אין כמו לכתוב נגד מכבי ת"א כדורסל

כשמכבי ת"א על הקרשים, קל לחבוט בה. למרבה האירוניה, דווקא כשהקבוצה שהתרגלה לנצח מגלה חולשה, מתעורר מחדש הדיון על דורסנותה, על הציניות של ראשיה, על אופיו הכעוס של המועדון ועל תפקידם השולי של הישראלים. הדיון הזה לגיטימי כמובן, רק חבל שבמסגרתו נאמרות ונכתבות בעיקר שטויות.

התייחסות אחת ניתחה באמפתיה את האמירה של דייויד בלאט לפיה "להבדיל מרוב הקבוצות, שם כל הצלחה מביאה אושר ושמחה גדולה, פה זה לפעמים ההיפך. האושר הוא היעדר אכזבה". הנה, קפצו המבקרים, חושף המאמן את קרביה של המכונה האכזרית והצהובה: במקום שמחה, פחד; במקום הנאה, חרדה. בלאט כנראה צודק, רק שהדברים דומים בכל מועדון גדול ותובעני. כש"טאטה" מרטינו הגיע לברצלונה בקיץ, סביר להניח שגם הוא חשש. כשקרלו אנצ'לוטי החליף את ז'וזה מוריניו בריאל מדריד, אפשר להאמין שהרגיש פרפרים בבטן. כשמייק וודסון מפסיד לשארלוט בבית במשחק הרביעי של עונת ה-NBA, הוא כבר חש את כסאו מתנדנד. כל מאמן, בכל קבוצה, חש לחץ וחרדה לקראת התמודדות. במכבי, כמו בכל מועדון גדול בעולם, הלחץ גדול יותר. יש מעטים מאוד, שחקנים ומאמנים, שבנויים להתמודד עם הלחץ הזה. שחקנים רבים דועכים, אחרים פורחים. אלו החיים בקבוצה שרגילה לנצח. הדי.אן.איי של מכבי ייחודי רק בישראל - מכיוון שהיא קבוצת הספורט התחרותית והמצליחה ביותר כאן.

טענה אווילית נוספת בהקשר של מכבי היא שהיעדר החדווה של הקבוצה הנוכחית היא תולדה של מוצאם האמריקאי של הזרים, תולדה של התפישה של המועדון שהכסף קונה הכל. נעשתה אפילו הקבלה בין תפישה זאת של המועדון לבין החזירות הקפיטליסטית של החברה הישראלית. ובכן, ספורט הוא עסק קפיטליסטי, אכזרי ומנוכר. אתה יכול להיות האיש הכי נחמד, להאכיל חתולים רעבים בגשם ולהתנדב במוסדות לילדים חוסים, אבל אם לא תצליח להכניס את הכדור לסל או לשער, תשב על הספסל ותיחשב לכישלון. גם בשנותיה הגדולות, מכבי הורכבה בדרך כלל מזרים ומתאזרחים לרוב, שנרכשו במאות אלפי דולרים. הבעיה של הקבוצה הנוכחית של המועדון היא לא התחושה שהכסף קונה הכל, אלא דווקא הסירוב של ראשיו להוציא עוד כסף כדי לרכוש שחקנים איכותיים באמת.

אמירה שקשה להתווכח איתה נוגעת למחסור בישראלים במכבי. גם בתחום הזה אין הרבה חדש בקבוצה הנוכחית. בימיה הגדולים של מכבי באמצע העשור, שיחק אצלה רק ישראלי צבר דומיננטי אחד: טל בורשטיין. בלי פארקר, שאראס, וויצ'יץ' ובאסטון, הקבוצה ההיא לא היתה זוכה בגביע האירופי, וגם לא באליפות ישראל. המציאות היא שאין מספיק ישראלים טובים כרגע - ומכבי ת"א, חשוב לציין, היא אחת האחראיות לכך. מאיר טפירו, מורן רוט ואפילו יותם הלפרין לא היו הופכים אותה לקבוצה טובה יותר. אם ראשי המועדון מעדיפים להתעלם מהחשיבות השיווקית של הישראלים, זו זכותם, ומי שהדבר מפריע לו יכול לכבות את הטלוויזיה.

את מכבי צריך לבקר על כדורסל טוב או רע או על ניסיונות מקוממים להפר את החוקים, כמו במקרה יובל נעימי.

כל השאר הוא רק מיחזור של רעיונות שמושמעים כבר 30 שנה בווריאציות שונות, ולא היו נכונים מעולם.