כל אובמה זקוק לביבי

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למנהיג זה שיעורר רחמים. וזה מה שקורה לברק אובמה, לפחות אצלי. מ"כן אני יכול" במבחן הרציני הראשון שלו הוא עבר ל"נורא מצטער, אבל אני לא מסוגל". רוצה ויכול, אבל לא מסוגל.

עניין איראן היה צריך כבר להיות מזמן מאחורינו. המעצמה הכי גדולה וחזקה מתמזמזת עם מדינה של שרלטנים מסוכנים, אפילו מתרפסת בפניה. מחזה לא נעים, בלשון המעטה. מחזה מסוכן, בלשון מציאותית.

מחזה שסופו ידוע מראש. גם האיראנים, אולי במיוחד הם, יודעים שהסיפור של תקיפה אמריקאית הוא כבר לא רלבנטי. לא תהיה תקיפה אפילו אם האיראנים יפתחו אורניום על מדשאת הבית הלבן. כי המנהיג האמריקאי לא מסוגל.

האיראנים דווקא בסדר

עומד נשיא איראן ואומר אתמול (שבת) בצורה המפורשת ביותר כי "אינטרסים לאומיים הם הקו האדום שלנו, כולל העשרת אורניום על אדמת איראן". ואובמה וקרי עסוקים בהמשך ה"שיחות", כאשר האיראנים אומרים להם במפורש שאין על מה לדבר.

תפקיד צ'רצ'יליאני

משום כך, בעולם שאותו מנהיג אדם כמו אובמה, טוב שיש את בנימין נתניהו. ראש ממשלת ישראל הפך לגורם משמעותי בהתנגדות לגרעין האיראני. תפקיד לחלוטין לא שולי, כפי שיש המנסים לתארו. הוא אינו נותן מנוחה לאובמה. הנשיא החלש שומע את ביבי, וזה מציב לפניו מראה שבה הוא נראה לא טוב, פאתטי אפילו. מצד אחד האיראנים במובהק ובמובלט משחקים בו, מצד שני ביבי הולם עם אמיתות שלא נוחות לו.

ביבי הוא לא צ'רצ'יל, לא דומה אפילו, אבל בסיפור הזה הוא ממלא תפקיד צ'רצ'יליאני. המנהיג הבריטי התריע שנים רבות לפני הסכם מינכן שהיטלר הוא רוע, ועם רוע אי אפשר לעשות הסכמים. לגלגו עליו, צחקו, ראו בו טרחן, ולבסוף קראו אליו "בוא תציל אותנו". ה"ניו יורק טיימס" יצא נגדו, כמו נגד ביבי היום. צ'רצ'יל התעלם, וזה מה שאתה, ביבי, צריך לעשות. יתכן שזו השליחות שלשמה נקראת אל השלטון.

זו לא רק צרפת

לפי הדיווחים, צרפת הייתה זו שהכשילה את החתימה על הסכם הכניעה לגרעין האיראני. ואכן, אין כותרת מתאימה מזו למה שאירע בסוף השבוע בז'נבה. יש האומרים שצרפת הכשילה את החתימה בלחץ הסעודים. לסעודים בוודאי יש משקל לא קטן בהתנהלות הצרפתית, אבל לא צריך להמעיט בחלקו של ביבי על המדיניות של פריז.

נימוקיו, המושתתים על היגיון ועובדות, בוודאי הצליחו לחדור אל מוחותיהם של הצרפתים. זה ההבדל בין מי שאינו מסוגל להתעמת עם הפרשה האיראנית, לבין מי שאינו חושש מכך. בינתיים. כי אחרי הכול זו צרפת, ומחר עמדתה עלולה להיות הפוכה.