מבחן דרכים: שברולט טראקס - נולדה להדביר ג'וקים

אומרים שניסאן ג'וק המציא את סגמנט הג'יפונים הקטנים. לא מדויק. ג'יפקעלאך היו קיימים כבר טרם לידת הג'וק. וחוץ מזה, הג'וק הוא ג'יפ כמו שאני בלרינה. יש גם המכנים את הזן המוטורי הזה של ג'יפואידים צמוקי ממדים, הצומח והולך, בשם קרוסאובר. שם משונה. לאוזניי זה נשמע כשמו של ניתוח לשינוי מין.

אך מה תועיל לי דקדקנותי? יש פלח מכוניות, יהא שמו אשר יהא, והוא הצליח לשבות את לב הלקוחות. לא מפליא על כן שכל יצרן רכב המכבד את עצמו ראה לעצמו חובה לייצר "קוטל ג'וקים" משלו, ולהציבו באולמות התצוגה. סקודה יטי, קיה סול, פיז'ו 2008, רנו קפצ'ור - ועוד יש ויגיעו רבים אחרים.

רק לסקודה יטי, בגרסה הדיזלית כפולת ההנעה, יש כיסוי ליומרת שטח מסוימת. כל שאר הג'יפ*ונים - ולא חשוב מאיזה צבע - יחווירו כשלג אם יאולצו להתרחק יותר מדי מן האספלט. כדי לתאר כראוי את יכולותיהם במרחבי הטבע הלא סלולים, אין צורך להרבות במילים. די אם נסיר את הדגש מן האות פ"א בתואר שהם אימצו לעצמם.

בעצם, למה להכחיש? בסך-הכול מדובר במכוניות סטיישן קצת מוגבהות. אמנם הן עוטרו באדרת מסוקסת ובסנטר אסרטיבי, אך הן עדיין סטיישנים, לא ג'יפונים. דא עקא, המילה סטיישן איבדה זה מכבר את מלוא הסקסיות שאולי הייתה בה פעם. ולכן, כך נדמה, כינוי חדש הוא ממש חיוני. תחת SUV, ג'יפון, קרוסאובר ושאר ירקות, יורשה לי להציע - FUV. ראשי תיבות של Family Utility Vehicle. שהרי בכך בדיוק מדובר: מכונית, משפחתית, שימושית.

אל המשפחה הזאת הצטרפה לאחרונה השברולט טראקס. FUV במלוא מובן המילה. ולפי התרשמות ראשונה, גם קוטלת "ג'וקים" מוכשרת. הן בממדיה, הן בעיצובה, הן ביכולותיה.

למען הגילוי הנאות: המכונית שהוצגה בהשקה האירופית (בגרמניה) הייתה הקצה העליון של היצע הגרסאות: הנעה 4X4, מנוע מוגדש 1.4 ליטרים, רמת אבזור גבוהה (אף שגם לגרסת הגימור הבסיסית לא חסר דבר), גיר ידני בן שישה הילוכים, חישוקי 18 אינץ' וצמיגים נמוכי חתך. גם הגרסה הזאת תגיע פעם לישראל, אך בינתיים הגיעה רק גרסת ה-1.8 ליטרים, לא מוגדשת, הנעה קדמית, אוטומטית, 6 הילוכים.

הקורא הנבוך בוודאי שואל את עצמו ברגע זה: "רגע, גרסת הבסיס מצוידת במנוע 1.8 ליטרים והגרסה העליונה מסתפקת ב-1.4 ליטרים?! מה הולך פה?" הלוא זה עומד בניגוד מוחלט לאמונה הישראלית היוקדת שכמה יותר גדול - ככה יותר טוב.

מבוכתו של הקורא הנבוך מובנת. וכדי להעצים את מבוכתו, להלן עוד כמה נתונים: ה-1.8 מייצר 140 כוחות סוס. ה-1.4, לעומת זאת, מייצר... 140 כוחות סוס. ה-1.8 מעניק לבעליו 18.1 קג"מ של מומנט ב-3,800 סל"ד. ה-1.4 נותן לו יותר: 20.4 קג"מ מרשימים, כבר ב-1,850 סל"ד. כלומר, ובשפת בני אדם, ה-1.4 עדיף על ה-1.8 בכל קנה מידה. זמינות כוח, מהירות, תאוצה, חסכנות. הכול.

אז למה? איזה היגיון יש בהצעת מכונית עם מנוע גדול יותר, הנופל ביכולותיו מן המנוע הקטן יותר?

התשובה, כרגיל, טמונה בכסף. ה-1.8 הוא מנוע ותיק יותר, מתוחכם פחות וזול יותר. לכן הוא שוכן בגרסת הבסיס, ורק בדרום אמריקה, אוסטרליה, ישראל, ומן הסתם בעוד כמה פינות על פני הגלובוס. ה-1.4 הוא האח הצעיר, החדשני, המתוחכם, ולכן הוא מאכלס את הטראקס באירופה המפונקת והתובענית. אך אל דאגה, גם ה-1.4 בדרכו לכאן. הוא אמנם יעלה יותר, אך כך דרכו של עולם.

הנהיגה בגרסה העילית הזו לימדה בבירור כי הטראקס היא מכונית ראויה מאוד. חיש קל מצאתי לי תנוחת נהיגה מוצלחת (ההגה והמושבים מתכווננים לכל כיוון חיוני), ואף שמדובר במכונית שמרכז הכובד שלה גבוה למדי, התנהגותה הפתיעה לטובה. גם כאשר הדרישות שלי היו מופרזות, היא לא הנידה עפעף. כדרך המכוניות המיועדות לאירופה, מתליה היו מכוילים על הצד הנוקשה (כדי להיטיב את אחיזת הכביש), אך גם בקטעי אספלט משובשים למדי, לא התלוננו עצמותיי על טלטולי יתר מוגזמים. המנוע המוצלח, הגה סביר, בלמים טובים ומתלים נבונים - כל אלה הפיקו מן הטראקס נחת נהיגתית שעלתה בהרבה על המצופה ממכוניות מזן ג'יפוני קרוסאובר.

בזכות ממדיה הנדיבים - והיא גדולה מרוב מתחרותיה - הטראקס גם עומדת יפה במשימת "השימושיות המשפחתית". ארבעה נוסעים וחצי (החצי - ילד, או עולה מליליפוט) ישתנעו בה ללא מצוקה.

פנים המכונית מקרין קצת צעצועיות פלסטית, אך דומני שזהו רושם חיצוני בלבד. הפלסטיק איתן למגע, ואף שבחשתי בו לא מעט, הוא לא העיר בי חשש שחלקיו עומדים לנשור. המושבים האחוריים קצת "דרגשיים", והמושבים הקדמיים זוכים לתואר דאבל קוקפיט (תא טייס כפול). למה? ככה. עוד הוכחה ליכולת הקופירייטינג הביזארית של מחברי חוברות יחצ"נות. תא הנוסעים, כיאה ל-FUV, משופע בפתרונות אחסון. הכמות מרשימה, המיקומים - לא תמיד. אך אולי זו שאלה של הרגל.

רק העיצוב - לא בדיוק הטעם שלי. קצת בולבוסי, קצת כנוע מדי לאופנות מאצ'ואיסטיות ריקות, קצת מתחפש... (להבדיל, למשל, מן הסקודה יטי והקיה סול, שעיצובן אלגנטי ונינוח יותר). מאידך גיסא, העיצוב אינו חוטא בחטא הנפוץ של פגיעה באיכות נסיעתם של הנוסעים, רק כדי לעמוד בדרישות העיצוב השרירי-ספורטיבי-ג'יפי. וזה הישג לא מבוטל.

שורה תחתונה: ל"ג'וק" יש סיבות טובות לדאגה. קם לו מתחרה רציני מאוד. יעיל, נעים, שימושי, מרווח, משפחתי. כל מה שצריך.

חלק מהמתחרות

ניסאן ג'וק

ניסאן ג'וק הוא הרכב שהפך את פלח הג'יפונים הקומפקטיים ללהיט. הוא מעט קצר מהטראקס וניצב על בסיס גלגלים דומה, אבל משקל נמוך יותר מעניק לו ביצועים מכובדים למרות הספק של 117 כ"ס. מחיר הדגם האוטומטי: 128 אלף שקל לפני מבצעים.

סוזוקי קרוסאובר

נחת רק בחודש שעבר וכבר רשם יותר מ-800 הזמנות. תורמים לכך ממדים נדיבים - הגדולים ביותר בפלח - עם בסיס גלגלים משפחתי ותא מטען רציני, וכמובן המוניטין של סוזוקי. המנוע הוא 1.6 ליטר עם 120 כ"ס ותיבה רציפה. מחיר הדגם העיקרי: 120 אלף שקל.

פיז'ו 2008

המצטרף החדש לפלח, הנסמך על פלטפורמת הפיז'ו 208, הוא כלי קומפקטי למדי, אבל מראהו מרשים. הדגם העיקר יצויד במנוע 1.6 ליטרים בהספק 120 כ"ס עם תיבה אוטומטית והנעה קדמית. המחיר צפוי להיות אטרקטיבי.