אופנה וערכים: כבר ביקרתם בחנויות "הביגודית" של ויצו?

המפגש בין מטרה טובה עם טרנד אופנתי ועם מגמה חברתית-כלכלית הוא לא דבר שכיח, אבל כשהוא מתרחש, נחמד לראות איך נוצר מצב שבו כולם מרוויחים. הנה, למשל, כמה תופעות של השנים האחרונות, שיצרו הצטלבות כזו: בשנת 2006, כשהכלכלן ההודי מוחמד יונוס זכה בפרס נובל לשלום, הואץ בתודעה העולמית הרעיון של עסק חברתי.

המושג הזה די מסביר את עצמו - מיזם שנועד לקדם נושאים חברתיים (תעסוקה של בעלי מוגבלויות, מיגור העוני, צמצום הפערים בחינוך וכו') באמצעות מודל עסקי, בעל רווחים, שמקיים את עצמו. שנתיים לאחר מכן הגיע המשבר הכלכלי העולמי, שבין יתר השלכותיו, הייתה גם מכה קשה למגזר השלישי, שהסתמך על תרומות. המחאה החברתית הגלובלית שהגיעה 3 שנים מאוחר יותר גרמה בעקיפין לעוד ירידה בתרומות וארגוני המגזר השלישי נאלצו לאמץ יותר ויותר את מודל העסק החברתי - והם השתפרו פה וחידדו את יכולותיהם.

במקביל, בצד אחר לגמרי של הספקטרום, פרחה בשנים האחרונות אופנת הווינטג'. מקור השם, למי שלא שם לב לצליל שלו, vintage, מגיע מעולם היין, באופן שמרמז על משוואה חדשה של טעם טוב: התיישנות היא איכות. בתחום האופנה, המונח מתייחס לביגוד ולאביזרים בטווח שבין שנות ה-20 לשנות ה-80 של המאה שעברה (לא לבלבל עם 'רטרו', שמתאר פריטים עכשויים בסגנון השואב השראתו או מחקה באופן ישיר את אופנת העבר). וכך קרה שבשנים האחרונות יש בעולם העיצוב ביקוש לפריטי יד שנייה - מרהיטים ועד בגדים.

ופה מתרחשת ההצטלבות שלנו: במבט ראשון, חנות "הביגודית" של ויצו נראית כמו עוד חנות לבגדי יד שנייה. במבט שני, מבחינים שזה מקום שאפשר למצוא בו פריטים שאי אפשר למצוא במקום אחר - הסחורה של הביגודיות מתחלפת כל הזמן וכוללת פריטים יוצאי דופן - מבגדי מעצבים ישראלים ומחו"ל ועד לשמלות ערב ולחליפות.

על אף שחלקם אמנם ידע ימים טובים יותר, זה גם סוד קסמם. הם משופשפים, דהויים לפרקים וגם אם הם לפעמים קצת מרופטים, עבור הפאשניסטיים וחובבי הז'אנר, זה עדיין עדיף על החוויה שנקראת ביקור בקניון. אה, והכסף הולך למקלטים של ויצו לנשים מוכות. למעשה, כמחצית מהמימון למקלטים מגיעה מהכנסות הביגודיות (סניפים קטנים מכניסים עשרות אלפי שקלים בשנה, וסניפים גדולים יכולים להגיע למאות אלפי שקלים לשנה). היש דוגמה יפה מזו לאמירה ש"בגד צריך לספר סיפור"?

מהגרת ומכונת תפירה

חנויות היד השנייה של ויצו נולדו עם הקמת הארגון העולמי ב-1920, תחת השם "תעשיית בית", כחדרונים קטנים שהיו ממוקמים בסניפי הארגון השונים. שם היו יכולים אלה שידם אינה משגת להתחדש בפריטי לבוש חדשים או משומשים ולתקן פריטים שברשותם. "קראו לזה בגד זול, אבל לא היו רק בגדים אלא הכול מכול", מפרטת אראלה מאירי, יו"ר אגף גיוס כספים ויצו ישראל, שעובדת בארגון בהתנדבות כבר 24 שנים. "במיוחד היו שם מכונות כביסה, עבור אנשים בפריפריה שלא היה להם איך לכבס".

התפתחות שיטתית של מחלקת תעשיית הבית החלה עוד לפני קום המדינה, בסוף שנות ה-30, עם בואן של מהגרות מבוגרות מגרמניה, בנות המעמד הבינוני, שהביאו איתן מסורת מגוונת של מלאכת יד. כדי לספק עבודה הן לאימהות צעירות הן לנשים מבוגרות, שלא התאפשר להן לצאת מהבית, נתנו להן לבצע את העבודה בביתן. בנוסף סיפקו לנשים מכונות תפירה ומגהצים, צמר ונולים לאריגה. את המוצרים השונים (נעליים עם סוליות חבל, עבודות צדף, חריטת עץ), הציעה ויצו לחברות מסחריות ולחנויות, אך עם הזמן התברר שנחוצה חנות מרכזית שאליה יעבירו את כל המוצרים. כך, חנות ראשונה נפתחה ב-1938 בתל-אביב ומיד לאחריה בחיפה.

ההצלחה הייתה מיידית: חודש לאחר פתיחתה של החנות בתל-אביב היא כבר הביאה רווחים נאים. בזמן העליות הגדולות הפכו החנויות של ויצו למקור מרכזי המספק ביגוד, פריטי לבוש וחפצים שונים עבור אלה שידם אינה משגת ותפקדו כמרכזי רווחה לכל דבר.

"בפרספקטיבה לאחור", מציינת מאירי, "אפשר להעריך שתעשיית בית הייתה הגורם החשוב ביותר בקליטת נשים עולות בארץ. לימים, הם התחילו לפרסם אפשרות של קבלת בגדים מהקהילה. בהתחלה זה היה חד עונתי - חורף וקיץ, ופתאום הם הבינו שכדאי למכור במחירים זולים משתי סיבות: האחת הייתה פשוט כבוד האדם - שאנשים ירגישו שהם משלמים ולא מקבלים מתנה; והשנייה - כעוגן לסניפים".

כיום, בפריסה ארצית של 50 סניפים, רשת חנויות "הביגודית" משמרת את הקו האידיאולוגי של ארגון הנשים. הביגודיות הן לא רק מקום שבאים לנבור בו בערימות של בגדים ישנים ובעתיקות, בסניפי הרשת המנוהלים ומופעלים על-ידי מתנדבות, מוצעים למכירה בגדי יד שנייה במחיר סמלי, כאשר כל ההכנסות מוקדשות לפעילות ויצו למען הקהילה.

"חשוב להדגיש", מבהירה מנהלת אגף גיוס הכספים של ויצו ישראל, גלית נעמן-יהושע, "שאנחנו ממשיכים כל הזמן לקבל אנשים נזקקים שמגיעים עם פתקי רווחה מהרשויות המקומיות לבחור להם בגדים בחינם. הרי זו המטרה העיקרית והמקורית שלשמה קמה הביגודית. הייתי קוראת לזה מפעל ולא מוסד. הבנו שהתפיסה של עמותה עם משהו שמניב כספים למען מטרות חברתיות שחוזרות לקהילה יכול להיות קלף מנצח. התפיסה שכדאי לקנות בגדים יד שנייה, וגם העלאת המודעות של חשיבה סביבתית ומיחזור וטרנד וינטג' ברמת האופנה, בהבנה שאתה נכנס לחנות חברתית, קהילתית - זה מבדל אותנו מכל חנות יד שנייה אחרת".

כך, בזכות ההכנסות של הביגודיות, ויצו מממנת כיום שני מקלטים לנשים מוכות באשדוד ובירושלים. הנשים במקלטים מגיעות עם ילדיהן למשך 8 חודשים, ולאחר מכן הן מקבלות ליווי מקצועי ופסיכולוגי, כולל עזרה בהתנהלות הכספית מול המשרדים הממשלתיים, בביורוקרטיה של מעבר לעיר אחרת וכן הלאה. לצד אלה, ממומנים גם פרויקטים נוספים של לשכות משפטיות, כמו למשל פרויקט "שעה טובה עם ילד" (תמיכה בילדים עם בעיות התנהגותיות) ומיזמים נוספים.

ימי מכירה במקום "בזארים"

לוויצו יש 50 פדרציות בעולם, והמשבר הכלכלי הקשה של 2008 לא פסח על אף אחת מהן. "עד לפני 10 שנים", משחזרת מאירי, "הכסף שגויס זרם באופן שוטף. לא הייתה תחרות כל-כך גדולה של עמותות ללא מטרות רווח. מה גם שאז היה איום גדול על מדינת ישראל והציונות הייתה הרבה יותר משמעותית ממה שהיא היום. בינתיים, על רקע המצב הכלכלי בעולם, הגורמים בפדרציות הבינו שהם צריכים לעשות פרויקטים גם לעצמם כדי לממן פעילות קהילתית, כשבמקביל, קמו עמותות נוספות שמתחרות על לב התורמים. זו ממש מלחמה בשטח".

"אני לא אוהבת את המילה מלחמה כי אנחנו שמחות על כל עמותה שמצליחה לגייס כסף", מוסיפה נעמן-יהושע. "אבל זה בהחלט תחום שהפך קשה יותר ולכן חיפשנו ערוצים נוספים".

שוק בגדי היד שנייה לא פשוט לניהול. בייחוד כאן, בארץ שסובבת סביב מותגים וחיה על-פיהם. למרות זאת, הביגודית של ויצו הצליחה להכפיל את הכנסותיה בעשור האחרון. היא מתפקדת יפה ומחזיקה במלאי מכובד ומגוון של בגדים הראויים לכל אחד, בין היתר כי החלו לאמץ חשיבה מודרניסטית והשכילו להגיב לשינויים בזמן.

התהליך המיתוגי שעבר המוסד "ביגודית" בעשור האחרון מרמז על השאיפה להציע בגדים פונקציונליים ופשוטים. לאחרונה עברו הביגודיות מתיחת פנים ושיפוץ, שעודדו חובבי נוסטלגיה וצעירים כאחד להשתלב כצרכנים לכל דבר: הוקם בתוך ויצו אגף מיוחד לשיפוץ הביגודיות ולשיפור הנראות שלהן, ימי מכירה החליפו את הכותרת "בזארים", ועוצבו שקיות, גלויות ופוסטרים הנושאים את הלוגו המעוצב של הביגודית.

"טוב, זה לא שהמצאנו את הגלגל", מסייגת נעמן-יהושע, שהגיעה לוויצו מתחום הפרסום, "התחלנו בתהליך של מיתוג לפני 8 שנים, הרחבנו את נקודות המכירה ויזמנו ימי עיון, הרצאות סטיילינג וסדנאות מכירה למתנדבות. צריך היה לרתום את כל מאות המתנדבות כדי ליצור האחדה בין כל הנקודות".

מאירי מוסיפה: "אנחנו נוהגים לעשות יום עיון אחד ארצי בשנה. ביום הזה אנחנו מעבירות נהלים של מחירונים וקבלות על כל מכירה. אנחנו מעבירות די בקשיחות את הנושא של נהלים ומשתדלות כמה שיותר לאכוף אותם. אחרי יום עיון כזה אנחנו מגיעות לסניפים ומעבירות שם הדרכה פרטנית בנושאים של גיוס כספים והביגודית. ויש גם ימי עיון עם סיעור מוחות של כמה ביגודיות כדי לפתור בעיות".

חוסכים את הנדל"ן

אם טרם ביקרתם בחנויות יד שנייה לאחרונה, כדאי שתכינו את עצמכם: השוק הוא כבר לא המקום האידיאלי לבגדי יד שנייה במחירי רצפה ולרהיטי עץ טובים וזולים. ב-4 השנים האחרונות, עם פיתוח מחירי הנדל"ן, צצו ברחובות שוק הפשפשים ביפו, למשל, חנויות מעצבים יוקרתיות שמשוות לו מראה - ואף מחירים - של כיכר המדינה. בכל פינה וסמטה צצו חנויות שמחיריהן יגרמו לכם לחשוד שטעיתם בפנייה והגעתם לבאזל.

נראה כי לא רק השוק איבד מתמימותו, וחשוב מכך, מהאותנטיות שלו. אמנם קיימים עדיין אותם דוכנים אהובים מפעם, אך גם הם העלו את המחירים. על הרקע הזה, המחירים של הביגודית בוויצו, שאינם משתנים ונעים בין 10 ל-300 שקל, הופכים אותן לעוד יותר אטרקטיבית. איך זה מתאפשר? כמו שאומרים - לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן: רוב הביגודיות ממוקמות בתוך המבנים של ויצו, דבר שחוסך מהן את מחירי השכירות המאמירים.

"אנחנו יכולים וצריכים לתמחר נמוך, קודם כול כי הביגודית קמה כדי לתת מענה לנזקקים להתלבש", אומרת מאירי. "אנחנו רוצים שאנשים שידם אינם משגת יוכלו לבוא ולרכוש בגדים. מדובר במחירים עממיים, נגישים ונוחים מאוד, שמאפשרים למשפחות לצאת משם עם שקיות".

- מה היעד שלכן?

"השמיים הם הגבול", משיבה מאירי, ונעמן-יהושע מוסיפה: "אנחנו רוצים להגדיל את מספר הנקודות ולתפעל את הנקודות הקיימות ברמה מקצועית יותר. החזון שלנו שהמיתוג יתפתח והשאיפה היא שגם כל חובב אופנה יידע מה זה ביגודית ושכל בן אדם שני בישראל יבקר בה או שיתרום או שירכוש".

ולנטינו בר-השגה

מטען של פריטי וינטג' של מותגים אירופים שעברו משהו בחיים נחת בישראל לאחרונה, ורשת חנויות "הביגודית" של ויצו תקיים ב-21 לחודש, בבית הצעירים של עיריית תל-אביב-יפו במזא"ה 9, מכירה חגיגית. מדובר ב-1,500 פריטי וינטג' שנתרמו על-ידי ויצו בלגיה, הכוללים ג'ינסים, סריגים, מעילים, שמלות ערב ומעילי טרנץ' של מותגי יוקרה כמו ולנטינו, סלבטורה פראגמו, ג'וסי קוטור, לקוסט, מקס מארה, סוניה ריקל ועוד. לצד הפריטים הישנים יוצעו למכירה גם עודפי ייבוא מקולקציות קיץ 2013. המגוון כולל פריטים בטווח מידות רחב, גם במידות גדולות. כל ההכנסות יוקדשו לפעילותה של ויצו למען ילדים, נשים ונוער בסיכון. טווח המחירים: פריטי יד שנייה: 150-15 שקל; פריטי וינטג': 250-50 שקל.