מהגליל למדבר: שני פסטיבלי קולנוע - חוויית צפייה בטבע

נסו לדמיין: סרטים בנוף. על מסך ענק, תחת כיפת השמיים, בלב המדבר, יוקרנו סרטי קולנוע מהארץ ומהעולם. בבקרים יתקיימו סדנאות יצירה וכן הרצאות, הערב יוקדש להקרנות, ובין לבין אפשר יהיה להלך בטבע הדומם על חיות הבר השוכנות בו, לשתות קפה מפינג'אן ולאכול תמרים. ובכן, כל זה יתרחש בישוב צוקים ובסביבתו אשר בערבה, בין ה-21-23 בנובמבר, במסגרת פסטיבל "סרטים בערבה", יוזמה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. לפניכם הסרטים המומלצים.

של

בימוי: סקוט גרהאם (בריטניה, 2012)

בסרטו העגמומי "איל גרידו", מפגיש הבמאי מיכלאנג'לו אנטוניוני את גיבור הסרט עם אישה צעירה ומושכת ועם אביה, המפעילים תחנת דלק במקום נידח, ומנהלים את חייהם במן תקיעות מבודדת, כמו נגזר עליהם גורלם. הסיטואציה הזו, שבה הכול סביב מצוי בתנועה, בדרך למקום אחר, עוברים ושבים, מלבד מי שנשאר במקום וער לכל זה, ממחישה את הבדידות ואת חוסר התוחלת, ובהחלט מובן מדוע בחר סקוט גרהאם, בסרט הביכורים שלו, בתחנת דלק שבה עובדים אב ובתו בת ה-17. להבדיל מ"איל גרידו" של אנטוניוני, שם הצעירה סובלת מאב תלותי חם מזג, ב"של" הפיוטי, מערכת היחסים בין האב לבתו טעונה, מוזרה, ולא פחות מכך, בעייתית.

בית לחם

בימוי: יובל אדלר (ישראל, 2013) מועמד לאוסקר

הסרט הישראלי המצליח של השנה האחרונה, הנציג של ישראל לתחרות האוסקר האמריקני, מספר על מערכת יחסים מיוחדת ומורכבת בין איש שב"כ בשם רזי (צחי הלוי), המשמש כרכז נפת בית לחם, לבין משת"פ מקומי צעיר, בן טיפוחיו בשנים האחרונות, נער בן 17 בשם סנפור (שאדי מרעי), שאחיו הגדול הוא מפקד גדודי אל-אקצא בבית לחם. סנפור מוצא עצמו קרוע רגשית בין נאמנויות, בין אחיו הביולוגי הנערץ, לבין רזי, השב"כניק הנערץ עליו לא פחות. הוא מסכן את חייו עבור שניהם. כל אחד מהם עושה בו שימוש לצרכיו. מעבר לעובדה שזו סיטואציה שילד בן 17, בוגר ומפוכח ככל שיהיה, לא מסוגל נפשית להתמודד עמה, הסיטואציה הזו היא עבורו דרך ללא מוצא; הוא לא יכול להיות נאמן אף לא לעצמו, כי הוא עצמו איבד את השליטה על חייו.

שיר אשיר בגשם

בימוי: ג'ין קלי, סטנלי דונן (ארה"ב, 1952)

אני מרשה לעצמי להניח שיש דור שלם שלא ידע את ג'ין קלי האגדי, ושלא חזה בו מקפץ במי הגשמים בחדווה, כשאהבה ורון בלבו, בעודו שר "אני שר בגשם". כמה תמימות ואהבת קולנוע הייתה אז באמריקה של שנות ה-50 של המאה הקודמת. ואיזה סיפור נהדר הוא זה שמניע את עלילת ה-"מסך-זמר" הנהדר והמפואר הזה, המספר על הפקת סרט המשך ללהיט קופתי, בתקופת המעבר שבין קולנוע אילם לקולנוע מדבר. מה עושים עם לינה, השחקנית הראשית המפורסמת, בעלת קול צווחני, כאשר הקולנוע איננו עוד אילם?

הפתרון שמצאה ההפקה הוא לשכור בחשאי שחקנית שתדבב את קולה של לינה. אלא שהפתרון רחוק מלהיות מושלם: השחקנית מגלה שדון, השחקן הראשי המשחק לצדה, ובו היא מאוהבת, התאהב בקתי, המדבבת הצעירה והיפה. אפשר רק לדמיין את חוויית ההקרנה של "שיר אשיר בגשם" תחת כיפת השמיים, כשגשם של כוכבים כמו ניתך על מרבד.

דוקאביב גליל

פסטיבל "דוקאביב גליל", שיתקיים במעלות-תרשיחא הפסטורלית, הוא אח צעיר ל"דוקאביב" - הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטריים, המתקיים מדי שנה, עם בוא האביב, בתל-אביב. חלק מהסרטים המוצגים בפסטיבל האח השתתפו גם בדוקאביב, וחלק מהסרטים שיוקרנו לראשונה בדוקאביב גליל, יוקרנו גם בפסטיבל בתל-אביב. השנה ייחשף הקהל הגלילי בפני סרטים שהם בשלבי עבודה. השחקנית זוכת האוסקר נטלי פורטמן התגייסה לסייע לאחים ברק ותומר הימן להשיג את יתרת המימון (כ-70 אלף דולר), להשלמת ההפקה של סרטם "מר גאגא", העוסק בחברם של האחים, הכוריאוגרף של להקת "בת שבע" אוהד נהרין, ממציא שיטת ריקוד בשם "גאגא". יותר מ-450 שעות מצולמות, שהשתרעו על פני שבע שנות תיעוד, מחזיקים עמם האחים היימן, מה שמבטיח דמעות בחדר העריכה. סרט נוסף שנמצא בשלבי עריכה הוא זה המתעד את מאחורי הקלעים של סיבוב ההופעות האחרון של להקת "כוורת".

סופר וומן

בימוי: יעל קיפר, רונן זרצקי (ישראל, 2012)

אני גאה להמליץ על הסרט "סופר וומן", סרט דוקומנטרי מעולה, על שגרת יומן של חמש קופאיות בסניף "מגה בעיר" ברמת אביב. במשך שנתיים ליוו יוצרי הסרט את הקופאיות בסניף, שבמהלכן נחשפו אל חייהן הקשים, אל סיפורים אישיים נוגעים ללב של נשים אינטליגנטיות, המודעות למעמדן התעסוקתי והחברתי הנמוך, לניצול המתמשך שלהן, לקלות שבה ניתן להחליפן בעובדים זולים יותר, ולאדישות של הלקוחות כלפיהן. המצלמה הייתה שם איתן בעת השיחות בהפסקות, על אהבה ועל גידול ילדים, ותוך כדי המשמרת, ובמחסן ובמשרד. המצלמה הייתה נוכחת גם בשיחות בין הקופאית הראשית למנהל הסניף, שבהן המנהל מנסה לקצץ תדיר בכוח האדם ובעלויות העובדים, ומסכים עם הגדרת הקופאית שהיא וחברותיה הן "מוצר זול".

הסרט מציג צילום אמנותי יפהפה, המלמד על מחשבה ורגישות, תוך שימת לב לכל פרט קטן - טיפת גשם הזולגת ממטרייה, תאורת מחסן טבעית החושפת מבט עגמומי. כל מה שלא נבחין בו כשנבוא לקנות דבר מה במקום. לא בכדי הקליינטים כמעט ואינם נראים. המצלמה אדישה אליהם, בדיוק כפי שהם אדישים לקופאיות המשרתות אותם. "סופר וומן" חושף בפני הצופה עולם שיש בו חוכמת חיים, חברות גדולה ושמחת חיים, למרות הכול.

הילדה והים

בימוי: עמיר יניב (ישראל, 2013)

סיפורה הלא מוכר והלא ייאמן של הגולשת האולימפית המעוטרת לי קורזיץ, ארבע פעמים אלופת העולם, ספורטאית תחרותית ואמביציוזית, אולי אמביציוזית מדי - שכן מחלת הדם הנדירה שממנה היא סובלת, הופכת את העיסוק הספורטיבי שלה לסיכון חיים. בניגוד להמלצת הרופאים ורצון ההורים, קורזיץ ממשיכה, שכן מבחינתה אין לה ברירה. הים הוא החיים שלה, והוא סכנת המוות. "ביבשה אני מרגישה ריקנות, בים אני מלאה", אומרת קורזיץ ברגע של גילוי לב נדיר. היא מרגישה חופשייה מול המצלמה, אך מחצינה רק מה שהיא בוחרת להחצין. לא חושפת מעבר. לא מסגירה רגש. ופה נקודת החולשה של הסרט, שמותיר תחושה של צפייה בכתבה טלוויזיונית המצולמת היטב.

המתחזה

בימוי: בארט לייטון (בריטניה, 2012)

סיפור מטריד במיוחד על משפחה אמריקנית מטקסס שבנם, נער כבן 16, נעלם יום אחד ולא חזר. שלוש שנים לאחר מכן, מופיע בביתם בחור צעיר, מבוגר בהרבה מבנם, ולא דומה לו כלל, ומזדהה כבנם האובד. הוא מגיע מספרד והוא מדבר במבטא ספרדי ומספר כי עבר שבי והתעללות קשה. בתחילה קשה להבין כיצד בני המשפחה האמינו לו, הרעיפו עליו חום ואהבה והתעלמו מכל הסימנים הקיימים, גם כאשר אחרים הצביעו עליהם. השאלה, האם הייתה סיבה לא מוסברת אחרת, שגרמה למשפחה לאמץ את אותו, עולה בשלב מאוחר יותר. לא להחמיץ.

סיפורים שאנחנו מספרים

בימוי: שרה פולי (קנדה, 2013)

סרטה התיעודי הראשון של השחקנית, התסריטאית והבימאית הקנדית שרה פולי ("החיים בלעדיי", "הרחק ממנה", "הוואלס האחרון"), מספר את סיפורה של אמה של פולי, שחקנית התיאטרון דיאן פולי, שנפטרה בגיל צעיר ממחלת הסרטן, והלכה לעולמה כשסודותיה עמה.

סודותיה הם תעלומת חייה של פולי הבימאית - חיים בצל הספק כי אביה, מייקל, אינו אביה הביולוגי. הספק הוא גם נחלתו של האב, והטקסט המלווה את הסרט הוא מתוך יומן אישי שכתב אביה - הסיפור מנקודת מבטו, שאותו הוא מקריא, ואשר לפרקים מתנגש עם הגילויים המצולמים שחושפת בתו, במהלך מסע חיפוש מצולם (בחלקו מבויים) אחר האמת, שאליו היא יוצאת.