מגמת הירידה תופסת תאוצה

עוד זכורה היטב התקופה שבה עסקו כולם באינטנסיביות ב-Peak Oil. תיאוריה, אשר הניחה שאנו די קרובים למצב שבו ייחסר נפט בעולם. לא רק נפט נוזלי, קל להשגה, אלא גם "זהב שחור" המופק בכל צורה אפשרת, כולל מן הסוג הסינטטי. כמו כן, דאגנו מכך שהגיאוגרפיה, והעומקים שבהם יצטרכו לקדוח, יגרמו לצמצום איטי אך קבוע, בזרימת הנוזל השחור לצרכנים, ולקביעה שהמקומות בהן נמצא עדיין נפט, קשים מדי לניצול.

והנה, כיום, אנו רואים שבשוק האנרגיה הכללי, הדיון הזה נעלם כולו כלא היה, או לפחות נדחה להרבה הרבה יותר מאוחר קדימה בזמן. גילויי הגז, בכמויות אסטרונומיות, ובכל מיני מקומות בעולם (כולל אצלנו), ויכולת הפקה של נפט מחומרים המכילים אותו בכמויות קטנות יחסית, כל אלו הפכו את התיאוריה ללא רלוונטית. אין ספק שבעניין זה תורמות טכנולוגיות הקידוח האופקי, ושיטת ה-Fracking, כאשר כלי עבודה אלו שינו את התמונה בכלל, ותמונת האנרגיה בארה"ב בפרט.

נא ראו את המצב המעודכן של שדות האנרגיה בעולם (EIA):

 משה שלום מפה

עלות יבוא האנרגיה, ממקורות זרים, הפכה עם השנים למעמסה כבדה על תקציב ארה"ב, ולדאגה גדולה למנהיגיה. זו בוודאי הסיבה לעובדה שהנפט שיחק משקל עצום בשיקולים של הפוליטיקה הגלובלית (אופ"ק, מלחמות במזה"ת, ויריבות עם רוסיה על אזורים של מעבר צינורות גז).

עכשיו, כאשר במערב התיכון האמריקאי, ובחלק ממדינות הצפון מערב של המדינה הגדולה הזו, נמצאו מאגרים בלתי נדלים של גז, ונפט ספוג, מדברים כבר על כך שארה"ב תהפוך בקרוב ליצואנית במקום יבואנית. מה עומד מאחורי ההצלחה הגדולה הזו, חוץ מן הגילויים החדשים, ומן הטכנולוגיות? המחיר כמובן.

כאשר הוא סובב סביב 30, 40 או אפילו 70 דולר לחבית, כל עסק החיפוש, והניצול המתוחכם, לא עמד על הפרק מחוסר כדאיות. כאשר המחיר מיוצב, פחות או יותר, סביב ה-100, לא רק שאנשי אופ"ק מרוצים, אלא גם מפתחי השדות בכל רחבי העולם, בכל רחבי ארה"ב, ובמיוחד מפתחי השדות הדורשים השקעות גדולות.

קיימת בעיה פנימית בדינאמיקה של מצבים כאלה. הייצור המוגבר, המביא כמויות גדולות של המוצר המופק, גורם לירידה במחירים, ולקשיים להמשך אותה הפקה מאסיבית. במקרה ספציפי זה יש לציין שכמויות הגז, גם הן, מהוות סוגיה קשה עבור מחיר הנפט עצמו. לדעתי, המצב יתחיל להחמיר ברצינות כאשר נראה יותר ויותר תעשיות עוברות לשימוש יעיל, והמוני, בגז, כפי שקובעי המדיניות לוחצים לעשות.

תוסיפו לכך את הירידה בצמיחה הגלובלית, והסטגנציה בזו האמריקאית בפרט, ותקבלו תמונה לא אידיאלית, בלשון המעטה, עבור צפי המחירים של הנוזל האנרגטי בכלל, ושל מה שישתקף בחוזה ה-WTI בפרט. כאשר בעיות גיאו-פוליטיות פיצו על מלחמות הביקוש וההיצע, התקבל מצב סביר של מחירים, אבל גורם זה פג לו לא מזמן.

כעת, המגמה היורדת מתחילה לתפוס תאוצה. וכצפוי, לעומת דשדוש יורד במחיר העולמי, המיוצג בחוזה הברנט, אנו רואים ירידה חדה בחוזה האמריקאי, עקב התחושה ששם המצב חמור יותר, בגלל ההיצע המקומי הגדול החדש.

לפניכם גרפים יומיים של שני החוזים, המייצגים היטב את ההבדל במומנטום של תנועת המחיר ביניהם:

 משה שלום ברנט

 משה שלום ויטיאי

לנו כצרכנים גלובליים, נעים וטוב, כאשר המחירים האלו יורדים. התלות האינסופית בעולמנו באנרגיה, ובכל מוצרי הלוואי של הנפט, גורם לשרשרת השפעה אדירה על מה שקורה חיינו. כסוחרים ומשקיעים, עלינו להיות מודעים למגמה, ולגורמי הרקע המביאה אותה למימוש.

טכנית, בחוזה האמריקאי, הירידה מתחת ל-104 הייתה הסימן המובהק שחיכינו לו כדי לומר שהפעילים מסנכרנים עכשיו בין המהות לתנועה. כמו כן, שימו לב שרמות התמיכה נמצאות כעת סביב 91-92 ואח"כ סביב 86.

בהפוך על הפוך ניתן לחשוב שאולי זה יהיה הטריגר לשינוי חיובי בצמיחה שהפד' מקווה לה, ולא רק הוא אלא כל קובעי המדיניות בכל העולם.

משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.