מה עושים עם דייויד בלאט?

ספורט הוא מכונת האמת היעילה ביותר, וזה מה שמושך אליו מיליוני אוהדים שבורחים מחיים שרוויים בשקר ורמיה. קבוצה מוכשרת, אך מסוכסכת ולא מאומנת, בדרך כלל תיכשל; קבוצה מגובשת, שעובדת קשה באימונים, בדרך כלל תצליח. בדרך מיסטית כלשהי, המסלול של הכדור לסל או לשער מצליח לחשוף חיכוכים, או להבדיל, הרמוניה. זה הסיפור מאחורי פתיחת העונה החיוורת של מכבי ת"א: היא חושפת את האמת מאחורי המועדון, זו שראשיו ומאמנו מנסים להתכחש אליה.

בשנים האחרונות התחוללה מהפכה שקטה במכבי. השתלט עליה דור חדש של מנהלים, יורשי העצר לבית משפחת פדרמן ורקנאטי, שניסו, בפעולותיהם ובאמירותיהם, לשנות את האתוס המכביסטי. אתם הרי מכירים את מערכת ההפעלה הוותיקה של הצהובים: חייבים לנצח כל משחק, בכל מחיר, ודין קריית אתא כדין צסק"א; לא מוותרים על הישראלים הטובים ביותר, גם אם יש לשלם עליהם סכום מופקע; ממלאים את הסגל בכל טוב, גם במחיר של גירעונות ענק; הפסד אליפות הוא בגדר טרגדיה שמסתיימת בעריפת ראשים המונית.

אלא שבשנים האחרונות מכבי הפסידה שלוש אליפויות ונשארה בחיים; היא הותירה את הבסיס של הקבוצה שהפסידה את האליפות האחרונה, וגם את מאמנה, דייויד בלאט, למרות חילוקי דעות קשים בינו לבין ההנהלה; בקיץ היא ויתרה על הישראלי הטוב ביותר, ליאור אליהו, עקב פערים כספיים; ולכל משחקי הליגה עד עתה עלתה בהרכב חסר, תוך שהיא שומרת על בריאותו של כוכבה, דווין סמית (ומול נס ציונה, גם על זו של ריקי היקמן). אי אפשר להתעלם ממכלול העדויות הללו. זהו ניסיון לבנות מכבי חדשה, שפויה יותר, מאוזנת יותר.

הבעיה היא שמועדון כמו מכבי ת"א לא מתנהל בוואקום. הוא מנהל יחסי גומלין מול קהל לחוץ ותקשורת אגרסיבית, שעדיין חיים את האתוס ההוא, שלפיו למכבי אסור להפסיד. עמוק בפנים, גם ראשי הקבוצה, ותיקים כצעירים, מתקשים להיפרד מההרגלים הישנים. די היה בשני הפסדים במשחקי אימון כדי להחזיר לסגל את דייויד בלו, שאחרי שנת מנוחה הפך מיד לאחד השחקנים הבכירים בקבוצה. ופתיחת עונה חלשה, עם שני הפסדי ליגה מביכים להפועל חולון ואתמול לנס ציונה - קבוצות בינוניות גם במושגים הלא מרשימים של ליגת העל - תוביל בהכרח להיסטריה, גם אם זוכרים שמכבי התייצבה למשחקים מולן בהרכב חסר. אפילו אם ראשי הקבוצה מקבלים ברוגע את הכישלונות, וספק אם כך הדבר, הקהל והעיתונות יכניסו את המערכת לסחרור. אי אפשר לברוח כל כך מהר מהעבר ומהמסורת.

***

חטא כפול מוביל להפסדי הליגה של מכבי: ראשית, מאמנה משדר לשחקניו זלזול במסגרת כשהוא מניח לסמית והיקמן הכשירים חלקית לנוח ומעלה את ג'ייק כהן בחמישייה. בהיעדר דמויות דוגמת דריק שארפ שיבינו את המשמעות הרת האסון של הפסד ליגה עבור מכבי, נותרו כמה אמריקאים, זרים ומתאזרחים, ויוגב אוחיון אחד, שלא יקרעו קריעה בסיום ערב עגום. אולם הבעיה החמורה יותר היא מעמדו של בלאט. ברור לחלוטין שהסיבה היחידה שהמאמן נשאר במועדון היא העלויות של התרת חוזהו. החוזה יסתיים בסוף העונה הנוכחית, ואיש אינו חולם להאריך אותו בשלב הזה. אם בלאט היה מאמן כעת ב-NBA, היו מכנים אותו "ברווז צולע": מישהו שהשחקנים יודעים שיש לקחת את גערותיו והערותיו בערבון מוגבל, מכיוון שעוד מעט - במהלך העונה או בסיומה - הוא הולך הביתה.

אם השיקול היחיד להארכת חוזהו של בלאט היה מקצועי, ברור לחלוטין שמכבי צריכה להחתימו לשנים ארוכות. כן, גם כעת, אחרי הפסד אליפות ופתיחת עונה מזעזעת. גם ברגעים הקשים האלו, הראתה הקבוצה של בלאט במשחק מול הכוכב האדום בלגרד כמה מענג יכול להיות הכדורסל שלו כשהכל מתקתק. ריווח מושלם, הנעת כדור פנטסטית, בחירת זריקות טובה, הגנה חכמה. הבעיה היא שזה קורה פעמים מעטות מדי, וקשה להימלט מהמסקנה שלמעמדו הרעוע של בלאט יש קשר לכך. כשמעסיקים מאמן תובעני, קשה וצעקני כבלאט, מוטב לתת לו גיבוי מוחלט. אחרת, לשחקנים יש סיבה נוספת להתנתק ממנו, לפתח כלפיו טינה ולחכות שייעלם.

***

מכבי לא תוכל לכפר על כל הטעויות שעשתה העונה, אבל את השגיאה בעמדת המאמן עליה לתקן כעת. אם ראשי מכבי מסוגלים למחול על כבודם, לבלוע את גלולת חוסר האהבה (אנדרסטייטמנט) שהם רוחשים לאיש ולהחליט שיתרונותיו עולים על חסרונותיו, עליהם להחתים את בלאט על חוזה ארוך טווח, דווקא עכשיו. אם, מנגד, הם יודעים כבר עתה שייפרדו ממנו בסוף העונה, אין טעם להמתין. בלאט צריך ללכת הביתה באופן מיידי, על אף שהוא מאמן נהדר. יש לכך סיבה פשוטה: הקרע בינו לבין ההנהלה צפוי להיחשף שוב ושוב, בליגה וביורוליג, במכונת האמת על הפרקט.

 מכבי ת