"אסור לטעות באבי ניסנקורן, הוא לא נייס גאי"

לפחות לכאורה, אבי ניסנקורן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ומי שצפוי להנהיג את הארגון ב-3 השנים הקרובות במקום עופר עיני, הוא ההשתקפות של גל ההתאגדויות ששוטף את המשק בשנים האחרונות. פניו הם פניהם של עובדי פלאפון, סלקום, ויזה כאל, ישרכארט, כלל ביטוח, מגדל והרשימה עוד ארוכה ומתארכת כל יום מחדש. כמו המתאגדים החדשים, הוא מסמל את הצווארון הלבן, המשכיל, הרהוט, ההישגי.

אחד התרגילים הראשונים של מעסיק שמבקש לייצר דה-לגיטימציה להתאגדות עובדיו, היא לייצר דה-לגיטימציה למובילי ההתאגדות, לסמן אותם כעובדים בינוניים ומטה, כאלה שרק במקרה עדיין לא פוטרו, עסקנים בגרוש. ברוב המקרים זה כבר לא מצליח, כי המתאגדים החדשים הם המצטיינים של הארגון, הפופולריים בארגון, לעתים קרובות מנהלי צוותים ואפילו מחלקות. אם אתמול סיפרנו שבראיון העבודה הראשון של עופר עיני הוא סיפר למנהל כוח-האדם במפעלי ים המלח שהחלום שלו זה להיות יו"ר ועד עובדים, הרי שהמתאגדים החדשים יכולים בקלות להיות סמנכ"לים ואולי מנכ"לים. הם לא חולמים להיות מנהיגי עובדים, הם פשוט מנהיגים.

במידה רבה, אבי ניסנקורן (46) הוא מנהיג כזה. גם אם הוא מכופתר מדי, ממושקף מדי. כששרים כמו ישראל כ"ץ ינסו לייצר דה-לגיטימציה לעבודה המאורגנת, כמו אחרון המעסיקים, הם יתקלו הפעם בקושי מסוג חדש. הרי כמה אפשר לדבר על אלון חסן או מאיר תורג'מן מהנמלים, בניסיון להדביק את התדמית שלהם לכלל הוועדים. לממשלה יש עכשיו עסק עם יו"ר הסתדרות מזן אחר. בלי המגפון של עמיר פרץ, העסקנות של חיים רמון או חיים הברפלד, גם בלי הדילים של עופר עיני, הקסם והתחכום שלו להרכיב ממשלות, לנפץ את החלון ולהציע את שירותיו כזגג כמו בסרטו של צ'רלי צ'פלין.

ניסנקורן הוא איש איגוד מקצועי מובהק, מומחה ליחסי עבודה. אם זו דמותה של ההסתדרות בעידן הנוכחי, הוא יכול להצעיד אותה עוד כמה צעדים קדימה. עוגן פוליטי ופעילות פוליטית עדיין חשובים מאוד לכל ארגון עובדים, וזו לא המצאה ישראלית, ואם הוא לא יודע לשחות בביצה הזאת, כדאי שימצא את האנשים המתאימים שיעשו זאת בשבילו.

למעשה, האויב הכי גדול של ניסנקורן הוא עצמו. הוא ריכוזי מדי, דקדקן מדי, עורך דין מדי ובעל פתיל קצר מדי. הוא כל כך וורקוהוליק, שבזמנו הפנוי (והדל) הוא צובע את הקירות בביתו.

"אם נסתכל על זה דרך עולם המושגים שלך כעיתונאי, אז ניסנקורן הוא גם הכתב, גם המשכתב, גם המגיה, ובסוף גם איש הדפוס", אמר עליו גורם בשוק העבודה שעבד צמוד אליו. "כך הוא ניהל את האגף לאיגוד מקצועי, ואם זה תלוי בו, כך הוא ינהל גם את כל ההסתדרות".

אחד הדברים שחוזרים על עצמם בשיחות עם גורמים שעובדים מולו, הוא היותו שמרן, שלא ממהר להתגמש עד כדי "תקיעה" של נושאים חשובים שעומדים על הפרק. אף שהגיע מהמגזר הפרטי, ניסנקורן הפתיע כשהציג קו קשוח יותר מזה של עיני בכל הקשור לגמישות בחוק שעות עבודה ומנוחה, או בכל הקשור לקביעות במגזר הציבורי.

"לדעתי זה נבע מהעובדה שהוא מספר 2 של עיני, ותמיד נוח כשיש שוטר רע ושוטר טוב", אמר אדם שמכיר אותו היטב, מהעבר השני של שולחן המו"מ. "באופן טבעי עיני היה צריך להיות השוטר הטוב, כי זה מה שמצפים ממספר 1, ולכן הוא יכול היה להרשות לעצמו להיות יצירתי ו'לחתוך דברים'. אני מאמין שכשניסנקורן יהיה יו"ר הארגון, הוא ידע לנוע בין הקווים ולהיות פרגמטי יותר". על התדמית האפורה שדבקה בו, הוא אומר: "כשאין מה להגיד על אדם אומרים שהוא אפור. אבי לא אפור, בטח לא פקיד, הוא ענייני מאוד והוא גם יודע לצעוק במשך ישיבה שלמה, אבל כמה רגעים אחר כך לחזור להיות חבר שלך. אסור לטעות בו - הוא לא 'נייס גאי', הוא יודע מה הוא רוצה והוא הולך על זה בכל הכוח".

איך ניסנקורן יצליח להעלים את התדמית האפרורית ולסחוף את הוועדים ואולי את הציבור? לדעת אחד מיועצי התקשורת הבכירים בארץ, יש רק דרך אחת, פשוטה לכאורה: "הוא צריך למצוא מאבק ראוי, להיכנס באמא של שר האוצר ולהמשיך עד שהוא רושם ניצחון". ואולי, בעצם, זו בדיוק המלכודת שמחכה לו. ממשלת נתניהו מתנהלת באופן לעומתי ומתריס כלפי ההסתדרות, הופכת את העימות למטרה במקום לאמצעי. אפילו בכירי המעסיקים במשק מצביעים על כך, והשאלה האם ניסנקורן רוצה להיקלע לעימות בסיטואציה כזו. אולי דווקא איפוק בטווח הקצר יבנה את כוחו בטווח הארוך.

ניסנקורן, מספרים עליו, היה נער שקט ומופנם, אבל מרוכז כולו במטרות שלו. כך הפך לאלוף הארץ בריצות קצרות. אחד ממקורביו אמר, כי "היום אנחנו צוחקים על זה שמריצה למרחקים קצרים, התפקיד שלו חייב אותו להיות מומחה למרתון".

הקרב הבא: מי יהיה מספר 2?

העיסוק בזהות יו"ר ההסתדרות הבא הטיל צל על עיסוק לא פחות מעניין: זהות היו"ר הבא של האגף לאיגוד מקצועי, מחליפו של אבי ניסנקורן. על פי רוב, אל התפקיד מתמנה בדרך כלל אחד מראשי האיגודים הגדולים - יו"ר הסתדרות עובדי המדינה או יו"ר הסתדרות המעו"ף. כך נראה מסלול הקידום של עופר עיני, וכך הוא צריך להיראות בעיני כמה אנשים בארגון.

אלא שלפי כל ההערכות, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, ויו"ר הסתדרות המעו"ף, ארנון בר-דוד, כלל לא נמצאים בסדר העדיפות של ניסנקורן. לכאורה, מי שעשוי להתאים לתפקיד הוא יו"ר איגוד עובדי התחבורה, אבי אדרי, הרבה בזכות האהדה שלה הוא זוכה בקרב כמה מהוועדים הגדולים, ובכלל זה ועדי הנמלים. הוא כריזמטי, הופעתו מרשימה, והוא מוצלח למדי בזירה התקשורתית שאף פעם אסור לזלזל בה בעת מאבקי עובדים. מנגד, גורמים מקורבים להסתדרות סבורים כי דווקא זו הסיבה שניסנקורן לא צפוי למנות את אדרי - הוא לא צריך לידו אדם כריזמטי מדי עם אספירציות, ודאי בשעה שהוא צריך לבסס קודם את מעמדו שלו.

לא מן הנמנע, כך לדעת גורמים רבים, שניסנקורן ישמור לעצמו לתקופה מסוימת את תפקיד יו"ר האגף לאיגוד מקצועי. עיני עשה את זה במשך לא פחות מארבע שנים, מה ששידר חוסר אמון באנשי הארגון וגרם לתסכול רב בקרב בכיריו. כמו עיני, שהצניח את ניסנקורן מבחוץ (אף שהוא שימש בעברו כיועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי), ייתכן כי גם יורשו ינהג כמוהו ויחפש דמות מחוץ לארגון.

"לא הייתי פוסל את האפשרות שהוא יעשה 'טוויסט', יביא לתפקיד בכיר במשרד האוצר למשל, שמכיר טוב את הצד השני", טוען אחד הגורמים. ניסנקורן כבר עשה את זה כשמינה לעוזרת אישית את דקלה כהן, לשעבר רפרנטית מאגף התקציבים. אם ניסנקורן "יחפש בחוץ", האתגר שלו יהיה להתמודד עם התקוממות מבית. מה שעבד אצל עיני, לא בטוח שיעבוד אצלו.