כל הסיבות לרשום את הילדים לחוג אופנועי שטח

בפני כל הורה ניצבת בנקודת זמן מסוימת בחיים הדילמה הקיומית: לאיזה חוג לרשום את הילד? מהו התחום המתאים ביותר עבורו? ותוך כמה זמן הוא ייאבד עניין וימשיך לתחום הבא? ברוב המקרים, המסע בתוך העולם הסבוך הזה יסתיים, אם יש לכם מזל, בדילוג קליל ונטול משקעים בין מספר מצומצם של תחומים.

ספורט חדש שתופס תאוצה ולגליזציה בשנים האחרונות הוא תחום אופנועי השטח. בשנתיים האחרונות אולמות התצוגה של כל יבואני הדו-גלגלי בישראל נתקלים במגמה מובהקת: מספר מכירות אופנועי השטח לילדים עלה במאות אחוזים, ובקרוב מאוד אף ישאיר אבק (תרתי משמע) לאלו של המבוגרים.

המוטוקרוס מהווה אולי את הנדבך הסקסי והצבעוני ביותר בעולם הספורט הדו-גלגלי, נדבך שקל מאוד לחשוש לקחת בו חלק אבל גם קל להתאהב ולהתמכר לעיסוק בו. בישראל התחום נחשב למאוד צעיר בתצורה החוקית שלו, ראיה לכך היא העובדה שעדיין לא קיים בארץ מסלול אחד חוקי למהדרין, והספורטאים שלנו, אלה שמייצגים אותנו בתחרויות בחו"ל (יש דבר כזה), מתאמנים במתקנים מרוחקים ומאולתרים.

"תגיע, יש הכל, יהיה כיף", מספר לי המסרון. המוען: זיו כרמי, מרוכבי השטח הטובים בארץ, ומי שהקים בישראל את בית הספר לרכיבה "סדנת האלופים" שהוקמה בשיתוף champ factory, הסדנה הגדולה בדרום קליפורניה. לכאן מגיעים אלו שרוצים להוציא מאופנוע השטח שלהם את המיטב שהוא יכול לספק, לא עוד טיול רגוע של שבת בשבילי קק"ל עם נופים וארץ ישראל היפה. כאן תמצאו את האדרנלין באחת התצורות המזוקקת, הפרועות והבוציות שלו.

בקרוב אגיע רחוק

הבוקר מביא עמו מזג אוויר מושלם. במסלול מתכנסים שישה רוכבים מחויכים, כולם מגיעים עם רקע של רכיבת שטח, מנוסים יותר או פחות. למרות הכל, ההתרגשות ניכרת על פניהם מה"לא נודע" הטמון בהתנסות שכזו. השעה הראשונה של ההתכנסות מוקדשת לקפה, מאפה, חילופי חוויות ו"טקס" לבישת, חבישת ונעילת ציוד המיגון, ויש לא מעט (רק אם אפשר זיו, במטותא ממך, להבא מידת מגפיים אחת גדולה יותר).

מבט חטוף בכיוון המסלול, צפים חששות נסתרים, בעיקר למי שבא מאופנועי הכביש. המקפצות, הסיבובים החדים והחולות העמוקים מבשרים לי: I am not in Kansas anymore.

סיבובי החימום מפחיתים במעט את מפלס הדאגה ומשפרים את הקשר עם האופנוע. ההתנסות החדשה זרה, מנוכרת ורחוקה מאוד מסביבת הנוחות שלי. אין אחיזה, תוואי השטח רחוק מלהיות סימטרי והקוליסים שנחרטו באדמה על ידי רוכבים שהיו כאן לפניי לא תורמים להרגשת הביטחון. "השקו היום את המסלול ויש 400% אחיזה", מכריז זיו. אני מתקשה לקנות את ההצהרה.

אחרי תדריך ארוך ומוקפד, כזה ששמור ליוצא יחידה מובחרת בצה"ל שכולל הדגמות והסברים, אני שוב קופץ על האופנוע. בתוכי מתקיים מאבק אלים בין האינסטינקטים מהכביש למציאות הלא יציבה תחתי, החיפוש התמידי אחר אחיזה בקרקע מביא אותי לקפץ קדימה ואחורה לאורך המושב ולהעביר משקלים מהצמיג הקדמי לאחורי.

פותח את המצערת, הילוך ראשון, שני, שלישי, הכל קורה מהר, הגוף נזרק קדימה תוך כדי ניסיון לשמר את עמידת המוצא הבסיסית שמעוררת שרירים רדומים. ההוסאברג מתוצרת שוודיה חורש את המשטח הלא יציב, זה שלפני כמה דקות עוד הרתיע אותי. פנייה חדה מגיעה וזה הזמן לשלב רצף של פעולות שלא יוצאות ממני בטבעיות. זורק את הגוף אחורה תוך כדי בלימה, מייחל למעט אחיזה, מכניס קלאץ', בועט ברגלית ההילוכים, מוריד הילוך לשני ונזרק קדימה. עכשיו מתחנן למעט היגוי, הסיבוב מאחוריי ומולי כבר ניצבת הרמפה הראשונה שתביא אותי לפיק נוסף ביום הזה, הקפיצה המיוחלת. חזרה לעמידת המוצא, עיניים צופות קדימה ומצערת הגז נשארת קבועה, והנה לראשונה אני מרחף באוויר כמו תלמה ולואיז, רק כמה עשרות סנטימטרים.

זיו ניגש אליי לתיקונים, רמת החיות הגבוהה והחיוך הקבוע על פרצופו מקרינים על כולם וזולגים על באי הקורס, שמהר מאוד הופך ממפחיד למרגש ומהנה. כמה דגשים לגבי הקפיצה ואני ניגש לניסיון נוסף. הפעם אגיע מהר יותר. פותח את מצערת הגז, עמידת המוצא כבר באה באופן חצי טבעי, המהירות הגבוהה מוכיחה את עצמה והקפיצות הבאות כבר מרשימות הרבה יותר. כל כך מרשימות, שעם הנחיתה אני מפספס פנייה שמגיעה מיד לאחר מכן, וכלאחר כבוד מקפץ גם אותה ונוחת בצדו השני של המסלול.

לדלג מעל תקרת הזכוכית

בית הספר פונה למבוגרים ולצעירים כאחד. הוא מונה כמה עשרות ילדים שיכולים לבחור בין תחומים שונים בתוך עולם אופנועי השטח. חלק משיטות הלימוד יובאו מארה"ב וחלקן נבנו כאן בישראל. הרבה כישרונות צצים על משטח החול, ונראה שיש עתיד ורוד לתחום (כל עוד תהיה תמיכה מהמדינה, שלא ממהרת לאשר מסלולים ומקפידה להתיש את היזמים), כשלאחרונה נפרצה תקרת הזכוכית חשובה: לראשונה בספורט הצעיר הזה יצאו שתי נבחרות ישראליות לשתי תחרויות נחשבת בעולם, עם כל הפאתוס האפשרי - דגלים, המנונים וקסדות ססגוניות מעוטרות בדגלי ישראל.

אין ויכוח על כך שלא מדובר בספורט זול, אך במבט שני אם נחשב לרגע את העליות הכוללות בחיפוש אחר התחום המועדף על ילדינו, סביר להניח שנגיע במצטבר לסכום לא הרבה יותר גבוה מזה של הספורט המוטורי. אם נבחר לרגע להניח את המשתנה הזה בצד, הספורט הזה ימלא את ארגז הכלים של הילדים שלנו בערכים ייחודיים ויפלס להם את הדרך להתמודד עם המהמורות הצפויות להם בעתיד, גם בכביש וגם בחייהם האישיים.

השעה 13:00 בצהריים ומאחורינו ארבע שעות של אימונים, הגוף עייף, כואב, והשרירים מייחלים למעט מנוחה. והאופנוע? בכלל עוד לא התחיל להתחמם, "חכה למחר בבוקר, רק אז תרגיש את הגוף", קורץ לי זיו.

kfir-k@globes.co.il

 טיול שטח / אינפוגרפיקה: יהונתן קינן