לפעמים לא מספיק ללחוץ יד

"לחיצת היד בין עופר עיני לג'רמי לוין משמעותית יותר מכל הסכם כתוב", טענו לפני כשבועיים בכירים בטבע ובהסתדרות, לאחר שלוין סירב בסופו של דבר לעגן את ההסכמות בעניין "ריכוך" הפיטורים בישראל על גבי מסמך רשמי.

עיני לחץ, בכירי טבע הקפיצו את עו"ד נחום פינברג כדי שינסח כבר כמה טיוטות, אבל שיחות הטלפון הארוכות שניהל לוין עם חברי הדירקטוריון הותירו את פינברג ללא מעש. רגע אחרי הודעת ה"התפטרות" של לוין, גם אם הם לא הודו בזה בפה מלא, בהסתדרות הבינו שאם כבר לחיצת יד, זו הייתה צריכה להיות ידו של אחד בשם פיליפ פרוסט.

בטבע העריכו מראש שבקומה החמישית בבית הוועד הפועל בתל אביב צפויים כמה מבכירי הארגון להתנדנד באי נוחות על כיסאם מרגע פרסום ההודעה. כך צלצל הטלפון של עיני כשמהעבר השני איקה אברבאנל, סמנכ"ל בכיר בחברה, עם מסר מהיו"ר פרוסט והמנכ"ל הזמני, אייל דשא. ההסכמה עם לוין תכובד במלואה, הבטיח, אין לך מה לדאוג. הוא הזכיר שאחר הצהריים ייחתם הסכם שכר חדש עם 1,100 עובדי המטה בפתח תקוה, ושעתיים לאחר מכן יחודש המו"מ עם עובדי טבע-טק שברמת חובב. עסקים כרגיל.

איך תשפיע עזיבת לוין?

איך קורה שפרוסט ממהר להעביר מסרים מרגיעים לעיני רגע אחרי שהעביר ביקורת מרומזת, או לא כל כך מרומזת, על ההתנהלות של לוין בעניין הפיטורים? אנליסטים מיהרו להכתיר את פרוסט כמנצח, אותו ואת מה שהגדירו "הקו הקשה בעד פיטורים", והנה רגע לאחר הניצחון הזה הוא מיישר קו עם הקו המרוכך. אולי כי הסכמים צריך לכבד, גם אם הם בעל פה, אולי כי ממילא לא היה בהסכם הזה דבר יוצא דופן, זולת הבטחה להימנע ככל הניתן מפיטורים ולפטר רק תוך הסכמות עם הוועדים - הבטחה שמהווה בסיס בכל מקום מאורגן עם הסכם קיבוצי, גם ללא לחיצת יד מתוקשרת.

ואולי בעצם צלצול ההרגעה שקיבל עיני מעיד על כך שסוגיית הפיטורים הייתה רק התירוץ, דירקטוריון החברה רצה להיפרד מלוין והסערה התקשורתית סיפקה רק את התפאורה להצגה.

על מידת ההשפעה של התפטרות לוין על עובדי טבע בישראל, או ליתר דיוק מידת ההשפעה של ניצחונו של פרוסט, נוכל ללמוד רק בעתיד. האם נראה כאן פיטורים נרחבים יותר בשנים הבאות, אולי אפילו העתקה של מפעלים לחו"ל, או שמא רק עוד חילופי גברא, שם אירופאי במקום זה האמריקני, ואולי דווקא חזרה אל הישראלים שעשו את החברה הזו לכל כך מפוארת וגלובלית, כזו שיכולה לשלם 700 אלף דולר החזר הוצאות על דלק סילוני.