מנותקים

1. נאום ארוך, מוקפד, רהוט כהרגלו, הכין ראש הממשלה לבאי כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה - פורום קיסריה. בנאום הזה, ששודר בווידאו למתכנסים באילת, חזרו כל המוטיבים המוכרים של נתניהו, שכבר נטחנו עד דק: צריך לצמוח ולצמוח הרבה כדי שהצמיחה תחלחל למטה; לא צריך להעלות את המיסוי על בעלי הכנסה גבוהה כי זה פופוליזם שעלול לחנוק את הצמיחה; וכמובן, צריך תחרות, הרבה תחרות, כדי שהשכבות החלשות יוכלו לקנות מוצרים או שירותים במחיר נמוך יותר (זה בדיוק מה שהבטיח נתניהו בוועדת בכר).

בגלל ניסיון העבר, נדמה שלא רבים מתייחסים להבטחות של נתניהו ברצינות, אבל היו בנאום כמה משפטים מדהימים, שנאמרו כביכול בדרך אגב וגנבו את ההצגה. הם המחישו עד כמה ראש הממשלה של ישראל מנותק. יחד עם שר האוצר המנותק שלנו יאיר לפיד ושר הכלכלה המנותק שלנו נפתלי בנט, יש לנו שלישייה כלכלית שהקשר בינה לבין הציבור רופף ומקרי לחלוטין.

"הפריסה של רשת הכבישים והרכבות בשילוב של פתיחת הקרקעות זה אמצעי כלכלי גדול לצמיחה", אמר נתניהו, "היא משרשרת הרבה תעשיות אחריה והיא גם מכשיר חברתי ראשון במעלה, כי אנשים שנמצאים לכאורה מחוץ לחדרה-גדרה, ואגב לכו תראו מה קורה בגדרה ובחדרה; גם שם קורים דברים מעניינים, אנשים נכנסים לתוך המעגל. פתאום ערך הקרקעות שנמצא בידיהם, איזה צריף או איזו דירה קטנה, פתאום הדבר הזה מקבל ערך משל עצמו, מכניסים אותם למעגל העושר. זה הדבר השני שאנחנו עושים ועושים את זה בצורה מאוד שיטתית ומאוד ברורה".

נתניהו בעצם אומר, תגידו תודה, אנשי חדרה-גדרה, בזכותי יש לכם צריף או דירה קטנה ששווה מיליונים! ברוכים הבאים למעגל העושר! תחי בועת הנדל"ן! הללויה, אזרחים יקרים, הפכתם לעשירים! אז מה אתם מתלוננים, לעזאזל? לא להאמין שראש ממשלה בישראל מברך את נתיניו על עושרם, שברובו נוצר "על הנייר" (חלקם אכן עשו מזה ביזנס לא רע והפכו עושר "על הנייר" לעושר בחשבון הבנק), ולא מספר להם שלמטבע יש שני צדדים: לפעמים הנכס או הצריף שווים לא מעט, אבל גם ההלוואות שנלקחו כדי לרכוש אותם "שוות" לא מעט ויהיו "שוות" עוד יותר כשעידן הכסף הזול יסתיים. ובכלל, איך מציע נתניהו לבעלי הצריף בחדרה-גדרה, שהצטרפו זה עתה למעגל העושר בזכות בועת הנדל"ן, לממן לילדיהם צריף דומה? בטח לא מהמשכורת שלהם. אנא גשו לסעיף הבא.

2. לא תשמעו את נתניהו, לפיד או בנט, או את הנגידה החדשה פלוג, מקדישים את אחד הנאומים שלהם לבעיית השכר הכאובה, מהבעיות החמורות במשק הישראלי, ולא בכדי. השבוע הוציאה הלמ"ס סקר שקבע שהשכר החציוני במשק הרבה יותר נמוך מהשכר הממוצע ועומד על כ-6,500 שקל ברוטו בלבד.

הנתונים הללו התקבלו בקול תרועה רמה בעיתונות הכלכלית כאילו היו הפתעה רבתי. ובכן, הם לא. וחמור מכול, הם אפילו לא מדויקים ולא מתקרבים לאמת. לא מעט כלכלנים ותיקים, שיודעים שניים-שלושה דברים על כלכלה וסטטיסטיקה, היו מחליפים את האות "ס" ב"סקרי הלמ"ס" באות "ש", כלומר, "שקרי הלמ"ס". זה לא שבלמ"ס משקרים, אבל הסקרים שלהם לא משקפים את המציאות. בכך הם מתכוונים, בין היתר, לקביעת מדד המחירים לצרכן, לסקרי ההכנסות ולסקרי השכר של הלמ"ס. והם צודקים: סקרים הם בסך הכול סקרים, מדגם הוא בסך הכול מדגם, וזה כולל גם את הסקר האחרון על השכר החציוני של הלמ"ס.

מפתיע שדווקא נתוני האמת, הנתונים שהכי קרובים למציאות העגומה, נדחקו מאור הזרקורים. מדובר בחוברת נתונים מרתקת שהוציא הביטוח הלאומי בספטמבר האחרון והתבססה על נתוני 2011. יש בה ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, אבל לפני שניגש לממצאים, הסבר קצר על שיטות המדידה וההבדלים בין נתוני הביטוח הלאומי לבין נתוני הלמ"ס.

השכר הממוצע לשכיר מתפרסם ע"י הלמ"ס מדי חודש ומתבסס בעיקר על מדגם מייצג של דוחות מעסיקים (טופס 102), המתקבלים במוסד לביטוח לאומי ועל מקורות מנהליים אחרים כגון מינהל התשלומים של שירות התעסוקה ומערכת הביטחון. המדגם כולל כ-12,700 מפעלים פעילים ומכסה כ-60% ממשרות השכירים. סקר ההכנסות של הלמ"ס, שרק לאחרונה כתבנו על השימוש הבעייתי שעשתה בו מחלקת המחקר של בנק ישראל, התבסס בשנת 2011 על מדגם של כ-15,171 משקי בית, ומתוכם 9,901 משקי בית שבראשם עומד שכיר, 1,523 משקי בית שבראשם עומד עצמאי ו-3,747 משקי בבית שבראשם עומד אדם שאינו עובד.

בסקר ההכנסות נשאל כל בן משק בית שגילו 15 ויותר על הכנסותיו בשלושת החודשים שהסתיימו לפני החודש שבו ביקר הפוקד. בחוברת הביטוח הלאומי, המסבירה יפה את שיטות המדידה של הלמ"ס, נכתב במפורש: "אפשר להניח כי המידע שהנחקר מוסר על הכנסותיו לא תמיד יהיה זהה להכנסה הרשומה אצל רשויות המס, שעליה מבוססים העיבודים של המוסד לביטוח לאומי". בקיצור, לא נעים לומר, אבל זה די חארטה, כמו גם סקר ההוצאות של משקי הבית.

איך מעבד הביטוח הלאומי את נתוניו? הוא מקבל מדי שנה מנציבות מס הכנסה את הדוחות השנתיים של כל המעסיקים בארץ (טופס 126), שבהם רשומים נתוני השכר ששולם במשך השנה ומספר חודשי העבודה. הביטוח הלאומי מצליב את נתוני השכר עם הנתונים בקובץ הבריאות שלו (קובץ נתונים על המבוטחים בביטוח בריאות שהמוסד לביטוח לאומי מנהל לצורך רישום חברותו של כל תושב בקופת חולים ומרכז באופן שוטף מידע על האוכלוסיות המבוטחות בקופות החולים, הגיל, המין והמצב המשפחתי).

כך הנתונים שמעבד המוסד לביטוח לאומי מעודכנים לכ-95% מהשכירים במשק, ולכן הם למעשה הכי מדויקים שיש, ולא כל סקרי-שקרי הלמ"ס שזוכים לפרסום רחב ומיותר. בחוברת הביטוח הלאומי שקראנו השבוע יש חיתוכים מפורטים מאוד, לפי יישובים, של השכר הממוצע.

הנה כמה מהממצאים שחבורת המנותקים של ישראל חייבת לשנן. בטבלה המצורפת מטה, ריכזנו את הבולטים שבהם.

■ השכר החציוני של שכירי ישראל בשנת 2011 עמד על כ-5,831 שקל בלבד בחודש (כל הנתונים מתייחסים לשכר ברוטו), הרחק מה-6,500 של הלמ"ס (שנמדד אמנם ב-2012 אבל הוא לחלוטין לא מדויק). זה אומר שחצי משכירי ישראל משתכרים הרבה פחות (כ-61% בלבד) מהשכר הממוצע במשק, שעמד ב-2011 על 9,461 שקל.

■ ההכנסה החציונית של העצמאים עומדת על 4,468 שקל בלבד בחודש. זו ההכנסה המדווחת לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי. האם אתם מאמינים לנתונים הללו? שוב, אף פעם לא כדאי להכליל, אבל נראה שהכנסות אחרות אינן נרשמות ברשויות המס, אלא בסעיפים אחרים שכולנו מכירים כמו "בלי חשבונית", "מזומן" ו"כלכלה שחורה".

■ שכר הנשים לחודש עבודה עמד על 7,412 שקל בחודש והיה נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע של גברים - 11,411 שקל בחודש.

■ כ-24% מהשכירים מרוויחים עד שכר המינימום; כ-44% מהשכירים מרוויחים בטווח שבין שכר המינימום לשכר הממוצע. כלומר, כ-68% מהשכירים במשק מרוויחים עד השכר הממוצע ורובם, ככל הנראה, אינם מגיעים לסף המס בגלל נקודות זיכוי וכדומה. כן, כן, זו תמונת המצב, ומי שתולה את השכר הנמוך בפריון הנמוך פשוט עושה שקר בנפשו. צריך אולי לחשוב הפוך: השכר הנמוך וריבוי שעות העבודה מובילים לפריון הנמוך.

ומי שמנסה להסיט את הדיון לוועדים החזקים, הכוללים כמה עשרות עובדים בלבד שמרוויחים יותר מדי, כאילו בגללם כל השאר, הרוב, כ-1.8 מיליון שכירים, אינם מגיעים אפילו לשכר הממוצע במשק, פשוט מטעה ומעוות את המציאות. השכר בישראל נמוך מאוד בין היתר כי הממשלה לא השקיעה מספיק בתעשייה, וגם בגלל שהממשלה לא אוכפת מספיק את חוקי העבודה ומאפשרת למעסיקים ללחוץ את השכר כלפי מטה. זו הסיבה שרק עבודה מאורגנת תאזן בין האינטרסים של העובדים לאינטרסים של המעסיקים.

■ השכר הממוצע לחודש בחישוב שנתי של השכירים עמד על 7,964 שקל, כ-84% מהשכר הממוצע לחודש עבודה, וזאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.

■ בין שש הערים הגדולות, יותר מ-200 אלף תושבים לעיר, ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה, עם שכר ממוצע לחודש עבודה בשיעור של כ-85% מהשכר הממוצע במשק. באשדוד, פתח תקווה, ראשון לציון, חיפה ותל אביב, לעומת זאת, השתכרו שכר גבוה מהשכר הממוצע.

■ התפלגות שכר השכירים לפי יישובים מראה שהשכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים נמוך בכ-34% מהשכר הממוצע ביישובים היהודיים. השכר הממוצע הגבוה ביותר נרשם בקרב שכירים המתגוררים בסביון (21,960 שקל) ובכפר האורנים (18,897 שקל). השכר הנמוך ביותר נרשם בקרב שכירים תושבי מודיעין עילית (5,062 שקל) וג'סר אל-זרקא (5,091 שקל). שוב, לא נוח להכליל, אבל נראה שבאוכלוסיות הערבית והחרדית שיעורי העבודה ב"שחור" די גבוהים.

■ הכנסה של משפחה מעבודה שכירה ועצמאית הסתכמה ב-17,097 שקל בממוצע לשנה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר הייתה בתל-אביב (23,485 שקל) ולאחר מכן בחיפה (21,915 שקל), בראשון לציון (21,134 שקל), בפתח תקווה (19,839 שקל) ובאשדוד (14,404 שקל). בירושלים ההכנסה הממוצעת הייתה נמוכה מהממוצע הארצי (11,372 שקל).

■ מספר העובדים שעבדו במקביל אצל יותר ממעסיק אחד היה כ-220 אלף בשנת 2011, כלומר 8.3% מסך העובדים השכירים. אחוז הנשים העובדות ביותר ממקום אחד גבוה מזה של הגברים: כ-9.3% (לעומת 6.7% בקרב הגברים). המסקנה: השכר לא מספק, ושכירים נאלצים לעבוד ביותר ממקום אחד כדי להתקיים.

■ מספר השכירים שהחליפו את מקום עבודתם ב-2011 הגיע לכ-810 אלף - כחמישית מכלל השכירים. זה די הרבה וזו תוצאת ה"גמישות" המופלאה של שוק העבודה, הגמישות שפולטת אנשים ולוחצת את השכר כלפי מטה.

יש עוד הרבה מאוד נתונים מעניינים, ואנחנו ממליצים בחום להיכנס לאתר של ביטוח לאומי ולהתרשם בעצמכם מתמונת המצב העגומה של שוק העבודה בישראל כפי שעולה מהחוברת שכתב ד"ר ז'ק בנדלק ממינהל המחקר והתכנון של המוסד. אבל אליבא דנתניהו, השכר המצ'וקמק בטל בשישים בהשוואה לצריף בחדרה או גדרה ששווה הון תועפות, ומה זה משנה שעם השכר הזה צריך לממן משכנתה לכל החיים.

3. והנה עוד נתון שנתניהו וחבריו מתקשים להפנים: משרד השיכון מפרסם את מעת לעת את מספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה ממוצעת, ונכון למחצית 2013 הוא עומד על 135 משכורות - מספר מהגבוהים בעולם. החישוב הזה מתבסס על שווייה של דירה ממוצעת המחולקת בשכר הממוצע במשק, אבל גם הוא מעוות. יש לחלק את המחיר החציוני של דירה בשכר החציוני וכך להגיע לנתון שמתקרב למציאות. ובכלל, משרד השיכון חוטא לאמת כשהוא מפרסם מדדים אזוריים הקובעים כמה משכורות צריך למשל לרכישת דירה חדשה בת"א, כאילו התפלגות השכר של משקי הבית שרוכשים בת"א תואמת את התפלגות השכר של כלל משקי הבית.

הנה התוצאות המציאותיות יותר של היחסים בין מחירי דירות לשכר: שכר חציוני של דירה חדשה, לפי משרד השיכון, מגיע ל-1.31 מיליון שקל, ואם מחלקים את זה בשכר החציוני שעומד על 5,831 שקל מגיעים ל-225 (!) משכורות הנדרשות לרכישת דירה חדשה (השכר החציוני נכון אמנם ל-2011 אבל אפשר להניח שהוא לא צמח מאז באופן דרמטי). בדירת יד שנייה מדובר על מחיר חציוני של כ-1.01 מיליון שקל והתוצאה המתקבלת היא 173 משכורות "בלבד". בכל מקרה, התוצאות רחוקות מהמספר הרשמי של משרד השיכון, ולכן הרבה יותר קשה לרכוש איזשהו צריף בחדרה-גדרה מכפי שהנתונים הרשמיים מספרים. נו טוב, אבל לפי נתניהו, העיקר שהצטרפתם ל"מעגל העושר".

eli@globes.co.il

 תמונת המצב העגומה