אי-השוויון הולך וצומח

יום-העיון בנושא אי-השוויון בישראל ובעולם, שקיים מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, היה אירוע מרתק. במהלך ההרצאות עלו שתי מסקנות בעלות חשיבות עצומה להתמודדות עם תופעות אי-השוויון והעוני בישראל. ראשית, אי-השוויון בישראל הוא גדול בכל פרמטר השוואה אפשרי לעולם המתועש. זאת, גם כאשר מדירים מהמדידה את המגזרים של "חרדים וערבים", כפי שרבים בישראל מציעים. שנית, אי-השוויון הולך וצומח, בעיקר בשל שחיקתו הנמשכת של המעמד הבינוני בעולם ובישראל.

מכיוון שרוב הדוברים בכינוס היו כלכלנים, והם שנתנו את הטון, הניתוח של הגורמים למצב ודרך ההתמודדות עם הנושא נעשו בכלים המוכרים להם. לדעתם, שחיקת המעמד הבינוני נובעת מהשילוב של שינויים טכנולוגיים, העמקת הגלובליזציה אשר שחקה את הבסיס התעשייתי של משקים רבים, ומערכת מיסוי אשר היטיבה עם השכבה העשירה ביותר.

הבעיה היא, שגם כלכלנים אשר מודעים לבעיות ומנסים להתמודד איתן, עושים זאת במסגרת המושגית אשר הוטמעה בהם מאז היותם סטודנטים צעירים. מה שמפליא כל פעם מחדש הוא הנטייה של כלכלנים לשכוח כי מדיניות כלכלית היא פרי החלטה של פוליטיקאים ושל תנועות פוליטיות. אפשר להצהיר, כפי שנטען בכנס, כי כדי להתמודד עם בעיית אי-השוויון המתגבר צריך להעלות את שיעור המס השולי ולהגדיל את ההוצאה החברתית. צעד כזה יהיה נכון, אך לא רלבנטי כל עוד אין ניתוח של הכוחות אשר יכולים לקדם מהלך כזה, והכוחות אשר יתנגדו לו. אפשר אולי להתעלם מפוליטיקה כאשר מדובר בלימוד כלי הניתוח הבסיסיים, אך כאשר עוברים לניתוח יישומי, הפוליטיקה תמיד תהיה שם.

הדברים הנ"ל נשמעים מובנים מאליהם עד שנזכרים כי בדיון הציבורי סביב אי-השוויון בישראל ישנה נטייה לייחס את אי-השוויון והעוני להתערבותם של "אינטרסנטים" בפעילות השוק. על-פי גרסה זו, אילו היו נותנים לשוק לפעול על-פי המודל של "תחרות משוכללת", חלק גדול מבעיות העוני ואי-השוויון היו נפתרות. אלא שאינטרסים תמיד היו, ותמיד יהיו, ואסור להסיט את הדיון למצב דמיוני שקיים רק בספרי הלימוד.

בעולם האמיתי ההתמודדות עם אי-השוויון העוני לא יכולה להתבסס על יצירת תנאים של תחרות משוכללת, שבה הפרט יכול לקנות קוטג' בסופרמרקט במחיר נמוך יותר. במציאות, יהיו תמיד קבוצות לחץ וקבוצות שינסו לקדם את האינטרסים שלהן. בעולם כזה ההתמודדות עם אי-השוויון נעשית תמיד על-ידי פעולה קולקטיבית של מפלגות, ו/או של איגודים מקצועיים, אשר מבקשים לשנות את כללי המשחק ואת הגישה למשאבים.

מי שרוצה לראות ירידה משמעותית באי-שוויון שנוצר גם בשוק העבודה עצמו, חייב לתמוך בגל של התארגנויות עובדים, כי בעולם האמיתי אין כמעט כלי אחר למניעת יצירת פערים עצומים בשכר.

הפיכת עובדים מקצועיים לפועלים פשוטים

עניין זה הוא חשוב גם לאור הדגש ששמים רבים בישראל ובעולם על החשיבות של החינוך. נושא זה, אשר עלה באופן בולט ביום-העיון של מרכז טאוב, זוכה לעתים למעמד של פתרון אולטימטיבי לתחלואים חברתיים. אלא שהנתונים שהוצגו בכינוס הראו עד כמה שכבה רחבה של עובדים, בעלי השכלה, הולכת ונשחקת. מי שהיה פעם עובד מקצועי הופך להיות "פועל פשוט". כלומר, אדם שניתן להחליפו באדם אחר עם שכר נמוך יותר .

למעשה, שורשיו של הגל הנוכחי של התארגנויות עובדים נעוצים גם בתהליך הזה - של הפיכת עובדים מקצועיים לפועלים פשוטים. התנהגות קולקטיבית זו, המתבטאת בהקמת ועדי עובדים, ניהול משא-ומתן קיבוצי, העלאת דרישות ושיפור תנאי עבודה בשם קבוצה שלמה של עובדים, היא רציונאלית לחלוטין בעולם שבו אין לפרטים, כל אחד לחוד, כוח ממשי להבטיח את עתידם ו/או את רווחת ילדיו.

מוטב, אם כן, לרכז מאמצים ומילים בדרכים לקדם תהליכים אלה, שבהם אנשים מחוברים אחד לשני ופועלים ביחד לקידומם, ולא לבזבז זמן על המתנה למשיח של התחרות המשוכללת ביותר.