היכונו לגרזן: המשק הישראלי חולה, כל האיברים בו נגועים; והוא הולך לשקם עצמו בפיטורי אלפי עובדים

חברת טבע ומערכת הביטחון, בנקים וחברות סלולר, תעשיות מסורתיות והיי-טק, אולי רפורמות בחשמל, בנמלים, בתעש ובשירות הציבורי. כולם עומדים בפני שינויים דרמטיים במצבת כוח-האדם המועסק. רובם יפטרו עובדים, ו/או גם יפחיתו שכר.

מעבר להצהרות המלל הנרחבות, לאין ספור האמירות והנפיחות של פוליטיקאים, אנשי חברה, וידענים-ידוענים למיניהם, רוב רובם יפטרו עובדים כי אין להם ברירה. כי זה קריטי להישרדותם, כי נכון לעשות זאת למען בריאות התאגיד, ועיקר העיקרים, וזה ילך ויבלוט בעתיד הקרוב, ימשיך להתקיים לחץ ציבורי בלתי פוסק להפחתת מחירים, להורדה משמעותית ביוקר המחיה. כך שגם מי שעדיין חוגג את כוחו המונופוליסטי או את ההגנה הפוליטית-חברתית-מפלגתית, יצטרך במוקדם או במאוחר להיכנס למערך של צמצום בהוצאות, בעיקר הקבועות, ובין היתר מדובר בפיטורי עובדים.

נעיר מיד: ברור וחשוב ביותר, שצעד כל-כך קשה חייב להיעשות רק כצעד אחרון-אחרון, א-ח-ר-י שניסו כל דבר אחר. רק אחרי שצומצמו באמת כל ההוצאות המופקרות, לרבות שכר המנהלים, משרתי האינטרסים של בעלי השליטה בחברות ציבוריות, שאינם שווים אפילו חצי מהסכום שהם מקבלים, וכן ניקוי מוקפד ושקדני של בורות שומנים ישנים-נושנים, שקשה לגעת בהם ועוד יותר קשה לנקות אותם.

סדר חדש בענף המזון

בכנס על הסדרי חוב במשק, שנערך במרכז הבינתחומי ביום חמישי האחרון (31.10.13), תינה את צרותיו אחד מבכירי ענף הסלולר. בין היתר הוא טען את מה שטוענים אנשי הסלולר שהרוויחו בעבר מיליארדים והיום הרבה פחות: הרפורמה בסלולר, היחידה שהתקיימה בפועל, פגעה קודם כול ובעיקר בציבור ובהכנסות המדינה המשרתות אותו. 15,000 עובדים פוטרו, ובמילותיו "נזרקו לרחוב", וסכומים בסדר גודל של יותר מ-5 מיליארד שקל מסים, מסי עבודה ומסים בגין רווחים, נמנעו מהקופה הציבורית.

עוד תוצאה, כפי שסיפר עליה זה שרצה להיות טייקון, ולא יצא לו בשל הרפורמה: בעלי החשבונות הקטנים, למשל עד 50 שקל בחודש, שזה לדבריו 50% מכלל מחזיקי הטלפונים הניידים, לא חשו שינוי משמעותי בעלות החודשית, אולי 5 שקלים פחות; בעוד שלבעלי החשבונות הגדולים, למשל 2000 שקל לחודש, אלה ש"העבודה" משלמת עבורם את החשבון - הסכומים נחתכו בחצי. אז זה מה שרציתם? גיחך האיש.

בהנחה שהמספרים על פיטורי עובדים וגריעת ההכנסות מהמדינה די מדויקים, עדיין נותרת השאלה - האם הרפורמה בסלולר היא נכונה לציבור, לחברה ולמדינה, או לא. מזה תיגזר גם השאלה - האם פיטורי עובדים בטבע שנכנסת לעידן של הישרדות; בחברת החשמל שבה יש כבר הרבה שנים יותר מ-3,000 עובדים חסרי מעש, או 1,000 איש בתעש, ויותר מ-8,000 מקבלי שכר בבנקאות - האם הם אכן מחויבי המציאות.

במקביל עולה השאלה - האם סדר חדש בענף המזון בכללותו, כזה שיביא להורדת מחירי האוכל "שווה" את הפגיעה הקשה שתהיה בהכנסות החקלאים, בעובדי חברות המזון ורשתות השיווק. הרי בבוא העת ראשי ענפים אלה יאמרו: "אתם רוצים להוריד את מחירי המזון על-ידי פתיחת השוק לתחרות מחו"ל, והורדת מחיר המטרה בחלב? - אין בעיה, אבל תדעו: החקלאות תצטמצם ואף תקרוס, החקלאים יבקשו דמי-אבטלה, במלחמה הבאה לא יהיה חלב לילדים ולא עגבנייה לקשישים".

"יתר על כן, השטחים הירוקים יהפכו לשממה שעליה ישתלט כסף סעודי ואיראני. המחלבות והרשתות יפטרו מיד, בליווי צלמים, את העובדים והעובדות בעלי השכר הכי נמוך, הקופאיות במרכולים יפגינו ויציגו תלוש שכר עלוב של משרה חלקית בשכר מינימום. אז מה? כדאי להוריד את יוקר המחיה או לא?"

התשובה היא: כן. כאשר אדם סובל ממחלה קשה הוא נדרש לטיפול אונקולוגי, בכימותרפיה או בהקרנות. טיפול שהוא קשה, מתיש, וגם הורס לעתים חלקים בריאים בגוף. ובכל זאת נשאל - האם עליו לעבור את הטיפול או לא? והתשובה ברורה ונכונה לכל טיפול הכרחי בכל איבר חולה בגוף.

המשק הישראלי חולה. כל האיברים בו נגועים. הסימנים החיצוניים למחלה הם יוקר המחיה, מחירי הדירות, המגזר הציבורי המנופח שרובו לא נותן שירות ראוי, אי-שוויון בולט, הפליה לרעה של מגזרים שונים, היעדר הזדמנות שווה לצעירים, כעסים, אי-נחת חברתית ואי-אמון בולט וקשה בכל מערכות השלטון, החל מהכנסת והממשלה, דרך הרשויות המקומיות, המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, המורים ובתי-הספר, וכלה ברופאים, בבתי-החולים ועוד ועוד.

המשק הישראלי חולה במחלה שלא טופלה בזמן וכבר השתלטה על הגוף כולו. ולכן אין למשק ברירה אלא לעבור טיפול מסיבי, אחרת הוא לא ישרוד.

תפקידה של הממשלה הוא בין היתר לבצע מהפך בתודעה שלה. את המהפך חייבים להוביל שר הכלכלה נפתלי בנט ושר האוצר יאיר לפיד. אין מה לחכות לראש הממשלה בנימין נתניהו, שכן תשומת-הלב שלו נתונה כל-כולה לביטחון המדינה (חבל, אבל זה מה יש).

גלים של פיטורים

תפקידה של ממשלה הוא להכין קודם כול את הדרך לשיקום המשק, שהולך לשקם את עצמו בין היתר באמצעות גלים של פיטורים. אסור לנו להסתמך על האמונה ההזויה, שהמשק ירחיב את צרכיו ויצמח ולכן תהיה עבודה למפוטרים; שכן דבר אחד כבר ידוע כאן: למפוטרים מעל גיל 45, גברים ונשים, קשה למצוא מקום עבודה חדש; וחסרי מקצוע ומיומנות - כמעט לא יכולים למצוא עבודה חדשה.

זה אומר, שסכומי הוצאות הביטוח הלאומי בגין דמי-אבטלה והבטחת הכנסה יזנקו משמעותית, וזה אומר גם שהמובטלים יפחיתו את הצריכה המשפחתית, מה שיאיץ עוד יותר את ההאטה במשק. במצב כזה, הדרך הנכונה היא להציף את המשק בהכשרות מקצועיות, ובשינויים משמעותיים שיאפשרו למפוטרים, שרובם כבר אינם צעירים, לבנות לעצמם חיים אחרים, בין היתר בעסקים עצמאיים, זעירים, קטנים ובינוניים.

ורק לבור אחד אסור לנו להמשיך וליפול: לא "לפצות" את המשק המדמם בהגדלת חלקו של המגזר הציבורי - המנופח, הכבד והמזיק ממילא.