ובינתיים, באלפיון העליון: הצצה לסכסוך על "לב לבונטין"

"ליהנות מכל העולמות, מרחק פסיעה משדרות רוטשילד" - כך משווקת חברת "לב לבונטין" את פרויקט המגורים היוקרתי, האיכותי והמודרני שהיא בונה בלב תל-אביב, מזרחית לגן החשמל.

בפרסומיה את הפרויקט, שעתיד לכלול 71 דירות יוקרה, מציינת החברה כי הוא נבנה ב"אזור תוסס ואופנתי, שנמצא בעיצומו של תהליך התחדשות, המתאפיין בשימור המבנים ההיסטוריים היפהפיים המעטרים אותו, בצד פריחתם של בתי-קפה, גלריות, חנויות מעצבים ומועדונים עכשוויים, ומושך אליו אוכלוסייה שוחרת תרבות, היודעת לזהות הזדמנות להשקעה באיכות החיים ושואפת להפוך לחלק מקהילה פעילה ודינמית".

הפרסומים יפים ומושכים את העין והפוטנציאל הוא גדול, אבל ל"גלובס" נודע כי מתחת לפני השטח מתרחש מזה חודשים ארוכים מאבק משפטי קשה על הזכויות בפרויקט.

מהצד האחד של המתרס ניצבים ד"ר חיים זקלד ובתו, עו"ד רינת שרון זקלד-כהן, יזמי הפרויקט הראשונים שבצוותא עם שי עופרי ואריה לייביקר הקימו ב-2010 את חברת "לב לבונטין", לשם רכישת הקרקע במקום מחברת "מנהטן-העיר הלבנה" והקמת הפרויקט. מהעבר השני של המתרס ניצבים בעלי הזכויות הנוכחיים, אנשי העסקים מרדכי ומשה ינאי, ועו"ד זיסי הצובאי, המכהן כמנכ"ל החברה.

לקבוצות יש טענות קשות ביותר האחת כלפי השנייה, ותהליך גישור שהתנהל ביניהן בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, אורי גורן, לא הצליח להביא לפתרון המחלוקות. תביעה בסך כ-14.7 מיליון שקל שהגישו חיים ושרון זקלד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כבר בפברואר 2013, ושלא פורסמה עד היום, חושפת את עיקרי הטענות של המייסדים נגד הבעלים הנוכחיים.

הגישור נכשל

חיים ושרון זקלד (קבוצת זקלד) טוענים בתביעתם כי לאחר שייסדו את חברת "לב לבונטין" ב-2010 ביחד עם שותפיהם, שי עופרי ואריה לייביקר (קבוצת עופרי), ופעלו לשם רכישת הקרקע בלבונטין כדי להקים עליה בניין דירות של 71 יחידות דיור, "פעלו משה ומרדכי ינאי והצובאי על מנת לנשל את התובעים מכל זכות או קשר עם החברה".

לפי התביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד עופר שפירא ממשרד שבלת ושות', "הנתבעים פעלו מאחורי גבם של התובעים לטובת ניסיון העברת הבעלות בחברת 'לב לבונטין' לשליטתו של משה ינאי, תוך ניסיון לדחיקת רגלם של התובעים ממנה והעברת האחיזה בה מידם לידיו של ינאי, ללא הסכמתם, ואף שהתובעים החזיקו ב-50% ממניות החברה".

לטענת התובעים, "ניסו ינאי ויתר הנתבעים לבטל חד-צדדית הסכם ההלוואה שהיה לחברה עם חיים זקלד, שנוצר בעת שהחברה הייתה זקוקה לכספים שהלווה לה זקלד, ושבלעדיהם לא הייתה העסקה רואה אור ומניבה את הפירות שהיא מניבה כיום".

לדבריהם, "התנהגותם הנפסדת של הנתבעים, החורגת מכל אמת-מידה של הגינות מסחרית, גרמה ועודנה גורמת לתובעים חיסרון כיס ניכר ופוגעת בזכויותיהם".

הפרת הסכם הלוואה

חלק מהתביעה מבוסס על הסכם הלוואה שנערך לטענת התובעים בין חיים זקלד לבין לב לבונטין. לטענת התובעים, בספטמבר 2010, במהלך הניסיונות לרכוש את הקרקע ולאחר שנוכח זקלד כי הניסיון לגיוס הון ממשקיעים חיצוניים או מקונים פוטנציאליים לשם הרכישה אינו מצליח, הוא העמיד מיליון שקל מהונו האישי לצורך התשלום.

ואולם, לדבריו, הנתבעים החזירו לו בהמשך הדרך את מיליון השקל באופן חד-צדדי, והם מתכחשים להסכמות, לפיהן ההלוואה מזכה את זקלד בדירת 3 חדרים, ששוויה עולה על 2.4 מיליון שקל.

לפי התביעה, בהמשך עמלה קבוצת זקלד במרץ כדי לגייס הון נוסף של 10 מיליון שקל ולקדם את הפרויקט, אך ב-1 בנובמבר 2010 היא נדהמה לשמוע מקבוצת עופרי כי זקלד אינו צריך להעביר את הסכום של 10 מיליון שקל עבור תשלום שני, כיוון שהשליטה בחברה הועברה לידי משה ינאי.

"מכאן מובן שב-31 באוקטובר 2010, בפגישה שהתקיימה בין קבוצת עופרי ועו"ד הצובאי לבין משה ינאי, בלעדי קבוצת זקלד, הוחלט על העברת הבעלות בחברה. יצוין כי באותם ימים טענה קבוצת עופרי כי היא אינה מכירה כביכול את ינאי ואף ביקשה מזקלד לנסות ולגייסו כמשקיע בחברה", נאמר בתביעה.

לדברי התובעים, בדיעבד התברר להם כי בזמן בו הם השקיעו את מרצם בהשגת כספים לחברה, פעלו עו"ד הצובאי ומשה ינאי בסתר ומאחורי גבם, על מנת לנסות ולהעביר את הבעלות והשליטה בחברה למשה ינאי על חשבונם.

לטענת התובעים, העברת השליטה בחברה התבצעה ללא ידיעתם, למרות שהם שלטו ב-50% ממנה. התובעים דורשים לקבל לידיהם כיום 25% ממניות החברה. "כוונת המייסדים הייתה כי ככל שייכנסו לחברה משקיעים חיצוניים בתמורה למניות החברה, תדוללנה מניות המייסדים בהתאם. לפיכך, מסכימים התובעים כי קרוב לוודאי שמניותיהם בחברה היו מדוללות, כך שהיו נשארים בסופו של דבר עם 25% ממניותיה", נטען בתביעה.

"העברת זכויות כשרה"

משה ומרדכי ינאי ועו"ד הצובאי שוללים מכל וכל את הטענות נגדם ומעלים מצדם טענות קשות ביותר נגד חיים ורינת זקלד. בכתב ההגנה שהגישו לבית המשפט, באמצעות עו"ד אמיר איבצן, טוענים השלושה כי התביעה שהוגשה נגדם היא "לא פחות מאשר תביעה הזויה, חסרת תום-לב, וכשלעצמה מהווה מעשה של מירמה".

"התובעים, המכנים עצמם קבוצת זקלד הינם זוג נוכלים קטנים, אשר חברו לזוג נוכלים אחר, המכונה על-ידם 'קבוצת עופרי', שי עופרי ואריק לייביקר, לצורך ביצוע עסקאות שונות ומשונות, אשר מעולם לא הייתה למי מהם היכולת לבצען. מדובר היה למעשה בפנטזיה שרקחו 'שתי הקבוצות' שסיבכה אותם עד הצוואר", נטען בכתב ההגנה.

לדברי הנתבעים בלשונם הציורית, "ניתן להמשיל את העסקה שהתובעים רקמו ביחד עם עופרי ולייביקר לעסקה מעולה, אותה רוקם אדם מן היישוב, לרכוש את חברת מייקרוסופט".

לגופם של דברים טוענים משה ומרדכי ינאי והצובאי, כי בעקבות קשיי מימון של זקלד ושותפיו לרכוש את הקרקע ולהקים את הפרויקט, קיבלה קבוצת היזמים שבהנהגת ינאי את מלאו הזכויות בפרויקט לידיה באופן כשר ובהסכמת כל המעורבים.

"ב-3 בנובמבר 2010 העמידה 'מ.מ.א נדל"ן ואחזקות' שבבעלות ינאי ל'לב לבונטין' את המקורות הכספיים (לרכישת הקרקע ובית הקבלן - ח' מ'). עבור רכישת בית הקבלן, באמצעות 'לב לבונטין', שילם ינאי 71 מיליון שקל בתוספת מע"מ וריבית וכן את מס הרכישה ותשלומים נוספים ובסך-הכול כ-80 מיליון שקל".

הנתבעים מציינים כי מאז שחיים זקלד יצא מהפרויקט, והוא עבר לידי משה ומרדכי ינאי והצובאי, לא היה קשר כלשהו בינו ובין בתו לבין "לב לבונטין" או מי מהנתבעים.

"תביעת מירמה"

באשר להלוואה שטוען זקלד שהעמיד לצורך רכישת הקרקע ושמקנה לו, לדבריו, בעלות על דירה בת 3 חדרים בפרויקט, טוענים הנתבעים כי מיליון השקלים הועמדו על-ידי זקלד כהלוואה. זאת, במסגרת מאמציו לגייס הון בעצמו לפרויקט ולצורך ניסיון לארגן קבוצת רכישה (שנכשל). לטענת הנתבעים, הלוואה זו לא מקנה לזקלד זכויות כלשהן.

"בית המשפט הנכבד מתבקש לדחות את התביעה, בהיותה תביעת מירמה ברורה על פניה, המנוסחת באריכות בלתי מתקבלת על הדעת, תוך חזרה פעם אחר פעם על טענות-שווא", כתבו הנתבעים בכתב ההגנה. כמו כן, הגישו השלושה הודעה לצד שלישי נגד התובעים ונגד שני שותפיהם לשעבר, לייביקר ועופרי.

אקזיט של 300 מיליון דולר והשקעות בנדל"ן

איש העסקים משה ינאי, העומד במוקד תביעתם של חיים זקלד ועו"ד רינת זקלד-כהן סביב הזכויות בפרויקט "לב לבונטין", אינו מוכר לציבור הרחב, אך הוא מוכר היטב בעולם ההיי-טק. ינאי אף נבחר על-ידי "גלובס" לאיש המשפיע ביותר על ההיי-טק הישראלי לשנת 2008.

עד 2002 עבד ינאי בתפקיד בכיר בענקית החומרה - EMC - והיה אחד האחראים לצמיחה המהירה שלה בשנות ה-90. בהמשך עבר ל-IBM, אליה הגיע בעקבות רכישת הסטארט-אפ הישראלי XIV תמורת כ-300 מיליון דולר.

ינאי, שהיה המשקיע המרכזי בחברה וכיהן כיו"ר שלה, הצטרף ל-IBM תחת התואר היוקרתי של IBM Fellow, שאחראי לקידום אסטרטגיית האחסון בענקית המחשוב. במסגרת תפקידו היה ינאי אחראי על סדרת רכישות בסכום כולל של כ-600 מיליון דולר של חברות ישראליות בתחום האחסון.

ינאי, המוכשר ורב-הפעלים, הוא גם שותף בחברה לטיסות מסוקים עבור VIP ומשקיע גם בנדל"ן. הוא ממעט להתראיין ונוהג להתרחק מהתקשורת. בראיון עבר נדיר ל"גלובס" הוא הסביר כי "אני לא נהנה מהדברים האלה".