מחר (ב') בצהריים יתכנסו במשרדי נאמן האג"ח הרמטיק שתי ישיבות מחזיקי אג"ח: של חברת סטאר נייט, שבשליטת מוטי סולומון, ושל החברה-הבת אס.די.אס (SDS), שבה מרוכזת כל פעילותה של סטאר נייט . על סדר היום: מתן דיווח מצד החברות על מצבן העסקי, ועל יכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן במועד. זאת בעוד שאג"ח SDS, בהיקף של כ-34 מיליון שקל, נסחרות בתשואת זבל של 53%, ואילו התשואה באג"ח סטאר נייט, בהיקף של 10 מיליון שקל, עומדת על 43%.
האסיפות הנ"ל מגיעות לאחר שהחברה-הבת, אס.די.אס, דיווחה בשבוע שעבר על הסדר חוב דה-פקטו עם אחד המשווקים שלה. SDS הודיעה כי "משווק זר, אשר זכאי לקבל 7.46 מיליון שקל בגין עמלות מעסקאות שבהן התקשרה החברה, חתם על הסכם כי חלף מלוא יתרת החוב לניצע, תשלם לו החברה סך של 500 אלף דולר ב-17 תשלומים חודשיים".
נוסף על כך, יוקצו למשווק מניות אשר יהוו כ-4.99% מהון המניות של החברה, אשר שוויין הנוכחי עומד על כ-860 אלף שקל. המניות יהיו חסומות למכירה במשך חצי שנה, ובהמשך ניתן יהיה למכור אותן באופן מדורג.
החשבון עבור אותו משווק הוא פשוט: כנגד החוב הקיים של SDS הוא מקבל ני"ע ומזומן בשווי של 2.6 מיליון שקל - 35% מהיקף החוב כלפיו.
עבור מחזיקי האג"ח של SDS מדובר בחדשות מדאיגות: הנכונות של אותו משווק לוותר על כמעט שני שלישים מהחוב כלפיו - כשגם החלק שהוא מקבל הוא בתשלומים ובמניות שלא ברור מה יהיה ערכן בעתיד - מלמד כי הנ"ל הגיע כנראה למסקנה שעדיף לקבל משהו עכשיו, ולא להצטרף לתור הנושים העתידי, במקרה שמצבה הפיננסי של החברה ימשיך להידרדר.
הוצאות ההנהלה מתנפחות
SDS היא חברה תעשייתית-ביטחונית שבה שולט ואותה מנהל סולומון, אשר הגיע מעולם היהלומים. שלושת תחומי הפעילות המסורתיים של החברה היו ייצור מוצרי ראיית לילה (פעילות המרוכזת בחברת נגה-לייט), השבחת כלי טיס ומערכות מוטסות (חברת ראדום) וייצור מוצרי בטיחות לתעשיות הביטחוניות (חברת מגם).
למרות שהיא נחשבת לשחקן קטן בשוק התעשייה הביטחונית הישראלית, הצליחה SDS בשנים 2009-2011 להגדיל באופן משמעותי את היקפי הפעילות שלה, בעיקר בזכות חוזים שבהם זכתה לאספקת מערכות ראיית לילה לצבא הודו.
את השנים הללו סיימה SDS עם הכנסות מצטברות של כ-550 מיליון שקל, ועם רווח מצרפי של כ-39 מיליון שקל. חלק גדול מהרווח, כ-27 מיליון שקל, חולק כדיבידנד למשקיעים בשנים 2011-2012. גם בחברה האם סטאר נייט חולקו בשנים אלו דיבידנדים של כ-20 מיליון שקל, אשר חלקו של סולומון בהם נאמד בכ-9 מיליון שקל.
ההצלחה הגדולה, שבאה לידי ביטוי גם בעלייה בשווי החברה - שהגיע ליותר מ-80 מיליון שקל באותה תקופה, הגדילה את התיאבון של סולומון, ובשלב הזה למעשה נזרעה הפורענות שהובילה למצב הנוכחי שבו נמצאת הקבוצה.
בחסות ההצלחה יצאה SDS למסע רכישות, שכלל שורה ארוכה של חברות אשר הקו המחבר בפעילותן היה, שרובן נמצאות בשלב כזה או אחר של פיתוח המוצר שלהן, ולא חברות בעלות הכנסות ותזרים מזומנים קבוע.
כך נרכשו חברת אוקיאנה, שעוסקת בתחום השליטה והבקרה התת-ימיים, חברת ODF, שפועלת בתחום הראייה האופטית הכלל-כיוונית, MSE, אשר מפתחת כוונות השלכה מודרניות, ו-Light And Strong, חברה העוסקת בתחום החומרים המרוכבים, והיא אחד מקבלני המשנה שמייצרים את המעטפת החיצונית של המל"טים של אלביט והתעשייה האווירית.
SDS אף מכרה את הבניין שבו ישבה בפתח תקוה, ושכרה מבנה מפואר יותר בסמוך (המבנה שבו ישבה בעבר חברת ITL), תוך שהיא משקיעה במעבר ובשיפוץ המבנה מיליוני שקלים.
במקביל לעלייה בהיקף הפעילות גדלו גם הוצאות החברה, שכללו הוצאות הנהלה וכלליות - שצמחו בשל מספר גדול של מנהלים שהתווספו לקבוצה, הוצאות על יועצים, שכר דירקטורים, וכמובן גם שכר ההנהלה הבכירה.
עלות השכר של חמשת בכירי SDS עמדה ב-2010 - שהייתה שנת שיא בהכנסות - על 6.1 מיליון שקל. האלוף במיל' גיורא איילנד, המשמש כנשיא החברה, תפקיד שהינו ייצוגי וללא אחריות ניהולית, זכה לשכר של 1.5 מיליון שקל, מתוכם כ-1.2 מיליון שקל בגין עמלה. בשנתיים הבאות ירד השכר המצרפי של חברי ההנהלה - ל-3.8 מיליון שקל ב-2011, ול-4.9 מיליון שקל ב-2012. בנו של מוטי, גיא סולומון, אשר מכהן בתפקיד מנכ"ל סטאר נייט USA, אף זכה בשנה זו לשכר בהיקף של 610 אלף שקל.
"עדיין לא אלביט"
אחד מאנשי התעשייה הביטחונית המובילים בארץ סיפר לנו בעבר על פגישה שהייתה לו בחברה. "כשהציגו לי את SDS הרגשתי כאילו יוסי אקרמן מציג בפני את אלביט מערכות. הפריסה של החברה - מוצרים וציוד לאוויר, לים, ליבשה, קסדות, אלקטרואופטיקה - לרגע זה היה מבלבל. להחזיק קבוצה של 11 חברות זה מאוד מרשים בשקפים, אבל קשה מאוד לניהול, ובסוף היום זו עדיין SDS, ולא אלביט".
וזו כנראה הבעיה המרכזית שהביאה את SDS ואת החברה האם שלה למצב הנוכחי - חוסר ידע או יכולת ניהולית למנף את כל קבוצת החברות שנרכשו, באופן שייצרו סינרגיה. החברות נמצאו בשלבי הפיתוח של מוצריהן, ו-SDS נדרשה להזרים להן כספים, מה שהפך לבעיה בשנת 2012.
בשנה זו הלקוח הגדול של החברה, צבא הודו, וגורמים ממשלתיים נוספים במדינה, הקפיאו את ההזמנות שלהם. העצירה בתזרים המזומנים לא לוותה בהקטנת ההוצאות התפעוליות באופן מיידי, וכך נקלעה החברה למשבר.
את 2012 סיימה SDS עם הפסד של 29 מיליון שקל, ואת המחצית הראשונה של 2013 עם הפסד של 11.8 מיליון שקל. הפסדים אלו העבירו את החברה לגירעון בהון העצמי של 11.4 מיליון שקל.
בתחילת השנה הנוכחית הובא לחברה אלי ונציה, מנכ"ל ITL לשעבר, בניסיון לנסות להציל את המצב. SDS הצליחה למכור בפרק זמן קצר שתי חברות, ODF ואוקיאנה, וכך הצליחה החברה לעמוד בתשלום האג"ח האחרון בחודש מאי.
אלא שלונציה לא ניתן להוציא לפועל את תוכנית ההבראה הכוללת שרצה לבצע בחברה, שכללה מכירת חברות נוספות, וכך סיים את תפקידו בחודש יוני האחרון. בשבוע שעבר נראה שגם ליו"רית החברה, אילנית חייק, נמאס מהמצב, והיא התפטרה מתפקידה לאחר ארבע שנים.
מחזיקי האג"ח של SDS, אשר רובם מחזיקים פרטיים (רק 11% מהיקף הסדרה מוחזק על-ידי מוסדיים), חוששים ליכולת החברה לעמוד בתשלום הבא. זאת בעוד החברה האם סטאר נייט, אשר לה יש זה כבר הערת "עסק חי", צריכה לשלם בחודש הבא למחזיקי האג"ח שלה כ-2 מיליון שקל, בעוד שבקופתה היו בסוף חודש יוני מזומנים בהיקף של 100 אלף שקל בלבד.
sds
סטאר נייט
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
