לשדר מסר מרתיע

בשנת 2005 דנה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, בתביעה של קלדנית שעבדה בבית המשפט לענייני משפחה, שטענה כי מזכיר בית המשפט הטריד אותה מינית בכך שנהג להעיר לה הערות מיניות, כגון שהיא "סקסית" ו"דופקת הופעות". המזכיר טען מנגד כי האווירה החופשית ששררה בבית המשפט לימדה על כך שבדיחות גסות לא נתפסו אצל צוות העובדים כדבר חריג; ולפיכך הוא טען כי אין לראות בהתנהגותו כהטרדה מינית.

ביניש קבעה כי גם אם דברי המזכיר התקבלו בהומור על-ידי חלק מהעובדים בסביבתו, מבחינה אובייקטיבית התנהגותו הייתה פסולה ובעלת אופי מיני, והיא הרשיעה אותו בהטרדה מינית.

המקרה של המהנדסת שפרשה מחברת ההיי-טק שבה עבדה הוא חמור אף יותר. בית הדין לעבודה בתל-אביב קבע כי בנוסף לכך שהמהנדסת הוטרדה מינית במשך זמן רב ובבוטות על-ידי עמית לעבודה, החברה העצימה את הפגיעה בה, התנכלה לה והזניחה את הטיפול בתלונותיה. במקום לזרוק את העובד המטריד "מכל המדרגות", העדיפה החברה להעביר את המהנדסת לחדר אחר וגרמה לסיום עבודתה בחברה.

מאכזב להיווכח כי חברת ענק, שתרמה לעולם טכנולוגיות פורצות-דרך ואמורה לסמל את חוד-החנית של התעשייה הישראלית מכל בחינה שהיא, מעשית ומוסרית, לא מסוגלת למנוע הטרדות מיניות, ואם לא למנוע - לטפל בהן כיאות ובהתאם לחוק, כאשר התברר שהתרחשו כאלה. מאכזב - אבל לא מפתיע.

הטרדות מיניות במקומות עבודה הן עדיין תופעה רווחת בישראל, והן קיימות לא רק במקומות עבודה חלשים ופשוטים יחסית. ישנן 3 דרכים יעילות למניעת התופעה: אחת - חיוב המעסיקים לשלם פיצויים גבוהים לעובדות המוטרדות מינית; שנייה - נקיטת הליכים פליליים נגד המטרידים; אבל דרך חשובה ביותר היא השלישית - הגברת המודעות וההרתעה בנושא, זאת גם באמצעות הוקעה פומבית ופרסום שמן של החברות הכושלות בטיפול בהטרדות מיניות.

האינטרס הציבורי מחייב את פרסום שם החברה למען יראו וייראו, מה שיסייע להילחם בתופעת ההטרדות המיניות בעבודה, ירתיע חברות אחרות מלנהוג באופן דומה, יעודד עובדים ועובדות להתלונן על מעשים כאלה ויגביר את המודעות לאופן שבו יש למנוע מקרים דומים ולטפל בתלונות.

המלחמה בהטרדות מיניות בעבודה היא בעיקר מלחמה על המודעות. פרסום שם החברה ברבים יעביר את המסר המרתיע - שהטרדה מינית היא כה חמורה, שאפילו חברה בינלאומית גדולה אינה חסינה מפני פרסומה.