האם בנק רשאי לסרב לפתוח חשבון עו"ש ללקוח עקב סכסוך נושן?

האם בנק רשאי לסרב לפתוח חשבון עובר ושב ללקוח עקב סכסוך נושן ביניהם שהסתיים לפני 20 שנה בפשרה? זו השאלה שאליה יצטרך להידרש בקרוב בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

סעיף 2(א) לחוק הבנקאות אוסר על הבנקים בישראל לסרב באופן בלתי סביר לפתוח חשבון עובר ושב לאזרח המבקש לעשות זאת, כל עוד החשבון מצוי ביתרת זכות וכל עוד הלקוח עומד בתנאי ההסכם שבינו לבין הבנק בקשר לניהול החשבון. עם זאת, החוק מאפשר לבנקים לסרב לפתוח חשבון ללקוח בכמה מקרים. סיבה סבירה לסירוב לפתוח חשבון עשויה להיחשב למשל כאשר הלקוח התנהג באופן אלים בסניף הבנק, גם כאשר קיים יסוד סביר להניח כי הפעילות בחשבון קשורה בהלבנת הון או כאשר קיימת פעילות בעייתית בחשבון כגון הפקדה של שיקים מזויפים שעלולים ליצור עילת תביעה נגד הבנק בעתיד רשאי הבנק לסרב לפתוח חשבון. עילה נוספת על-פי החוק לסירוב סביר של בנק לפתיחת חשבון ללקוח היא "סכסוך שהתקיים בעבר בין הבנק ללקוח הפוגע ביחסי האמון הדרושים לניהול חשבון בנק".

בתביעה שהוגשה באחרונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, טוען לקוח של בנק אגוד בשם שבתאי יוסף, כי הבנק "סימן אותו" ומסרב לפתוח לו חשבון עובר ושב עקב סכסוך שהתנהל ביניהם לפני כמעט 20 שנה והסתיים בפשרה מוסכמת. באמצעות עורך דין רועי סלוקי ממשרד עוה"ד ברם, סלוקי ושות' טוען יוסף כי הבנק מבסס את סירובו על טענה הבלתי מוכחת לפיה הוא מחל ליוסף לפני 20 שנה על חוב של מאות אלפי שקלים. "סירוב הבנק לפתוח ליוסף חשבון בנסיבות אלה הוא מנוגד לחוק, מהווה עוולה בנזיקין כלפיו וכן הפרה של הפשרה הנושנה שבין הצדדים", נטען בתביעה.

יוסף, הלקוח, אינו מסתפק בכך ומוסיף וטוען כי התנהלות הבנק מהווה עוולה של לשון הרע כלפיו. "סימון שמו של התובע במערכת הבנק, במה שמכונה 'נקודה שחורה' ולמעשה הטבעת 'אות קלון' על מצחו של התובע והפצתה בתפוצה רבתי בין כל פקידי הבנק, מהווה לשון הרע, כהגדרתו בחוק", נטען בתביעה. לטענת יוסף, הפרסום האמור הוא "מבזה, משפיל, פוגע בשמו הטוב של התובע ומציגו כאדם בעייתי ובלתי אמין אשר אין לאפשר לו לפתוח חשבון בבנק ולו למטרת הפקדת כספו ותו לא - הכול על אף שהבנק מעולם לא טרח להוכיח כדבעי את החוב עליו מחל כביכול לתובע ובחלוף 20 שנים מאז הצהיר הבנק כלפיו, כי אין לו כל תביעה בקשר לחוב נטען זה". לא רק כלפי בנק אגוד מועלות טענות בתביעה, אלא גם כלפי בנק ישראל שלדברי התובע תומך בסירוב הבנק לפתוח לו חשבון בהתבססו על הסעיף בחוק הבנקאות שמאפשר לבנק לסרב לפתוח חשבון ללקוח מקום שבו היה ביניהם סכסוך עבר בפוגע ביחסי האמון שביניהם.

בתשובה לפנייתו של יוסף לבנק ישראל שבה הלין על התנהלות בנק אגוד נמסר לו מבנק ישראל כי סירוב הבנק לפתוח לו חשבון הוא סביר והוא נעוץ בכך שבעבר חשבון החברה שבה היה התובע בעל מניות ומורשה חתימה לא התנהל כשורה במובן זה שנמחל לו חוב של 750 אלף שקל.

"נשגב מבינתו של התובע להבין את עמדת בנק ישראל בעניין זה, נאמר בתביעה. "בעוד אמון הבנק בלקוח רלוונטי מקום בו מתבקש הבנק להעניק ללקוחו אשראי, הרי שבמקרה בו כל שמבקש הלקוח הינו ניהול חשבון קרדיטורי בלבד, לא מוטל על הבנק כל סיכון וממילא שאלת האמון בלקוח הופכת בלתי רלוונטית".

ראשיתו של הסכסוך הינה במחלוקת בין שבתאי יוסף, אשר היה ערב לחברה בבעלותו שניהלה חשבון בבנק אגוד בסניף רמת השרון, לבין הבנק בראשית שנות ה-90. לאחר הגשת תביעות הדדיות בין הצדדים, נחתם בינואר 94' הסכם פשרה שהביא לסילוק המחלוקות בין הצדדים וכלל הצהרה כי לא יהיו לצדדים עוד תביעות וטענות בקשר לחוב זה.

כמעט 20 שנה חלפו מאז ובחודש מאי 2013 פנה יוסף לבנק אגוד וביקש לפתוח חשבון על שמו. הבנק סירב לבקשה ויוסף פנה באמצעות היחידה לפניות הציבור של הפיקוח על הבנקים והתלונן על התנהלות הבנק. בנק ישראל תמך, כאמור, בעמדת בנק אגוד ולאור האמור החליט יוסף לפנות לבית המשפט בבקשה להוציא צו המורה לבנק לאפשר לו לפתוח חשבון קרדטורי על שמו. עוד מבקש התובע מביהמ"ש כי יוציא צו המורה לבנק אגוד למחוק כל סימון המופיע במערכת הבנק בצמוד לשמו ולהימנע מהפצת הסימון כאמור, כאשר מדובר בפרסום לשון הרע.

עם הגשת התביעה אמר פרקליטו של יוסף, עו"ד רועי סלוקי כי המקרה של יוסף הוא חלק מתופעה מוכרת שבנק ישראל נותן לה גיבוי בה מצמידים 'נקודה שחורה' לאדם שלבנק היה סכסוך עסקי מולו. "תמוהה העמדה של הפיקוח על הבנקים שמצדד בעמדת הבנק כי כביכול הבנק " מחל " לתובע לפני 20 שנה על חלק מהחוב של חברה שהתובע היה בעל מניות ומורשה חתימה בחשבונה. זאת, כאשר מדובר בחוב שהיה במחלוקת ולא התברר מעולם".

מבנק אגוד נמסר בתגובה כי "הבנק איננו מוסר פרטים אודות לקוחותיו. לעניין פתיחת חשבונות, פועל הבנק בהתאם להוראות הדין והמפקח על הבנקים. ככל שיומצא לידי הבנק כתב התביעה נשוא הכתבה, תוגש תגובתו כמקובל".