לקראת הכרעה בתיק הולילנד

עם תום עדויותיהם של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ושל מזכירתו הנאמנה לשעבר, שולה זקן, במסגרת משפט הולילנד, הגיע הרגע לבחון את מצבם של שני הנאשמים לקראת סיום המשפט ההולך וקרב.

אולמרט העיד במשך 4 ישיבות של בית המשפט, חקירה ראשית וחקירה נגדית מהירות, בוודאי יחסית לעדותו הנרחבת במשפטו הקודם, בפרשות ראשונטורס-טלנסקי-מרכז ההשקעות בירושלים.

עם זקן הסיפור היה שונה במקצת: לראשונה היא בחרה באופציית הדיבור, אולם גם זה לא היה רציף, נוכח בעיות בריאות שעלו במהלך עדותה והקשו על גביית עדות רציפה.

בשני המקרים, הן של אולמרט והן של זקן, היו החקירות הנגדיות, כלומר המענה לשאלות אנשי התביעה, החלק המעניין יותר בעדות. אולמרט ניסה לצלוח את העדות באופן יותר אלגנטי; זקן נקלעה יותר לעימותים מילוליים עם התובעת.

בסופו של יום, ועוד לפני שנשמעו יתרת עדי ההגנה, אפילו מטעמם של שני אלה, ולפני שלב הסיכומים במשפט, ניתן לומר כי התביעה הצליחה להשיג הישגים לא מבוטלים. בזהירות המתבקשת, אפשר להעריך כי הסיכוי להרשעתם של השניים, בראש ובראשונה בעבירת לקיחת השוחד שבה הם מואשמים, לא הצטמק כתוצאה מעדויותיהם; אולי אפילו גדל.

בראייה אסטרטגית, הפרקליטות, שלא הצליחה להחתים את זקן על הסדר טיעון, שהיה מסייע מן הסתם להפליל את אולמרט, הצליחה לגשר כמעט באופן מלא על היעדרו של אותו הסדר.

היעלבותה של זקן ויציאתה הדרמטית מהאולם במהלך עדותו של אולמרט, נוכח מה שנתפס בעיניה כאי-גיבוי או כרמיזות לא ראויות ביחס למערכת היחסים שלה עם עד המדינה המנוח שמואל דכנר, תרמו כנראה לשחרור חסמים פנימיים וליתר שיתוף מצידה במהלך העדות שמסרה בבית המשפט. עם זאת, זקן נמנעה מלצאת באופן נחרץ נגד פטרונה לשעבר.

אולמרט, מצידו, נקלע גם הוא למצוקה. הוא יכול היה להתרשם ולהבין מהערותיו של השופט דוד רוזן כי מצבו המשפטי הולך ומסתבך. כך ניתן אולי להבין את התקפתו הפומבית כלפי אחיו, יוסי אולמרט, שבעדותו המגושמת מארה"ב ניסה לסייע לאחיו שנעץ בו מבטים מפינת החדר. כך ניתן להבין גם את אמירתו על אי-התקינות שבהעברת מסמכים הנוגעים לפרויקט הזרע, על-ידי זקן, לידי דכנר. מצוקתו של אולמרט גברה עוד יותר לאחר שנשמעה גם עדותה של זקן בבית המשפט.

ההיפר-אקטיביות של בלכר

בתחום הפרוצדורלי של התנהלות הדיון באולם המשפט בשבועות האחרונים, כדאי לשים לב לשני עניינים. האחד הוא מעורבותו הפעילה של עו"ד רועי בלכר, מצוות הסנגורים של אולמרט, במהלך עדותה של זקן.

יותר משסנגורה של זקן עצמה, עו"ד עופר ברטל, השמיע התנגדויות, טענות והערות כלפי שאלות התביעה בחקירה-הנגדית של זקן, היה זה בלכר שהזדעק להגן עליה, ומן הסתם בעקיפין גם על הלקוח המשלם את שכרו.

מידת ההיפר-אקטיביות שהפגין בלכר מעוררת תהיות בנוגע לקיומו של מידע שאולמרט לא היה חפץ שזקן תשתף בו את שאר העולם, לרבות את בית המשפט.

מעורבות פעילה של השופט

העניין הפרוצדורלי השני הוא מעורבותו הפעילה של השופט דוד רוזן בניהול תשאולם של העדים המרכזיים בתיק - לרבות אולמרט וזקן. על התנהלות זו של רוזן נמתחה ביקורת בקרב גורמים שונים, שבית המשפט נכנס כביכול בנעליה של התביעה ומכרסם בעיקרון האדברסרי הקיים במשפט הישראלי, שלפיו התביעה וההגנה מתגוששות זו עם זו באולם המשפט, בעוד השופטים נותרים פסיביים וניטרליים. הביקורת הזו, שבחלקה מונעת ממניעים אינטרסנטיים, איננה במקומה.

מטרתו של המשפט היא להשכיל את השופט, להזינו במידע הרלבנטי - הן העובדתי, הן המשפטי הן הראייתי - כדי שיוכל להגיע להכרעה מושכלת בסיומו.

תיק הולילנד הוא אוקיינוס של מידע, ואך טבעי שבמהלך המשפט עושים כל הצדדים, לרבות השופט רוזן, מאמץ למקד את תשומת-הלב בחלקים הרלבנטיים והמשמעותיים שלו. כך יש לראות את התנהלותו של רוזן במהלך המשפט - דבר שיתרום גם לאיכות הכרעת הדין שתינתן בעוד חודשים לא רבים.