תורת הבליץ: למה בגרמניה כובשים בצרורות?

ב-19 לאוקטובר זה סוף-סוף קרה. אחרי המתנה שנראתה כמו נצח, הסתיים משחק בונדסליגה ב-0-0, כשוורדר ברמן ופרייבורג נפגשו במסגרת המחזור התשיעי של הליגה הגרמנית הבכירה. ב-72 המפגשים שקדמו בעונת 2013/14 לתיקו המאופס הזה, הצופים תמיד קיבלו לפחות כדור אחד ברשת. על-פי עיתונאי וסופר הכדורגל הגרמני אולי הסה, מדובר על שיא חדש שמעולם לא היה בבונדסליגה, כשציון הדרך ההיסטורי קודם - משחק מאופס ראשון במחזור השישי - נרשם אי שם בעונת 1963/64.

מי שעוקב אחרי הבונדסליגה במשך שנים, לא יכול להיות מופתע באמת מהמספרים האלו. מדובר על ליגה שהפגזות השערים אצלה היא דבר קבוע. ה"בליץ קריג" של הכדורגל הגרמני אינו דבר בלעדי רק למכונות ההתקפיות הנוצצות של באיירן מינכן ודורטמונד - זה משהו שמתרחב עד למועדוני התחתית. עובדה: מבין חמש הליגות הבכירות ביבשת, הבונדסליגה מציגה באופן קונסיסטנטי את מספר השערים הגבוה ביותר. הממוצע בגרמניה ב-2013/14 עומד על 3.31 שערים למשחק, בעוד בפרמיירליג על 2.44 בלבד, בסרייה A על 2.82, בצרפת 2.41 ובספרד 2.81. במלים אחרות, במשחק בונדסליגה בכל 27 דקות בממוצע פוגש כדור את הרשת.

בסופו של דבר הנתון הנוכחי יתיישר כלפי מטה. ככל שהליגה תתקדם מספר השערים יפחת. בכל זאת, ב-20 השנים האחרונות ממוצע השערים הכי גבוה למשחק שנמדד בעונה שלמה, בכל חמש הליגות הבכירות - עמד על 2.98. הוא נרשם, איך לא, בבונדסליגה (בעונת 1996/97).

***

המספרים הללו מעלים שתי שאלות. הראשונה: האם טירוף השערים הקבוע הופך את הליגה הגרמנית לאטרקטיבית ביותר לצפייה בכדורגל העולמי? על כך יש מחלוקת. לא כל אוהד נייטרלי בהכרח מחפש הפצצות התקפיות, ויש מיליונים שמוכנים להישבע כי הזכייה של יוון ביורו 2004, עם בונקר מפואר כל הדרך לגביע - היתה מרגעי השיא בחייהם. יש כאלו שתמיד יעדיפו את המשחק הפיזי שמאפיין את הכדורגל האנגלי, עם הכדור שטס במהירות מרחבה לרחבה - ויש שיעדיפו את מערכי הביצורים של ז'וזה מוריניו או רפא בניטז. הכל עניין של טעם.

חוץ מזה, גולים ממש לא משקפים "איכות" של הליגה, ולעיתים קרובות הם יכולים להעיד על משחק הגנה שערורייתי. מנתונים שאוסף אתר המלצות ההימורים soccervista, עולה כי שלוש הליגות הכי פוריות בעולם מבחינת כיבוש שערים הן אלו שמתקיימות במדגסקר, טייוואן ואנדורה (הליגה השנייה בנסיכות הקטנה נהנית מ-4.91 כיבושים למשחק, יותר מכל ליגה אחרת בעולם).

 שערים

***

השאלה השנייה היא תעלומה גדולה: למה בעצם יש יותר גולים בגרמניה מאשר בליגות הבכירות אחרות. הרי זה לא שבבונדסליגה משחקים 8 נגד 8 או עם שערים ברוחב של 15 מטר. חוץ מזה, תחלופת המאמנים והשחקנים הגדולה בתוך הליגות הבכירות, גורמת גם לרעיונות הטקטיים ולסגנונות המשחק בליגות האלו להיות פחות או יותר דומים, כך שהפערים לא ממש מובנים.

הסבר אחד אפשרי מציע העיתונאי גבריאל מרקוטי ב"וול סטריט ג'ורנל", שנוגע לעניין תרבותי-פילוסופי. "קבוצות גרמניות נוטות להמשיך לנסות לכבוש גולים גם לאחר שהן מבטיחות את הניצחון", הוא כותב. "ברוב מדינות הכדורגל בעולם, ברגע שאתה מוביל על היריב בתוצאה גבוהה - אתה מתחיל להאט את הקצב, לשמור על כוחות, לבצע חילופים. בתרבות הספורט הגרמנית, רואים דבר כזה כזלזול ביריב. להיפך: אם אתה ממשיך לשחק הכי חזק גם כשאתה מוביל בתוצאה ניכרת, לא מבצע חילופי 'ראווה' וממשיך לתת הכל עד הדקה האחרונה - זהו סימן שאתה מכבד הרבה יותר את היריב שלך".

דוגמא רלוונטית לכך ניתן למצוא אצל באיירן מינכן. ב-2008/09 הגיעו שחקני מועדון הפאר הבווארי לפורטוגל, למשחק הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות, והחטיפו לספורטינג ליסבון 5-0. בגומלין בגרמניה ויתרה באיירן על רוטציה רחבה, לא זלזלה, וניצחה שוב - הפעם בתוצאה אסטרונומית של 7-1. עדיין לא השתכנעתם? הנה עוד נתון שתומך בתיאוריה של מרקוטי: כ-27% מתוך 108 משחקי הבונדסליגה שנערכו העונה הסתיימו בניצחון של אחת הקבוצות בהפרש של שלושה שערים ומעלה. הנתון הממוצע הזהה בארבע הליגות הבכירות האחרות (בעונת 2012/13): 13.1% תבוסות בהפרש של שלושה שערים ומעלה.