כשרבין כתב ללפיד

דף הפייסבוק של יאיר לפיד שוב סיפק הצצה מעניינת לעולמו של שר האוצר לפיד. לרגל יום הירצחו של יצחק רבין (4.11.95) כתב לפיד סטטוס, לאמור: "כמה חודשים לפני מותו, כתב לי יצחק רבין את המכתב הקצר המצורף כאן. עם כל שנה שעוברת, הצוואה הזו מקבלת משמעות גדולה יותר. הוא איננו. אנחנו נמשיך".

ומה הצוואה שהכתיב רבין ללפיד העיתונאי ובעל הטור באותה תקופה? כך: "ליאיר שלום רב, קראתי דבריך, אני אמשיך. תודה, יצחק רבין". לכאורה, דברים פשוטים ופשטניים. ובכל זאת, מה אפשר ללמוד מהם על הכותב?

נוסח של יחצנ"ים

קודם כל, שרבין, ראש הממשלה, העריך אותו, שהרי אחרת לא היה קורא את דבריו, ובוודאי לא היה טורח להגיב עליהם. האם זו מסקנה מתבקשת? ממש לא. המאמר שלפיד כתב שיבח את רבין עושה השלום, עם הפצרה שימשיך בדרכו זו.

מסוג המאמרים הבנאליים, הקלישאתיים לעייפה, שכמותם מפוזרים לרוב על פני העיתונים. התשובה של רבין היא נוסח מקובל שיחצנ"ים מכינים מראש לצרכים כאלה. אין הרבה עיתונאים בתחום הפוליטי שבמגירותיהם אין מכתבים כאלה מבכירי המדינה (בינתיים הוחלפו המכתבים במסרונים).

מחמאה לעיתונאי שוקולד

אלא מה? אלה מסמכים שעיתונאים רציניים, להבדיל מעיתונאי שוקולד, לא מתגאים בהם במיוחד, ולעיתים אף מובכים מהם. העובדה שראש הממשלה אוהב את מה שכתב עליו העיתונאי צריכה להדאיג את הכותב, לא להחמיא לו.

זה לא אומר שאי-אפשר לומר מילה טובה על נושאי תפקידים. בהחלט אפשר וצריך כאשר מגיע להם. אבל זה כן אומר שאם הם מודים לך, זה לא על עבודה עיתונאית משובחת, אלא על כך שפרגנת להם, והתודה שלהם היא עידוד מרומז שתמשיך בכך.

על מי הסטטוס?

בכלל לא בטוח שרבין קרא את המאמר של לפיד, ושהוא בכלל ידע במה המדובר. בשביל זה יש דוברים המבצעים עבודה זו באופן אוטומטי, לעיתים מבלי ליידע את הממונה עליהם. עיתונאים יודעים זאת. אני מניח שהדבר גונב גם לאוזניו של לפיד. אבל היום הוא פוליטיקאי, והכול הולך.

כאמור, הסטטוס של לפיד נכתב לרגל יום הירצחו של רבין. אבל צאו וראו: האם הכתבה הזאת היא בכלל על רבין או על לפיד? מי עומד במרכז הכתבה? רבין או לפיד? האם המכתב השבלוני שקיבל לפיד הוא האירוע הכי ראוי לציון ביום הרצח?

תמימות גימנזיסטית?

אני שוב תוהה: מה זה צריך להיות? תמימות גימנזיסטית? או שמא ניצול ציני של זכר רבין? שאלה זו ראויה באופן רגיל להתייחסות במדור רכילות או סאטירה. אבל פה הרי מדובר בראש מפלגה גדולה, באדם המופקד על משרד האוצר.