"תחשוב על 'בית לחם', רק עם ליאונרדו דיקפריו במקום צחי הלוי"

"תחשוב על הסרט 'בית לחם', רק עם לאונרדו דיקפריו במקום צחי הלוי", כך מגדיר אדוארד קוקירמן, 47, יו"ר קוקירמן בית השקעות ושותף מנהל של קרן ההשקעות הפרטיות (פרייבט אקוויטי) Catalyst, את תמצית חזונו באשר לעתיד ענף הקולנוע הישראלי, לכשזה ימומן ברובו על-ידי קרנות פרטיות.

בראיון בלעדי ל"גלובס", מספר קוקירמן כי החזון כבר בשלבי מימוש, וכי הקרנות בראשותו החלו לאחרונה להשקיע בפיתוח סרטים ישראליים המיועדים לשווקים בחו"ל. אז מה מביא איש עסקים ישראלי-צרפתי, המחובר עסקית לתאגידים ומשקיעים זרים גדולים מאירופה, סין ורוסיה, שעיקר השקעותיו בחברות חדשנות ישראליות בתחומי הייטק ואנרגיה מתחדשת (עד היום גייס קוקירמן כ-4 מיליארד אירו עבור חברות ישראליות בחו"ל), להטביע חותם דווקא בענף אמנותי לא יציב, אשר נתמך בעיקר על-ידי קרנות ציבוריות? על כך משיב קוקירמן כי הפוטנציאל גבוה מכפי הנהוג לחשוב. כדוגמה, הוא מציג את קבוצת דורי מדיה, הראשונה שבה השקיע. קוקירמן: "מה שהם (דורי מדיה, מ"ש), עשו לענף של הטלנובלות, בתקציבים זולים יחסית, אפשר לממש גם בקולנוע. בישראל חצי שעה מצולמת עולה בין 30 ל-50 אלף דולר, כשבאירופה זה עולה 250 אלף אירו. לכן לקחתי החלטה אסטרטגית לקדם את זה. לא רק סדרות טלוויזיוניות צריכות להיות מופנות לשיווק בינלאומי, אלא גם סרטים. יש אפשרות להפיק פה סרטים שלא מיועדים רק לקהל הישראלי".

- כלומר, סרטים ישראלים שידברו אנגלית?

"תעשיית הקולנוע הישראלית פונה בעיקר לקהל הישראלי. בצרפת הסרטים בינלאומיים, וזאת למרות שהשוק המקומי גדול- יש בין 60 מיליון ל-100 מיליון דוברי צרפתית. אתה לא יכול להגביל את עצמך לקהל פרנקופוני. אפילו הסרט 'בית לחם'- אם אתה רוצה בסופו של דבר לפנות לקהל הבינלאומי, צריך לדבר אנגלית".

- אז המטרה היא להקים קרן הון סיכון ייעודית להשקעה בקולנוע?

"אנחנו קרן שמשקיעה בקולנוע. אני לא משקיע ישירות בסרטים, אני עכשיו משקיע ב'דורי מדיה'. אנחנו צריכים להפנות כישורים לשוק הבינלאומי. זה המפתח. לכן החלטנו להיכנס לענף הזה, עם צוותים ישראליים שמיומנים בפעילויות שכאלה".

תכנים מובנים

קוקירמן, שהשיק לאחרונה את ספרו "Israel Valley ", שבו פרושה משנתו, מעיד על עצמו כי הוא "ציוני אדוק". בכנס השנתי "go4europe", שהוא ייסד, ושאליו מוזמנים מדי שנה כ-1,000 אורחים, בהם 400 משקיעים ובכירים מתאגידים וגופים פיננסים מהחשובים באירופה, הוא הציג את הבמאי היהודי-צרפתי אלי שוראקי ("או ירושלים", "אחת שאני אוהב"), שעשה עלייה לא מכבר, כמי שעתיד להביא לידי ביטוי את כישרונו ואת כישוריו הקולנועיים.

- שוראקי כבר עובד כעת על שני סרטים חדשים העוסקים בהשפעת השואה על דור ההמשך.

קוקירמן: "הגישה שלי היא ציונית. אני כאן לא כדי לתמוך בסרטים שבהם רואים את הערבי כמסכן ויתר קשקושים שמשכו את הקהל האנטישמי, השמאלני בעולם. אני רוצה לתמוך בסרטי אקשן טובים, אובייקטיביים, כמו 'בית לחם'. אם אתה יכול למשוך כאלה אנשים, אתה יכול להציג פן אחר של ישראל, ואז - ניצחנו".

קוקירמן לא לבד - השבוע נוסדה קרן הון סיכון לקולנוע בשם -Scorpio Film Ventures, קרן ישראלית להשקעות בסרטי קולנוע ישראליים ובינלאומיים. את הקרן ייסד מפיק הקולנוע הישראלי רפאל כץ ("עיניים פקוחות", "פרדייז קרוז"), והיא עתידה להשקיע בעיקר בסרטים דוברי אנגלית. בדומה לנוסחה שהעניק קוקירמן, גם כץ, בראיון ל"גלובס", מדגים בהוליוודית. כץ: "המפתח להצלחה הוא הליהוק. שחקנית בסדר גודל של סקרלט ג'והנסן, כמה אתה חושב שעולה להביא אותה? אני מתכוון להציע לה מיליון דולר לשלושה סרטים. אני יוצר קשר עם הסוכנויות של השחקנים כי זה מה שמביא משקיעים. זה המודל".

- ממעמדך כמי שעומד בראש קרן השקעות, תמשיך במקביל להפיק סרטים?

"להיות מפיק ישראלי כיום זה להיות פראייר, עבד של ההפקה. החלום שלי תמיד היה קרן שתפעל במתכונת דומה לזו של קרנות ההשקעה בתעשיית ההיי-טק. אני אתן לך דוגמה. הכוכב של הסרט האחרון שלי עשה ראיון אחד בעיתון, והחליט שיותר הוא לא מתראיין. ואנחנו באמצע מסע יחסי הציבור של הסרט. הוא מתנהג ככה כי הוא מרגיש שהוא יכול, שהמפיקים פה בארץ סמרטוטים.

"גם ככה, המשאבים מצומצמים, והכספים, רובם ככולם, הם ציבוריים. זה תחום כפוי טובה. הרבה יותר נכון עבורי להקים קרן הון סיכון פרטית שמשקיעה בסרטים ישראליים ובינלאומיים, תחת חוק הקולנוע הישראלי. אני רוצה לסגור חוזה טאלנט עם אנשים מחו"ל ולבוא עם כסף ישראלי ממשקיעים ישראלים (אחד מהם, מספר כץ, הוא איש העסקים אמיר גבע, שמאחוריו השקעות בסרטים כמו "לבנון" ו"החברים של יאנה" מ.ש).

"כיום המצב הוא שיש אולפן אחד - יונייטד קינג של האחים אדרי. הוא שותף ב-90% מהסרטים הישראליים. זה אומר ש-90% מהתקציב הציבורי, הולך אליו. הדיבור הוא - 'יש לך אדרי או אין לך אדרי'. אין תעשייה באמת.

"שיקראו לזה תרבות קולנוע, לא תעשיית קולנוע. ואני מאמין שבישראל נוצרו התנאים המתאימים להקים תעשיית קולנוע, בדומה למה שקורה בתעשיית ההיי-טק. יש כאן שילוב של הון שנצבר כתוצאה מההצלחות של ההיי-טק ושוק ההון הישראלי, ניסיון נרכש בניהול ושיווק בינלאומי, עם מומנטום הולך וגדל בתחום הפקות הסרטים".

- כמה כסף אתה מעריך שתגייס?

"הקרן תגייס בסבב הגיוס הראשון כ-10-25 מיליון דולר, בעיקר מאנשי היי-טק ואנשי שוק הון ופיננסים".

- עליית קרנו של הקולנוע הישראלי

קוקירמן וכץ אינם הראשונים לזהות את הפוטנציאל הגלום בשילוב של שוק ההון בקולנוע הישראלי. הצלחותיו של הקולנוע הישראלי בפסטיבלים בינלאומיים חשובים ובמועמדויות לאוסקר, בעיקר לנוכח עלויות הפקה נמוכות, החזרי מס משמעותיים מתוקף חוק הקולנוע ופורמטים טלוויזיוניים שנמכרים לחו"ל - צדו את עיניהם של גורמים בעולם העסקי ובשוק ההון הישראלי, ובעבר הלא רחוק היו ניסיונות לגייס כספי משקיעים לקולנוע באמצעות קרנות הון סיכון ייעודיות, אך ניסיונות אלו כשלו. "קרן סינמה", שבה התעוררו בעיות ניהוליות ואי סדרים כספיים, וקרן ההשקעות "פיגמליון", נעלמו כלעומת שבאו. גם קרן JVP של ח"כ אראל מרגלית ניסתה את מזלה בקולנוע - סרט האנימציה "החבורה הפרועה", שהושקעו בו מיליוני דולרים, אמור היה להיות הסנונית הראשונה, אך הפרויקט לא הצליח להתרומם, וככל הנראה נזנח. יש שמסבירים זאת בכל שהקרנות הללו לא היו מעורבות דיין בענף והלכה למעשה לא היו חלק אינטגרלי מהתעשייה, לפחות לא כישות עצמאית (בין השותפים בקרן סינמה היו המפיק מרק רוזנבאום ו"קרן רבינוביץ'", שפעלו בעיקר בנפרד).

לדברי שריל קרון, מנכ"לית קרן הקולנוע הפרטית הבריטית "דוקומנטרי קומפני", שאחת ההצלחות הגדולות שלה - הסרט "מחפשים את שוגרמן", זכה השנה בפרס האוסקר בקטגוריית סרט התיעודי הטוב ביותר, משוכנעת שיש מקום לקרנות הון סיכון לקולנוע ישראליות, וכי הזמן הטוב ביותר להשקעות מהמגזר הפרטי, הוא עכשיו - כל עוד עושים זאת נכון.

- המצב הכלכלי בעולם קשה. זה לא זמן דווקא להדק חגורות?

קרון: "זה זמן טוב מאוד. יש שיטות הפצה חדשות, דיגיטלי, צפייה ישירה, VOD, והפקת סרט הופכת זולה יותר, בשל התפתחות הטכנולוגיה. בעיקר זה זמן טוב עבור הז'אנר הדוקומנטרי. אנשים מודעים לכוח של הסרטים האלה. בכלל, הסרטים היום צריכים להיות עמוקים יותר. קח לדוגמה את "שוגרמן" - הסרט הכניס קרוב ל-4 מיליון דולר רק בארצות-הברית.

"בישראל, ואני אומרת זאת כמי שמחפשת להשקיע בסרטים ישראליים, יש כישרונות רבים בתחום הקולנוע, סרטים מצוינים ואינספור סיפורים מרתקים".

- קרן הון סיכון לקולנוע - עד כמה זה מסוכן?

"מאוד מסוכן. זה הימור, אתה לא יודע מה ייצא מההשקעה שלך, אם יהיה כסף. לכן אתה חייב למצוא דיל טוב, כלומר - למצוא להכניס אותו לשוק הבינלאומי כמה שיותר מוקדם. מאחר שערך הסרט שונה ממדינה למדינה, צריך למכור אותו לכמה שיותר טריטוריות. 'מחפשים את שוגרמן' הוא דוגמה למודל שעבד טוב מאוד. הוא נמכר בהצלחה מאוד גדולה, והוא היה לסיפור הצלחה מסחרי עוד לפני המועמדות שלו לאוסקר. זיהו את הפוטנציאל שלו בשלב מאוד מוקדם".

- כמה כסף אתם משקיעים?

"אנחנו משקיעים סכומים שנעים בין 100 אלף ל-1.2 מיליון דולר. אנחנו כמעט ולא משקיעים את המקסימום, זה מסוכן מדי".

- באיזה שלב אתם משקיעים? בשלבי הפיתוח? בשלב ה"ראף קאט" (שלב עריכה מתקדם)?

"לפעמים בהתחלה, לפעמים באמצע, לפעמים אנחנו נרתמים לעזור להשלים את הסרט. ב'שוגרמן', צפינו ב'ראף קאט', והוא היה מצוין. נכנסנו לעזור להפקה לסיים את הסרט".

- תזמון ההשקעה משתנה כשמדובר בסרטים עלילתיים?

"בסרטים עלילתיים ההשקעה היא לרוב בהתחלה, ולכן ההתלבטות ממושכת וקשה יותר. אתה חייב לדעת מה יש לך ביד, וכיוון שיש תסריט, יש אפשרות להעריך את הפוטנציאל. אבל זה כמובן לא מבטיח שהסרט יהיה טוב, או שהוא יצליח. בסרטים דוקומנטריים, התהליך של היצירה הוא שונה - הרבה פעמים היוצרים מתחילים לצלם לבד - יש סרטים שהתחילו מצילום וידיאו באייפון, ואז בונים מומנטום, מכינים טריילר ומנסים למכור אותו. זה נפלא, כי כך לנו יותר קל להחליט אם להשקיע, וכמה".

- הסרט חייב להיות, בהכרח, בעל פוטנציאל מסחרי?

"אם הוא לא מסחרי, לא אשקיע בו. גם אם אוהב אותו. יש הרבה סיפורים טובים, אבל למרבה הצער, רק מעטים מהם בינלאומיים. גם בישראל, אנחנו מחפשים סיפור ספציפי עם ראייה בינלאומית".

הגיוס החברתי כזרז להשקעות של קרנות הון סיכון בקולנוע

לא ניתן להתייחס לתמורות האחרונות בענף הקולנוע הישראלי בלי להזכיר את מה שנראה כי היווה זרז לתופעה - גיוס חברתי, בלעז: "קראוד פאנדינג". כוחה של רשת האינטרנט, ללכד מספר בלתי מוגבל של גולשים מכל העולם סביב עניין שעורר אדם פרטי, הביא ליצירת אתרים המתמחים בגיוס תרומות צנועות מכלל ציבור הגולשים המבקשים לסייע לרעיון יצרני או חברתי כלשהו - במקרה זה סרט. הסכום שנאסף אמור להביא לידי מימוש הרעיון. האתרים הללו, בראשם "אינדיגוגו" ו-"קיק סטארטר" והמקבילות להם בארץ: "מימונה" ו"הד סטארט", פופולריים ומשגשגים, היוו הוכחה לכך שרעיון מקורי ומעניין עשוי להלהיב קהל רב. כזה שמוכן להשקיע עבור רעיון, גם בידיעה כי לא בטוח שזה ייצא אל הפועל. בארצות-הברית קפצו על המציאה גם יוצרים מוכרים, שהעדיפו לגייס מהציבור במקום לשלוח יד אל הכיס. בישראל נוצרו שני סרטים עלילתיים כתוצאה מהשקעת הציבור: "2 בלילה" ו"אף פעם לא מאוחר מדי", שיצאו לבתי הקולנוע אשתקד.

 השקעות קולנועיות במספרים