סודות הניהול של מנכ"לית בנק דיסקונט הנכנסת

לא פעם היא מוצאת את עצמה נסחפת בישיבות עד שעות לילה מאוחרות, ואז, בעיצומם של דיונים וויכוחים, מגיע הטלפון מאמא שלה: "אל תפריעי לעצמך, תמשיכי לעבוד, אני פה עד הלילה עם הילדים". היא כבר מכירה את הודעות ה-sms המרגיעות שלה: "אל תדאגי. שיהיה לך שקט".

לילך אשר טופילסקי מגיעה לבנק כל בוקר לפני שמונה ועובדת 13-14 שעות ביום, כאשר סביבתה הקרובה תומכת במיוחד. שתי מטפלות, בעל וסבתות מסורות. ההורים שלה תמיד היו שם לתת לה גב. המסר שלהם חלחל כל השנים: 'את יכולה, את תצליחי'. מגיל מאוד צעיר עמדו כחומה בצורה מאחוריה: "אם המורה תגיד לך ככה וככה, אנחנו איתך". כשהחלה לעבוד כיועצת אסטרטגית בחברת 'מודלים כלכליים' תוך כדי לימודי התואר הראשון, ניגש אליה אביה ואמר לה: "רק באתי להזכיר לך שיש לך תמיד את הגב הכלכלי שלנו, ואם לא טוב לך - תעזבי, ואנחנו נתמוך בך'.

גם כשבנתה בית ובזהירות השקולה האופיינית לה חששה להתחייב למשכנתא, אמרו לה הוריה: 'תקני עכשיו, אם תצטרכי אנחנו כאן'. לאורך כל הדרך הם הטמיעו בה את אותה תחושה: 'תעזי, תעשי, יש לך רשת ביטחון. את יכולה, את מסוגלת, תתאמצי'. הביטחון העצמי המבוצר שלה בא משם. היא גדלה בבית אמיד כילדת שמנת, אף פעם לא במוד של הישרדות, ובכל זאת מגיל צעיר היא עובדת בחריצות מתוך שאפתנות יוצאת דופן. החודש היא קוצרת את הפירות, אחרי שהצליחה לכבוש פסגה בצמרת הכלכלית של ישראל, כשהתמנתה למנכ"לית בנק דיסקונט.

זה היה צעד אמיץ במיוחד מבחינתה. היא לקחה על עצמה אתגר ניהולי מהמורכבים במשק הישראלי, אבל כמי שכבר סימנה את המנכ"לות כמטרת חיים, לא יכלה לסרב להצעה שהגיעה. היא העדיפה לעמוד בראש הפירמידה - גם אם הפירמידה הזו גדולה פחות ומורכבת יותר. אם לא הייתה הולכת על זה, הייתה מרגישה תוך זמן קצר איך בוערת בה תחושה של תבוסתנות. היא הייתה מצטערת על כך שהעדיפה להישאר בבית המחבק, החם והנוח של בנק הפועלים, תחת ציון קינן המנכ"ל, שאליו הייתה קרובה במיוחד, ושנתן לה גיבוי אדיר.

למרות גילה הצעיר יחסית, 43, היא גברה על שורה של מועמדים רציניים וותיקים אחרים, בבנק ומחוצה לו. היא מגיעה ככוכבת, כמי שכבר הביאה קבלות כמשנה למנכ"ל בנק הפועלים, אחרי שייצרה רווחים גדולים לבנק. את הקריירה המטאורית שלה אפשר לזקוף לא רק לביצועים הפיננסיים ולחדות האנליטית, אלא גם לחוזקה מנהיגותית אחרת: הקסם האישי השופע, והמיומנות בניהול מערכות יחסים אישיות. במימי הפוליטיקה הפנים ארגונית, היא שוחה כמו דג.

היא עברה תהליכים לא פשוטים בבנק הפועלים. בתחילה הייתה נאמנה ליו"ר שלמה נחמה, שהביא אותה. אחר כך לצבי זיו המנכ"ל, ובהמשך לציון קינן. בכל פעם מחדש היא מגלה נאמנות ופועלת לפי הכיוונים של מי שעומד בראש הפירמידה.

הבחירה של בכר

עכשיו, בבנק דיסקונט, שאליו תיכנס בפועל לאחר תקופת צינון של כארבעה חודשים, היא צריכה לצלול למים הרבה פחות צלולים מאלה שידעה בבנק הפועלים, וגם ללמוד שורה של תחומי ניהול חדשים. היא טרם צברה ניסיון בניהול אשראי עסקי, אין לה ניסיון בניהול הון, והיא לא ניהלה פעילות בנקאית בינלאומית. הצעד הראשון שמצפים ממנה לעשות זה להתוות לדיסקונט כיוון אסטרטגי ברור, תוך הסטת המאמץ לכיוון הקמעונאי ובניית תוכנית לבנקאות העתיד, לרבות הערוצים הישירים. עם ותק של 15 שנה בתחום הבנקאות, היא תהיה המנכ"לית הצעירה ביותר במערכת. היא כבר ניהלה 7,000 עובדים בסניפי בנק הפועלים, בקבוצת דיסקונט יהיו כפופים לה כמעט 10,000 עובדים.

האם מנהלת עדינה ונעימה כמו טופילסקי תצליח לנהל משא ומתן מול ועד נוקשה שכבר הכניע את הקשוחים שבמנהלים? שאלה קריטית. מסתבר שאת המו"מ על השכר מול הוועד בבנק הפועלים היא זו שניהלה. לא שאפשר להשוות בין שני הוועדים. הוועד של דיסקונט אחראי להרבה מאוד שיבושי עבודה והשבתות, אבל גם המנכ"לית החדשה בדרכה הייחודית, במנהיגות השקטה שהיא מייצגת, היא לגמרי לא פראיירית. היא משדרת החלטיות עם חוסן נפשי. היא לגמרי לא קרה, אבל מאוד עניינית. היא עשויה להשיג הרבה מאוד בדרך של הידברות ויצירת אווירה של רצון טוב, שקיפות, הוגנות וישירות. כבר היו לפניה מנכ"לים גיבורים שבאו עם 'סכין בין השיניים' ונהגו בדרך של עימות קשה מול הוועד, אך לא הביאו הישגים מי יודע מה.

היא תצטרך עתה להתמודד עם תהליך התייעלות עמוק בבנק. ההוצאות התפעוליות והמחשוביות של הבנק מסתכמות בכמיליארד שקל. התוכנית היא לצמצם את ההוצאות בכ-7%. שכר העבודה במערכת עומד היום על כ-2 מיליארד שקל בשנה. הוועד חרט על דגלו עמדה נוקשה מאוד נגד פיטורים. הפתרון שעשוי להימצא במשא ומתן הזה מצד ההנהלה הוא לא להתעמת עם הוועד בנקודה שהכי חשובה לו, נושא הפיטורים, אבל לנקוט הקפאת שכר, מה שעשוי לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה. טופילסקי לא מתכננת לפטר עובדים. היא בונה על פרישות טבעיות ועל פרישות מרצון של עובדים.

הרבה פעמים במשא ומתן נקלעה לוויכוחים סוערים ולאקטים של כוחנות מהצד השני, אך נהגה בסבלנות, ללא התלהמות. היא נתנה לצד השני להתבשל, לרעיונות לחלחל, וידעה לא פעם לקצור את הפירות אחרי כמה סיבובים.

היא כבר הוכיחה שהיא יודעת לרתום אנשים למטרות שלה. הדרך שלה פשוטה: היא מסבירה את עצמה לצד השני, שמצוי עמה בניגוד עניינים, ומעבירה לו את המסר - 'ביחד נצליח יותר מאשר אם נתנגח'.

את המו"מ על שכרה עדיין לא ניהלה. עלות שכרה צפויה לעמוד על כ-4 מיליון שקל בשנה. עלות השכר שלה בבנק הפועלים התקרבה לכ-2 מיליון שקל בשנה. כ-91 אלף שקל בחודש צמוד למדד ועדכון פעמיים בשנה, משכורת 13 וכן מענק חתימה בסכום של 382 אלף שקל.

"משקל עצום על הכתפיים"

מעטים יודעים שהבנקאית הבכירה עברה לפני כשנתיים אירוע אישי בריאותי שעמו התמודדה בדרך האופיינית לה: הלכה עד הקצה והצליחה להתגבר. בזמן שעברה טיפולים כימותרפיים, המשיכה לעבוד כבדרך שגרה.

למרות מסכת הלחצים והאחריות שמוטלת על כתפיה, היא כמעט תמיד משדרת חזות רגועה. העבודה הבנקאית היא תפקיד שוחק מאוד, עתיר חששות וסיכונים, אבל עבורה העומס הזה הוא מקור אנרגיה, כפי שסיפרה לנו בראיון נדיר ובלעדי ביולי 2011. "אותי זה מחיה. זה אדרנלין. עושה לי טוב. תמיד זה היה אצלי כך. אני ב'מאני טיים' שלי אוציא את הציון הכי טוב, יותר מאשר בזמן ההתכוננות למבחן, נניח.

"ציון קינן, מנכ"ל הפועלים, אמר לי בזמנו: 'כשנתתי לך את התפקיד ידעתי שאני שם לך על הכתפיים משהו עצום'. אני מרגישה את זה פיזית על הכתפיים. גם ברמה של ההתנהגות שלי ביומיום. כשאני מגיעה לסניף של הבנק העובדים מסתכלים עליי ומתעכבים על כל פרט. מה שאני משדרת משפיע עליהם, על היום, על השבוע ועל החודש. אם קמתי בבוקר עייפה ולא חייכתי, אנשים בסניפים מסתכלים עליי ומנתחים לעצמם: 'היא טרודה היום בגללי'. הם מפרשים את זה ישר כחוסר שביעות רצון. כשאני באה לסניף מאוד מתרגשים לכבוד בואי: 'יואו, את יותר יפה מבסרט'. זה מוזר, אבל מתייחסים למראה, לא יעזור כלום".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי