הבנקים הזרים מזיקים למשק

הפחתת הריבית בגוש האירו שהפתיעה את רב האנליסטים שציפו שתישאר ללא שינוי והגידול החד בכמות המשרות בארה"ב היוו טריגר שגרם להתחזקות הדולר כלפי שמעט כל מטבע בעולם-למעט השקל.מאז שהגיע הדולר לשפל של 1.383 לעומת האירו לפני כשבוע ומחצה הוא התחזק בכ -3% ונסגר בסוף השבוע בשער 1.3368 דולר לאירו. מוקדם יותר כבר ראה הצמד את הקידומת 1.32.

שינוי כה חד היה אמור במסחר נורמאלי להביא את הצמד דולר/שקל לרמה של 3.57 לכל הפחות, אולם לרבים כבר די ברור שמשהו מאד לא נורמאלי מתרחש כאן בשוק המט"ח המקומי, באדיבות השחקנים הזרים.

אנחנו שוק חופשי וכחלק מהשוק החופשי אנו חייבים להשלים עם כללי המסחר בשוק החופשי. את ציטוטי השערים לא קובע בנק ישראל וגם לא הבנקים המקומיים. מערכות מסחר משוכללות קובעות לכולנו את רמות השערים בהן ייסחר הצמד דולר/שקל והן פועלות 24 שעות ביממה.

מי שמספק נזילות למערכות אלו הינם הבנקים הזרים. האינטרס המשותף כחלק מפוזיציה ארוכת טווח המוחזקת על ידי מרבית הבנקים הזרים, בין אם ברמת הנוסטרו שלהם(הפוזיציה האישית של הבנק) ובין אם כשלוחי קרנות הגידור הפועלות באמצעותן הינו שקל חזק. הריבית היא מרכיב שולי לחלוטין בפוזיציה.

ככל שהשקל יתחזק יותר הרווחים יגדלו משמעותית ומתוקף העניין כל האמצעים כשרים לקידום המטרה. האנליסטים מגויסים על מנת להסביר לנו מדוע השקל ימשיך להתחזק, היחצ"נים מלטפים כל העת את האגו של קברניטי הכלכלה.

את אף אחד לא מעניינת פרמיית הסיכון, את אף אחד לא מעניין שבנק ישראל רוכש מט"ח בהיקף שמכסה את כל העודף בחשבון השוטף (עודף שמהווה התירוץ המרכזי להשקעה בשקל) ואם צריך תבוצע מניפולציה (חוקית לחלוטין יש לציין) בשערי המסחר בשעה שהדולר מתחזק בעולם.

זה מה שקרה כאן בשבוע האחרון. אנו רואים כיצד הדולר מתחזק כלפי מטבעות רוב העולם אולם בד בבד אנו רואים כיצד באמצעות מחוללי הציטוטים מחזיקים את רמות הצמד דולר שקל כמעט ללא שינוי וכשיש שינוי בשוליים, דואגות הנשמות הטובות לתקן אותו בשעות הלילה או בסופי השבוע. כך כמעט ללא מסחר נוגע סל המטבעות שלנו שאמור לשקף ביקוש והיצע מקומי בשפל השנתי וקרוב לשפל היסטורי.

אם הדולר מתחזק בעולם אולם במקביל יישמרו ציטוטי הדולר/שקל ללא שינוי, מה שיקרה הוא ששער האירו/שקל ירד בחדות (האירו צנח לעומת השקל מרמה של 4.85 לרמה של 4.72) ושער סל המטבעות שמשקלל את המטבעות הסחירים לעומת השקל ירד אף הוא למרות שלא היו כאן היצעי מט"ח.

כך מצליחים הזרים לקזז אחוזים שלמים משער סל המטבעות כמעט ללא צורך במכירת מטבע.

היות והשקל הוא מטבע בר המרה וכל עוד זה המצב עלינו להשלים עם כללי המשחק הקיימים כל מה שנותר לעשות הוא או לייצר ביקוש למט"ח,ואת זה עושים כרגע בנק ישראל(באמצעות רכישות מט"ח) ולאחרונה גם האוצר (באמצעות עסקות גידור החוב המטבעי של ישראל-מהלך שיוצר למעשה ביקוש למט"ח), או לשכנע את השחקנים שהמדינה לא תסכים להתחזקות נוספת בשער המטבע שלה. אם השחקנים ישתכנעו שכוונות המדינה רציניות ,אין ספק שהגלגל יתהפך, כפי שקרה בשוויץ, יפן, ברזיל, צ'ילה ואחרות.

הקשבתי קשב רב לדבריו של רן רידניק מאגף התקציבים באוצר בכנס קיסריה שנערך בשבוע שעבר באילת.הוא דיבר על הבעייתיות בהעלאת יחס חוב/תוצר ועל הריבית שמשלמת הממשלה.דבריו משקפים את הבעייתיות הרבה שקיימת כיום בדרג המקצועי באוצר.בוגרי אקדמיה מצוינים עם ניסיון ניהולי ועסקי נמוכים מאוד- שילוב קטלני בסביבה פיננסית מאתגרת כמו זו שאנו חיים בה היום. יחס חוב/תוצר אינו חזות הכול. זה חשוב אולם חשובה יותר השאלה מה העלות הכוללת למשק כתוצאה מהפחתת החוב.

התייחסות האוצר מלמדת גם על תפיסת העולם הצרה שלהם בכל הקשור למצב שוק המט"ח ועוצמת השקל. באוצר מתלהבים מהסיסמה "כלכלה חזקה-מטבע חזק" (גם פישר נפל בפח הזה), מאושרים מהעובדה ששקל חזק מקטין את החוב הלאומי שלנו (10% מהחוב הוא מטבעי והתחזקות השקל מקטינה אותו) ולא מסתכלים או מחשבים כמה המשק שלנו מפסיד משקל חזק- במונחי הכנסות ממיסים,במונחי ייצוא, במונחי תעשייה מקומית שנפגעת מיבוא זול, במונחי תעסוקה, במונחי פריון ומה לא.

נציגי הבנקים הזרים מלטפים את האגו שלנו ומהלכים עלינו אימים מה יקרה לכלכלתנו הקטנה אם חלילה נתחיל לנקוט בצעדים מנהלתיים, דומים לאלו שננקטו נגדם במדינות נאורות שהבינו שהנזק הנגרם להן כתוצאה מפעילות הזרים ,גבוה לאין ערוך מהתועלת. לא צריך להקשיב להם.

צריך לערוך הבחנה ברורה בין פעילות ריאלית ברוכה למשק ובין פעילות פיננסית שרק גרמה לנזקים בכל העולם.אין ספק שהגדלת הנזילות כתוצאה מכניסת שחקנים נוספים למגרש תורמת במישורים רבים אולם המחיר שהמשק משלם היום כתוצאה מכך הוא עצום ולא כדאי.