קייטי פרי כמותג וכדימוי סובלת ממשבר גיל חריף

לשום היא חגגה את יום הולדתה ה-29. וגם אם קייטי פרי האדם נמצאת בתקופה נהדרת וחגגה במקביל את הוצאת אלבומה החדש והרביעי, הרי שפרי כמותג וכדימוי סובלת ממשבר גילאי חריף. שלוש שנים אחרי ההצלחה המסחררת של אלבומה "חלום נעורים" שהניב שלל להיטים, היא מיילדת אלבום שמנסה לשוות לה ארשת רצינית, בוגרת, אישית יותר. הכול יחסי, כן? זה עדיין אותו פופ נוצתי שאיתו פרי פרצה לתודעה לפני חמש שנים, באחד מלהיטי המצעדים הכי מלבבים של העשור שעבר, "נישקתי בחורה". פרי הצטיירה כנערה קליפורנית שממשיכה מסורת ארוכה מאוד של בדרניות הוליוודיות, כאלו שמהדסות במחושבות על התפר שבין לבביות נוסח בת השכן ופתיינות לוליטאית. ולכן האלבום החדש, שמראש תוכנן כגישוש זהיר לדרך אמנותית-מסחרית חדשה, הוא ממילא קצת יותר מהורהר, מתון קצבית ומרוסן הורמונאלית מהקודמים שלה. ועדיין, משהו תפס את פרי לא מוכנה בליל הקיץ האחרון בברוקלין, שאליו הגיעה עם הלהיט המאוד יעיל שלה "רואר" ונתנה איתו הופעה סבירה בהחלט בטקס פרסי אם.טי.וי אמריקה.

ולמשהו הזה קוראים מיילי סיירוס: צעירה ממנה בכמעט עשור, ומי שבמחי חודשיים תקשורתיים ויראליים בטירוף, כאילו מחקה לחלוטין את הנוכחות התקשורתית של פרי ושל ליידי גאגא, שאף היא תוציא אלבום חדש בימים הקרובים.

אחרי חמש שנות קריירה מאוד מצליחה, פרי נדמית פתאום כשייכת לעולם עתיק וישן, כזה שלא מדבר בשפה הסיירוסית. בלי שום קשר לשיפוט הערכי של מפעלות סיירוס והעור החשוף שלה, עבור קייטי פרי המותג, הפריצה של מיילי מהווה בעיה חמורה. התכנון שלה להבגיר קצת את עצמה ואת קהלה לא חזה כמובן את האופן שבו קטינות העולם יראו בה פתאום כמעין מטרונית חסודה על רקע הפורנו-פופ של סיירוס.

תקועה בין העולמות

ההדהוד התרבותי להתפשטויות של סיירוס כה התפשט, עד שדומה שהוא מנסח מחדש את חוקי העבודה בענף כוכבניות הפופ לילדות. פרי אולי חשבה להתחיל ולקושש לעצמה קהלים חדשים, אבל, על הנייר לפחות, הפרידה שלה מקהלים ישנים עלולה להתבצע פחות כמהלך ארוך ומחושב ויותר כקטיעה אכזרית. ומה לגבי ילדות שמעריצות אותה ותרצינה לגדול יחד איתה? או. הבעיה באלבום של פרי, היא שלמרות כמה להיטים בפוטנציה, אין כאן אף רגע בלתי נשכח שייכנס לנצח של הפופ כמו שהיו לה בעבר "נישקתי בחורה ו"נערות קליפורניה". היא עבדה עליו עם צוותה המשופשף שכלל את מקס מרטין השבדי, שכבר 20 שנה מייצר להיטים לאייס אוף בייס, בריטני ספירז, הבק סטריט בויז והלאה, ועם ד"ר לוק. "הולכת על אוויר" נשמע כמחווה להאוס פסנתרים ישן משנות ה-90, ו"דרושים שניים", שכתבו לה סייה וגרג קרסטין, נשמע בבתים שלו כמו ניסיון חיקוי מוצלח לפרקים של אדל.

בעיות הזהות כאן מחריפות לא בשל ההשפעות הללו ואחרות שקל לזהות, אלא מפני שכרגע הן אינן מגוונות ולא מתבלנות זהות עצמאית מוצקה דיה. "בחר את הקרבות שלך", למשל, הוא טקסט לכאורה רציני על קרבות בין אוהבים, ואולי נכתב על תקופת נישואיה הקצרים לקומיקאי ולשחקן הבריטי ראסל בראנד. אבל פרי 2013 קצת תקועה בין העולמות: היא לא מספיק כמו-זנותית ולכן אופנתית לילדות הקטנות (משפט עצוב, אבל זו האמת), ומאידך ממש אין לה מה להציע כיוצרת בוגרת לאנשים שגילם נמצא אי שם בין זה של סיירוס לזה שלה. זה חבל במיוחד מפני שיש לה ריאות ענקיות, וכבדרנית לא יומרנית - פרי סיפקה לא מעט פאן טהור. כרגע אין אצלה הרבה שמחה, וגם כובד הראש היחסי הוא ממש לא משהו.