרים המועמד ניצן הורביץ את הכפפה, והודיע שהוא מצדד בדרישות פורום הגלריות בעיר ויפעל לטובת העניין. כעת, לאחר הבחירות, יש להמתין ולראות מה יעשה רון חולדאי בנושא.

קודם ניקח את ברלין

"גלריה גבעון פרשה מהקמפיין של הגלריות להנחה בארנונה ברגע שזה הפך להיות פוליטי", אומרת נעמי גבעון, בשיחה עם "גלובס". "אנחנו כמובן נשמח מאוד לקבל הקלה בארנונה. נשמח לקבל כל הקלה מהעירייה - כי אנחנו נותנים שירות תרבותי לציבור ובחינם. נכון שאנחנו גופים מסחריים אבל זה לא תחום קל ולא תמיד המסחר מאיר לנו פנים".

- אבל גבעון לא משתתפת באירועי "אוהבים אמנות".

"נכון, כי אין לי פתיחה באותם תאריכים. אבל לא מתוך מחאה. הייתה תמיכה מאוד רחבה של כלל הגלריות בבקשה להוזלה בארנונה, אבל מהר מאוד אחרי שהיוזמה יצאה לדרך היא נכרכה במסע הבחירות של מועמד זה או אחר, ולכן פרשנו מההתארגנות. זה לא אישיו פוליטי וזו טעות בעיניי".

- במה העיריה יכולה לעזור למגזר התרבות?

"אני חושבת שהטעות היא בדרישת הארנונה, שתלויה בחוק מדינה.

אנחנו ענף חשוב ואנחנו צריכים עידוד. הטעות היא שאנחנו - גם העיריה - פונים כל הזמן לאותו קהל. לדעתי המיקוד שלנו צריך לעבור לקהל בינלאומי. הדוגמה הטובה ביותר היא ברלין, שהייתה מאוד פרובינציאלית - אין שם אספנים, לא היה שם כלום. הגלריות הגיעו בעקבות האמנים שהתיישבו כשהמגורים היו זולים והאווירה אוונגרדית, אחרי איחוד ברלין. הגלריות הגיעו לקהל דרך ירידי האמנות הבינלאומיים, הציגו ומשכו אספנים לטריטוריה שלהם. כך נעשה מהלך משולב של העירייה ושל גורמי התיירות".

- כמו שנעשה כאן בניסיון של ART TLV?

"זה היה צעד בכיוון הנכון. אבל לא תמיד חייבים לעשות משהו במיוחד. הסצנה הקיימת היא מאוד טובה ועשירה. אם הייתי בעירייה, הייתי מסתכלת על המצב הקיים וחושבת איך להניב מזה פירות ולהביא כמה שיותר אנשי אמנות לכאן. הבעיה שלנו היא הריחוק מהמעגל הבינלאומי, מהמרכזים, ואנחנו צריכים להרחיב את חוג הלקוחות. הסצנה שלנו היא מאוד אטרקטיבית, לא פחות מברלין, אולי אפילו יותר".

- הגלריות, מצדן, יוצאות להציג בעולם?

"רוב הגלריות לא יכולות לכתת את רגליהן בעולם - משרד החוץ אינו תומך בנו ואין לנו סובסידיות מהמדינה. אם יש לנו כבר עירייה שאכפת לה - ויש לנו דווקא - צריך להראות לה דרך פעולה. לעשות וויקנד ארוך וליחצן אותו בעולם כמו שצריך. לא לפרסם רק בארץ אלא ב'ארט פורום'. עמוד אחד במגזינים הנכונים בעולם יביא את מה שאנחנו צריכים".

- יש באמת שיקול עונתי באירוע כזה, מבחינת הרצף העסקי?

"בהחלט. השנה זה מאוד ברור, באוגוסט-ספטמבר כמעט אין ישראלים בשוק, שמהווים את כוח הקנייה העיקרי של הענף. ועכשיו אנחנו חוזרים לשיגרה".

- אז יש מה לחגוג.

"ברור שכן. תסתכלי על 'מנופים' (האירוע הפותח את העונה בירושלים ח.פ.ר). הם מאוד הצליחו השנה".

גלריה שי אריה החליטה להשתתף באירוע ולפתוח תערוכה במסגרת "אוהבים אמנות". בתערוכה הקבוצתית "15 דקות" אמני הגלריה פולשים ומטשטשים את הגבולות בין החללים המיועדים לתצוגה לבין החללים הפרטיים של בעלי הבית. שי הינדי, מבעלי הגלריה: "הגבולות נפרצים וקשה לדעת איפה מתחילה האמנות ואיפה היא נגמרת. דנה לב לבנת מציגה מצעים סתורים על המיטה שלנו, שהיא רוקמת בלוגו הגלריה. זה קשה גם לנו שנכנסים לנו לפרטיות וזה חלק מהעניין. לצד הגלריה יוצג מיצב צילומי של ורה קורמן, כחלק מפרויקט 'זהירות, התפשטות', ששייך ל'אוהבים אמנות'.

"זוהי תערוכת הפרידה שלנו. אנחנו עוברים לברלין, והגלריה עוברת איתנו. בשנה האחרונה בדקנו את השטח. אנחנו בהחלט שותפים למחאה של הגלריות ולתחושה שצריכות להיות הקלות ותמיכה בפעילות שלנו. אבל החלטנו להשתתף ב'אוהבים אמנות' בגלל שזו תערוכת פרידה".

- מבחינה עניינית יש מקום לאירוע מרוכז של פתיחת עונה?

הינדי: "זה ציון של חזרה ללוח תערוכות מתוכננות ופרויקטים מושקעים של הגלריות. אחרי תערוכות מכירה ואוסף ומלפפונים, זוהי פעולה שמקובלת בהרבה ערים מרכזיות, שמתניעה תהליכים חדשים. אירוע כזה נותן בולטות גם לאמנים שביום-יום לא זוכים לחשיפה, ויכולים לעשות עבודה נקודתית באירוע מרוכז".

"אני מודעת לזה שיש הרבה ביקורת על העירייה", אומרת צלילית בן-נבט, מנהלת המחלקה לאמנויות בעיריית תל-אביב. "העירייה היא לא מנגנון קל, אבל אני חושבת שבמשך השנים הצלחתי לעשות שינוי מתוך העירייה ולהראות צדדים שלא מכירים ושניתן לעבוד איתם. מי שעובד אתנו מגלה שהדברים שונים מהשמועות ומאווירת התסכול המתרוצצות בשטח.

לעניין דרישת ההפחתה של הארנונה אומרת בן-נבט, כי גם אם הטענות והדרישות של הגלריות לגיטימיות - יש להשמיען באופן פרודוקטיבי.

- מה קרה השנה, בגבור המחאה של הגלריות והחלטתן של גלריות מרכזיות בעיר להימנע מהשתתפות?

בן-נבט: "יש בעיניי בעיה מאוד גדולה כשלקבוצה כלשהי, במקרה זה גלריות, יש טענה שדורשת התייחסות - ולא משנה אם היא לגיטימית - קודם תשמיעו אותה. לצערי, המצוקה של בעלי הגלריות לא מתבטאת בחיפוש דרכים להשפיע אלא בלעשות שריר באירוע מסוים.

"הגלריות התחילו מהלך מאוד תובעני, של דרישה להפחתת הארנונה. לדעתם ראוי להפחיתה בגלל תרומתם לעיר - יכול להיות שזו טענה הדורשת בדיקה. אבל המכתב נשלח לראש העיר ובמקביל לעיתונות - וכך מראש לא הייתה הידברות. זו לא הדרך להניע מהלך אמיתי".

חצי מיליון שקל מהעירייה

בן-נבט נכנסה לתפקידה כמנהלת המחלקה בשנת 2005. לדבריה, התקציב לאירועי "אוהבים אמנות" עמד אז על כ-50 אלף שקל, שגויסו מגורמים שונים והגלריות שילמו לאורך השנים 100-300 שקל על השתתפותן (הסכום נועד לממן את הפרסומים ואת המפות). בשנים האחרונות התקציב גדל במאות אחוזים והשנה הוא עומד על כ-500 אלף שקל. זה כמה שנים שהגלריות אינן נדרשות לשלם.

- איך מתחלק הכסף?

בן-נבט: "כ-60% מהסכום מגיע ישירות לאמנים ולאוצרים ומיועד להפקה, תצוגה ושכר אמן, בפרויקטים המופקים במיוחד לאירוע. למשל, הפרויקט 'מטרופוליס', שיתקיים בקריית המלאכה בסופ"ש השני (15-16 בנובמבר), שם יקבלו האמנים תשלום עבור הרצאה. בפרויקטים 'מעבורת חלל' ו'זהירות התפשטות' קיבלו האמנים גם מימון של העבודה וגם שכר אמן".

- כמה משלמים לאמן?

"אני לא יכולה למסור סכומים מדויקים כיוון שאני גם לא מחליטה כמה יקבל כל אמן. לכל פרויקט יש אוצר/ת והוא מקבל סכום הולם לפי מורכבותו ולפי כמות האמנים המשתתפים. אני לא מפקחת על החלוקה הפנימית, שנגזרת בעיקר מצרכי העבודה של כל אמן. אני גם לא נכנסת לכיס של האמן, איך הוא החליט להוציא את הסכום שקיבל על העבודה".

10% נוספים מהתקציב מופנים לעיצוב. "בשנים האחרונות, חומרי הדפוס של האירוע, המפות והפרסומים נעשים על-ידי מגזין 5A, שהוא מגזין יצירות של מאיירים. הנה במקום מדריך הוצאנו שתי מפות והקמנו לראשונה אתר, שעולה לאוויר בתחילת השבוע הבא, ואחת ממטרותיו היא ליצור ארכיון של הפרויקטים - גם כאלה שנעשו בעבר".

הסכומים הנותרים הולכים לפרסום, שיווק, שילוט ושמירה על העבודות, שרבות מהן מוצבות במרחב הציבורי. בין אלה מצטרפת לחגיגה יצירה ייחודית - "קיר בעיר", שתושק במסגרת "אוהבים אמנות". חלל היצירה "קיר בעיר", הוא למעשה קיר חיצוני של בית העירייה, מתחת למרפסת הכנסים, שאורכו 40 מ' ואותו הפכה בן-נבט לפני חצי שנה לשטח תצוגה.

הוא נפתח בתערוכה של יאיר גרבוז וכעת תוצב עליו יצירה חדשה של גל וינשטיין "840 כוסות קפה", שהוכנה במיוחד למקום.

חלל לבן, חלל אפור

סאלי הפטל נווה, האוצרת בהזמנת העירייה את פרויקט "זהירות, התפשטות", הזמינה אמנים בולטים להציג בחללים לא שגרתיים, בחצרות אחוריות של גלריות, במדרכות הרחוב שלפניהן וברחובות. כך היא ממפה רצף אורבני באמצעות הצבות של עבודות אמנות זמניות מרתקות.

לצורך כך, שיתפה פעולה עם גלריות רבות בעיר, ברובן - הגלריות הצעירות, הקטנות והשיתופיות (בניהול עצמי של קבוצת אמנים). "העבודות בפרויקט, מעצם טיבן, נעשות במיוחד למקום ומיועדות להצגה בת שלושה ימים. בין היתר בגלל שהן מופיעות בחללים שיש להם בדרך כלל פונקציות אחרות, ולא חללי תצוגה", מסבירה הפטל נוה.

- איך נבחרו המקומות?

"זה פרויקט של העירייה, והוא בא לייצר דיאלוג ולחזק את הקשר עם הגלריות. היה לי חשוב לייצג את המגוון ההטרוגני של הענף. יש בעיר כ-50 גלריות והן מאוד שונות זו מזו. היה לי מאוד חשוב שיהיו גם גלריות מובילות ומבוססות, אבל זה לא הסתייע בגלל עמדת המחאה של הגלריות, חוץ מברוורמן וליטבק, שאיתן נעשה כאן שיתוף פעולה.

יפה ברוורמן, שהגלריה שלה תפתח תערוכה בערב "אוהבים אמנות" אומרת: "אני לא משתתפת במשחק הפוליטי. ראובן ישראל, מאמני הגלריה שלי, הוזמן ליצור עבודה בפרויקט 'זהירות, התפשטות'. הוא בא במיוחד מניו-יורק בהזמנת העירייה, לא נותר לי אלא לכבד אותו ואת האירוע ולתת את חלקי.

"כל המחאה שלנו מופנית לחוסר התמיכה של העירייה. כשיש שיח ופעילות משותפת התומכת באמנים, זה הדבר החשוב. אמנם העירייה הגיעה לרעיון כזה באיחור רב, אבל אני לא צריכה להעניש אותה אלא להיפך, לברך על שיתוף הפעולה ולחשוב מה אפשר לעשות יחד".

שרי גולן סריג, אוצרת גלריה STA החדשה ברחוב העלייה, מציגה עמדה דומה. הגלריה החדשה, בבעלות האספן מאיר כהן, נפתחה ביולי האחרון. "הגלריה פועלת במתכוונת מסחרית אך מתוך אג'נדה של רגישות לסביבה שבה היא ממוקמת, בדרום תל-אביב.

גולן סריג: "העירייה היא גוף רב זרועות. מתוך היכרות עם הזרוע העוסקת באמנות פלסטית בעירייה, אני מאמינה שיש פה כוונות אמת ורצון לשינוי. אבל השינוי צריך להגיע הרבה יותר מגבוה. צריך לעשות יותר ולהשקיע יותר משאבים. אבל עם מה שעומד לרשותם אני רואה שהם עושים מתוך כוונות טובות".

בתערוכה "100 מטר רדיוס", שתיפתח ב-STA, מציגים אמנים שונים את התייחסותם לשטח הסובב את הגלריה.

- מה היתרון עבור התערוכה?

"מבחינתנו יש יתרון להשתמש בבמה של האירוע העירוני והפוקוס שמושך את תשומת ליבו של הציבור, כדי לדבר דרך האמנות על הקשיים ועל ההזנחה השיטתית בדרום תל-אביב".

על כך אומרת בן-נבט: "המוטיבציה שלי מובלת על-ידי שני פרמטרים מרכזיים: האחד - יצירת פלטפורמה והזדמנויות יצירה וחשיפה לאמנים ולאמנות שלהם, והשני - להעשיר את החוויה התרבותית של צרכני התרבות ותושבי העיר. הפעולה המשותפת מספקת חוויה כזו".

הכניסה לכל האירועים ללא תשלום. www.lovingart.co.il.