אפקט ירושלים

השבוע הזה, שהתחיל טוב לבית היהודי, ורע לבנימין נתניהו, הסתיים הפוך. די היה לראות את פניו המכורכמות של נתניהו ביום א' בישיבות שרי הליכוד והממשלה לקראת המאבק בהצעת החוק של הבית היהודי שנועדה לקשור את ידי הממשלה בכל פעם שתבקש לשחרר אסירים, כדי להבין שראש הממשלה, כמו גם כל שרי הליכוד, מבינים שנפתלי בנט עושה על הגב שלהם סיבוב פוליטי.

רק לפני כשנה יצא נפתלי בנט לבליץ תקשורתי נגד הליכוד על רקע מבצע עמוד ענן. הודות למבצע, נחשף בנט, אז יו"ר מפלגה טרי וכמעט אנונימי, לעולם, ותודה לצה"ל. זו היתה נקודת המפנה ומאז גם בתל אביב יודעים מי זה בנט. השבוע הוא עשה פנית פרסה. לראשונה מאז הבחירות סיבוב פוליטי של בנט הוכתר ככישלון. סקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" מגלה שבפעם ראשונה מתהפכת המגמה וקו העלייה העקבי שרשמה הבית היהודי בסקרים מאז הבחירות מתעקל תוך סיבוב לאחור, ויורד ל-13 מנדטים.

בנט, שיצא נגד החלטת הממשלה לשחרר אסירים שיחק משחק כפול: הוא ניסה לשבת בממשלה כאילו אין שחרור מחבלים ולתקוף את שחרורם כאילו הוא לא חבר ממשלה. הצעד התגלה כטעות: לא רק שהציבור לא קנה את המשחק הכפול, הוא עצמו לא העריך נכון את הבליץ שיופעל עליו מכל הכיוונים. מהימין ומהשמאל, מהעיתונות ומהפוליטיקאים. במונחים של האח בנט, המבצע הצבאי הסתיים בכישלון.

בלשכת נתניהו טוענים שעל פי סיכומים מוקדמים בנט נתן את הסכמתו לשחרור האסירים. אם נתניהו דובר אמת, אין לו אלא להלין על עצמו, את התרגילים שבנט עשה לנתניהו, עשה נתניהו לשרון. לבנט, שהיה ראש הלשכה של נתניהו, היה מורה טוב והתלמיד גם הפעם עלה על רבו. אם נתניהו לא דובר אמת, זו ודאי לא תהיה הפעם הראשונה שבנט נתקל בשקר של נתניהו. מה שבטוח הוא שהאמת אינה נר לרגלי אחד משחקני המערכה הזו.

ההתנהלות ההיפראקטיבית והתזזיתית של בנט, הצליחה בתוך כמה שעות להכניס אותו לרשימה המכובדת של מנהיגי המפד"ל שניסו ללכת עם ולהרגיש בלי. של אלו שלא ויתרו על מנעמי השלטון, על אף שהתנגדו נחרצות להחלטות הממשלה שבה הם ישבו: הם היו שותפים לממשלת שמיר שהלך לוועידת מדריד, לא פרשו מהממשלה כשנתניהו הלך להסכמי וויי, ונותרו דבוקים לכיסאות גם כשבגין נסוג מסיני. זה האופי המפד"לניקי. אצל בנט הוא אף שודרג. השיא היה השבוע כששר הבינוי והשיכון אורי אריאל השתתף בהפגנה נגד שחרור אסירים מול מחנה עופר.

איפה נשמע ששר בכיר שחל עליו עקרון האחריות המשותפת הולך להפגין נגד עצמו? אריאל כנראה שכח שהוא כבר לא יו"ר מועצת ישע או ח"כ בספסלים האחוריים. שרון, אגב לא היה עובר על כך לסדר היום וכבר היה מוצא דרך מתוחכמת ועוקצנית להעניש את הסוררים. מעניין אם גם התלמיד נתניהו יתעלה על רבו או לפחות ישתווה אליו.

אגב, ההתנהלות הזו היא רק סימפטום לדם הרע, למערכת יחסים עכורה שעומדת בבסיס הקואליציה. נתניהו ובנט יכולים לעבוד יחד, לקדם פרוייקטים משותפים, לקבל החלטות, אבל המטען האנושי הכבד שקיים בין השניים כבר יותר מחמש שנים מאז פרש או הופרש בנט מלשכת נתניהו, לא הפסיק לרגע לזרום.

כמה עוד אפשר לשקוע

חזרה לסקר: ירידתה של יש עתיד נבלמה והיא מתקבעת על 12 מנדטים. כנראה שהתרחקותו של יאיר לפיד מהמקלדת ומהפייסבוק משפרות את מצבו. השאלה אם לפיד השלים את הצלילה והגיע לתחתית או ששקי הכסף שנתניהו קשר לידיו ולרגליו באוצר יגרמו לו להמשיך לשקוע. ספק אם זה המקום הנמוך ביותר שאליו יגיע.

לגבי ליברמן נראה שהתשובה ברורה. חמישה ימים לפני הכרעת הדין בעניינו ויו"ר ישראל ביתנו מגיע לביהמ"ש בירושלים חלש מתמיד. ליברמן מגיע בסקר לשפל שממנו הוא יכול רק להתרומם. סקר גלובס בדק כמה מנדטים היתה מקבלת ישראל ביתנו וכמה הליכוד, לו היו מתמודדות בנפרד. בעוד הליכוד גורף 24-25 מנדטים, ליברמן מתרסק ומגרד 6-7 מנדטים. אלה פחות או יותר הנתונים שעמדו בפני ארתור פינקלשטיין, נתניהו וליברמן בפגישתם הידועה בניו יורק שבה נחרץ גורלם של אזרחי ישראל, כשהחליטו לרוץ יחד לכנסת.

הבשורה החיובית מבחינת ליברמן היא שמנקודת השפל הזו הוא יכול רק להמריא. הנקודה השלילית היא שהוא שווה 6 מנדטים, אחרי שחטף סנוקרת בירושלים. אין ספק שהתוצאות בירושלים פגעו ביוקרתו. ליברמן היה הפרויקטור של משה ליאון. זה לא משנה עכשיו מי בגד (ליצמן) ומי לא סיפק את הסחורה (דרעי). הכישלון הוא על שמו ומקרין באופן ישיר על מפלגתו. המפלגה זה הוא והוא זו המפלגה.

בהתאם לתוצאות הסקר, כדאי לליברמן כדאי לעשות חשיבה מחודשת באשר לשאלת פירוק האיחוד עם הליכוד. בינתיים אין איחוד מלא. החיבור הוא של הסיעות בלבד. ההדחה של רובי ריבלין מתפקיד יו"ר הכנסת היא ההחלטה היחידה שהסיעה המשותפת קיבלה יחד. בשאר העניינים לישראל ביתנו עמדות עצמאיות, החל מברית הזוגיות וכלה בשחרור אסירים.

החיבור בין שתי המפלגות נכון עדיין לשתיהן, אבל יותר לליברמן מאשר לנתניהו. ריצה בנפרד אמנם מורידה את הליכוד אבל היא גם מורידה את ליברמן למספר חד ספרתי של מנדטים. אלה מספרים מפחידים מבחינתו, בקואליציה הבאה הוא עלול למצוא את עצמו בתפקיד זוטר וזניח ולא שר חוץ.

מלכתחילה אלו לא היו נישואים של אהבה אלא של אינטרסים, ואם זה לא היה ברור עד עכשיו אז בסקר הזה מתחדדת העובדה שמי שעשה את העסקה הטובה יותר מבין השניים הוא ליברמן. אם הסקר נכון, לו היו הבחירות מתקיימות היום הוא היה יכול לחלום על 11 נציגים, קל וחומר על משרד החוץ. במקרה הטוב לפי הסקר הוא בקושי יכול להחליף את עוזי לנדאו בתיירות וגם זה בספק. אפילו גלאון ולפיד מקבלים כפול ממנו.

מקורביו מאמינים שהוא ישוב למשרד החוץ כבר ברביעי הקרוב בצהריים, אבל האניגמה הזו שמרחפת מעל המערכת הפוליטית כבר 17 שנה, תמשך עד שייצאו ההודעות הראשונות מאולם ביהמ"ש הסגור. ביום רביעי הבא יהיה מבחינתו קו פרשת המים. משפט אחד של השופטים יכול להפוך את כל הקערה הפוליטית על פיה.

זיכוי יכול להביא ככל הנראה לנסיקה, ואילו הרשאה להיפך, לנסיגה. כל התחזיות וכל הפרשנויות בעניין הזה יצטרכו להמתין עוד שבוע, אז יפתח משחק חדש לגמרי שיהיו לו השלכות על בחירות 2017, שמחר, דרך אגב, תתחיל הספירה לאחור אליהן על פי החוק. אף אחד לא באמת מעלה בדעתו שהבחירות הבאות תתקיימנה רק בעוד ארבע שנים, אבל יש קונצנזוס רחב שהממשלה הנוכחית לא תסיים את דרכה בקרוב.

ובינתיים, במפלגה התל אביבית

נובמבר קריטי גם לשמאל. אחרי שתשקע בתחילת החודש סערת ליברמן, לקראת סופו יתקיימו הפריימריז בעבודה. לא שהסערה דומה בעוצמתה, אבל זו עוד נקודת ציון שתקבע את עתידו של השמאל. כרגע העבודה לא ממריאה, אך שומרת על יציבות עם 17 מנדטים. מרץ לעומתה, בשקט בשקט, כבר כמעט חצי שנה מתקבעת על מספר דו ספרתי של 11 מנדטים.

המפלגה הקטנה, התל אביבית, כבר לא כזו קטנה ולא כזו תל אביבית. מעמד הביניים שחרד מתפיסתה הכלכלית של יחימוביץ, שלא מצליח להידבק לציפי לבני ושמתרחק בצעדי ענק מלפיד - זז אל חיקה החמים של גלאון. יו"ר מרצ לא מנופפת בהישגיה אלו. היא יודעת שעוד עבודה קשה לפניה, ושסקרים שנעשים זמן רב לפני החירות, יש להם עוד דרך ארוכה לעבור.

להבדיל מיש עתיד שלא הצליחה לסחוף אחריה בבחירות המוניציפליות, זינקה מרצ גם על המפה המקומית. לשלי ולבוז'י כדאי לשים לב לכך, ובעיקר לתוצאות המפלגה בתל אביב. בעוד רשימת העבודה לא עברה את אחוז החסימה, מרץ הכניסה שישה נציגים. זה צריך להדאיג גם אותו, גם אותה, באותה המידה. שניהם תל אביבים.