ליברמן: הצד האנושי

אביגדור ליברמן הורשע. זה קרה בספטמבר 2001. אביגדור ליברמן הודה אז, בעסקת טיעון, כי תקף ואיים על נער, אחד משלושה שהיכו לדבריו את בנו. פרקליטו, עו"ד דב ויסגלס, טען כי הבן-ליברמן חטף מהם מכות רצח. לא שזה מצדיק את התנהגותו של אבא-ליברמן, שעל-פי כתב האישום, הגיב כלפי הנער באלימות קשה: היכה אותו בפניו, בעט בו, משך בשערותיו ואיים עליו.

קל מאוד להזדעזע מכך. ועם זאת, אפשר להבין. גם אני, אם מישהו ינסה לפגוע בילדיי, או חלילה יפגע בהם, לא אהסס לנקוט נגדו את כל האמצעים הדרושים. עבורי, כאבא, אותו לילה מר ונמהר ב-1999 שבו ליברמן שבר את הכלים, דווקא חשף בפני פן אחר באישיותו הנסתרת: הפן האנושי.

ישראלים רבים, רבים מדי, סולדים מליברמן ומשמיצים אותו בפומבי. הם רואים מולם "עבריין", "מושחת", "דיקטטור", "קרימינל", אולי "מאפיונר". הם לא רואים את אביגדור ליברמן, אלא את התדמית שעיצבה עבורם התקשורת ובמידה מסוימת הוא עצמו.

במשך שנים סייעו לו עברו כשומר ברים, על דיבורו האיטי, עיניו החודרות וגופו הכבד, להשליט את חיתתו על מפלגת "ישראל ביתנו". כשהמסר של המפלגה היה נחרץ, "מילה של ליברמן זאת מילה", קשה היה שלא להאמין לכך. קשה יותר היה לראות שזה רק סלוגן, פרי מוחו של פרסומאי נבון.

השבוע, אחרי 17 שנים ארוכות מדי של חקירות, האזנות, הדלפות, עדויות, עינוי דין ללא ספק, הסתיים פרק בחייו של ליברמן. אני לא יודע אם האמת ניצחה או לא. בכל מקרה, העיסוק בכך אינו ראוי בעיניי.

אני מקבל את הכרעת היועץ המשפטי לממשלה (שסגר תיק אחד) ואת החלטת בית המשפט (שמחק תיק שני). ואני יכול גם לחמול על האדם ששחרר אנחת רווחה והשמחה חזרה לחייו. כי לפני הכול ליברמן הוא בן אדם.

כנראה, הוא אדם חזק נפשית. כי לא כל אדם היה עומד במסכת ארוכה כל-כך של ייסורים, שבמהלכה שמו מוכפש, חייו נהרסים, ומעל ראשו מרחפת כל העת עננה כבדה. פוליטיקאי אחר, יותר עדין, היה כבר מזמן מתמוטט ואולי שולח יד בנפשו.

מעציב לקרוא את התגובות בישראל בעקבות פסק הדין, שחלקן מערבות גזענות, רשעות ושנאת האחר עם דמגוגיה, שנאה ובורות בכל הנוגע למכניזם המשפטי. מצער במיוחד לראות שאנשי שמאל, צודקים בעיני עצמם, לא מסוגלים להושיט לליברמן יד ולברך אותו על זיכויו.

האדם סבל, האדם פחד, האדם אכל מרורים, ולכן זה אך אנושי, ראוי ומובן מאליו. הפרדוקס הוא שדווקא אלה שטוענים כי ליברמן הוא "אכזרי" או "לא אנושי", הם שמגיבים כלפיו באכזריות ובחוסר אנושיות.

תרצו או לא, ליברמן הוא מנהיג

בסופו של יום, איננו מכירים את ליברמן, האיש שרבים מאיתנו אוהבים לשנוא או פוחדים ממנו. ליברמן הוא אדם נבון מאוד, בעל שליטה עצמית נדירה ואיפוק יוצא דופן, אדם שיודע לשמור את הקלפים קרוב לחזה.

קשה לדעת אם הכעס שלו אמיתי, או אם הצחוק שלו מעושה. ייתכן שעם השנים הוא למד לדכא את רגשותיו, כי הבין שרק כך יוכל להתקדם בחברה כל-כך סטריאוטיפית. הוא מכוון מטרה, יודע לדלג מעל הכישלונות, להתעלם מהעלבונות ולהגיב בתנועת ביטול להשמצות. או שלא. לא אתפלא אם זה פוגע בו, צורב לו, מכאיב לו.

תרצו או לא, ליברמן הוא מנהיג. רק אם נפנים שהוא גם בן אדם, נוכל להתחבר לאנושיות שבנו, ולהיות בני אדם טובים יותר. ואז נוכל לדרוש זאת גם מהמנהיגים שאנו בוחרים.